גן נעול, בית שני ז׳:י״בGan Naul, House II 7:12
א׳(קהלת י, א) "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, יקר מֵחָכְמָה מכבוד סּכלות מעט". פירוש "מחכמה" חכמת לב, שבא רוח החכמה אל לבו וכדברי הכלל הכ"ז. וזה עֵד רביעי על יתרון החכמה ומעלתה. כי תראה ששמן רוקח ריחו ערב וטוב מאד. וכשיפול בו זבוב מות יבאישנו ויביע בו ריח רע. ולא יבאיש הזבוב מאכלים ומשקים בנפלו בהן. כי לדקות וערבות שמן הרוקח המרוקח בכל ראשי בשמים, לא יסבול גם הריח היותר מעט שיתן בו הזבוב, ולכן יבאש ויביע בָּאשׁוֹ יותר. ואין כן שאר הדברים הגסים והפחותים ממנו במעלה. והנה אין יקר בתענוגי הגוף כמו הריח. ואין ריח נכבד משמן רוקח. ואין בכל הרמשים נותן צחנה מעוטה כמו הזבוב, ואעפ"כ יבאיש שמן הרוקח. ולמדנו מזה שכפי ערך הדבר היקר, יפסידהו הדבר הקטן יותר בנקל. ואל זה נמשל איש שהוא יקר ונכבד מרוב חכמת לבו ומפני כבוד נשמתו, כי זרח עליה אור השם. כדרך (משלי ג, לה) "כבוד חכמים ינחלו", ומבואר למעלה. הנה סּכלות מעט תבאיש [את] ריחו הטוב. כי אם יחטא רק מעט, תֵּחָשֵׁב לו לעון פלילי. כמו שתמצא באדוננו משה ע"ה. כי בעבור שבטא בשפתיו1חטא מי מריבה שאמר "שמעו נא המורים" (ויבטא בשפתיו", תהלים קו, לג) היה עליו קצף מלפני ה' ונגזר עליו למות במדבר. לפי שהיה יקר מחכמה ומכבוד יותר מכל האדם שהיו לפניו ולאחריו. ואם היה אחֵר חוטא חטא יותר גדול היה נמחל לו. בעבור שהחטאים נערכים כפי מעלת החכמים בחכמה וכדברי הכלל הל"א. וזה מופת גדול על מעלת החכמה ויתרונה. והנה המעלות שחשב קהלת ל"חכמה", כולם מלמדים דעת בסוד ההנהגה העליונה למה יקרה לפעמים לחכמים כמקרה הכסילים. ולא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר. וכיוצא באלה. כי חטאים קלים שיעשו נחשבים חמורים בעיני השם ב"ה. והן נענשים עליהם כעונש הכסילים העוברים על החמורות. ובני אדם אינם יודעים משקל הנפשות וערכם ומעלתם בחכמה ובכבוד. גם אינם יודעים כל מעשה בני אדם. אבל לפני השם ב"ה גלוי הכל, והוא שופט בחכמה על כל נעלם, ודרכיו נשגבים מדעת האדם. וכמבואר ברחבה בבית הראשון (חדר ח' חלון א') וכדברי הכלל הל"ב. ודברי הראב"ע ז"ל בפסוק זה נכוחים וישרים. כי פירש "כמו הזבובים המתים יבאישו שמן רוקח, כן יש לאדם שהוא יקר מחכמה ומכבוד שיש בו סּכלות מעט. כי סּכלות מעט לחכם ישחית זכרו ויבאישנו. וזה הסּכלות הוא חטא. וזה הפסוק דבק בפסוק שלמעלה 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה'. גם חטא אחד לחכם הוא דבר קשה. הלא תראה ששלמה המלך נראה אליו המקום פעמיים. ובנה מקום לכבוד השם. ונסבה ורחבה חכמתו למעלה מהקדמונים והאחרונים. ולא נמצא עולתה בו. ובעבור חטא אחד שלא חפש על נשיו מה היו עושות, והן בנו בית לאלהיהן מעושר שלמה, נכתב עליו כל מה שנכתב במקרא בדברי אחיה (מל"א יא, לג) ונחמיה (יג, כו). ואל תתמה כי כל חטא הוא קטן וגדול לפי מעלת העושה. כענין (ויקרא י, ג) 'בקרובי אקדש'. ומה נכבד דרשו קדמונינו ז"ל (בבא קמא נ, א) במלת (תהלים נ, ג) 'וסביביו נשערה מאד'. וכן נכתבו מלות קשות על גדולים משלמה המלך על דבר קל, ולא נעשה בזדון רק אחרים סבבו הדבר". ע"כ. וכל דבריו אמת ואלה הגדולים שהזכיר הם משה ואהרן. ונכתב עליהם קשות (במדבר כ, יב) בעבור מי מריבה. ולא עשה בזדון. אבל ישראל סבבו לו קצף ובא לכלל שגגה. ואף כי הפסוקים דבקים, אינם ענין אחד לבד. כי (ט, יח) "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" על טובת אחרים נאמר, כמו עכן שמעל בחרם ונענשו ישראל (יהושע ז, יא). וזה הכתוב (י, א) על החכם עצמו, כי סּכלות מעט יבאיש ריחו הטוב. וכבר בארנו המשל והנמשל. "דבר דבור על אפניו"2משלי כה, יא:
1