גן נעול, בית שני ח׳:ב׳Gan Naul, House II 8:2
א׳(איוב יב, יב) "בישישים חָכְמָה וארך ימים תבונה". פירוש "חכמה" נגלים החכמה ודרכיה וכדברי הכלל הי"ב. ופסוק זה אמר איוב נגד רֵעָיו שהיו טוענים עליו, ואמר שלא נעלמו דבריהם ממנו והם דברים פשוטים בעיניו. כי יודע הרבה מהם, כי הוא זקן מהם בשנים. ובישישים תמצא החכמה, והתבונה במאריכי ימים. כי לפי דעת איוב תהיה קנין החכמה ברוב השנים, בראית הנסיונות והמנהגים שנוהג העולם. וכל מה שירבה לראות ולשמוע יוסיף דעת החכמה, כי החכמה תאסף מחוץ אל הנפש. ולכן ברוב השנים ראה מפעלות השם הרבות יותר מהן, ושמע הרבה מפי חכמים. וגם אליפז וחבריו האמינו כן ולכן לא דחו הטענה הזאת. אבל השיבו שנמצאו ביניהם אנשים זקנים מאיוב. והלעיג אליפז על התפארו בישישותו. ואמר (שם טו, ז) "הראשון אדם תולד?" כלומר האם נולדת טרם לדת כל אדם, שלא ימצא זקן שכמוך. כי באמת נמצאו ישישים ממך. וכאמרו (טו, י) "גם שב גם ישיש בנו, כביר מאביך ימים". וכבר פרשנו בחדר ז' כי אליהוא דחה מחשבה זאת. ואמר (לב, ח) "אכן רוח היא באנוש". ושם מבואר:
1
ב׳והרב רבינו משה [רמב"ם] ז"ל רצה להעזר מפסוק זה ששֵׁם חכמה נופל על קנות מעלת המדות, ושהחכמה הנקנית בזקנה לבדה, היא ההכנה לקבל מעלת המדות. והן דברי תימה. ואפריון לאחד ממפרשי ספרו המכונה קראשקאש, כי לא נשא פנים לדברי הרב ז"ל ואמר שאין הבדל בין קנין מעלת המדות וקנין כל שאר החכמות טבעיות ואלהיות ומלאכת כל מעשה. כי כולם ישתלמו בעת הזקנה וברוב הימים. ובעבור כן נקראו החכמים "זקנים" בתורה (דברים כא, ב) "ויצאו זקניך ושופטיך". (דברים כא, יט) "והוציאו אותו אל זקני עירו" ורבים כמוהם. והרמב"ם ז"ל אומר במקום אחר מספרו,1שמא כוונת רבינו למורה נבוכים, ח"א פרק לד; או ח"ג פרק נא שרוב ימי האדם צריכין אל החכמה. וצריך פנאי גדול להוציא מה שבכח אל הפועל. והנה דבריו סותרים זה את זה. עוד שאל2הרב חסדאי קרשקש איך יקנה האדם בזקנה מעלת המדות, אם היה שקוע עד ימי זקנתו במדות מגונות, ותהיינה לעת זקנה חזקות יותר? כי ההרגל נעשה טבע חזק. או שנאמר שבעבור חולשת גופו לעת הזקנה יעזוב רבות מפחיתיותיו אין זה קנין מעלות המדות, ולא זַכּוּת נפש אלא בטול הכחות. ככה דִבֶּר המפרש הנזכר ויפה דִבֵּר. גם הרמב"ם ז"ל עצמו בפירוש למסכת אבות (פרק א, "אם לא עכשיו אימתי") אמר, שהמדות המגונות תתחזקנה יותר לעת הזקנה. ועוד אני שואל אם קנות מעלות המדות לעת זקנה בעבור חולשת כח הגוף, מטעם זה עצמו תהיה הבחרות מוכנת לחכמה במדות ידועות. כמו הזריזות והמהירות והגבורה שהן אפשרים בבחורים, ותכלינה מן הזקנים.
2
ג׳ונתתי לבי ליישב דברי הרב ז"ל שהלך בשיטתו כי הניח שם "חכמה" על ההשגות האמתיות בדרך מופתי השכל כמבואר בבית הראשון (חדר א' חלון א'), וכח השכל נטוע בנפש מתחילת היצירה. וכמ"ש שם (חדר ד' חלון ב') ואם איננו חזק לא תועיל הזקנה. כי חסר השכל לא ישיג בשום זמן, ולוא אלף שנים יחיה. וכן הניח שם "חכמה" על הערמות והתחבולות הרעות. וגם אלו מקורם מכח השכל, שלא תועיל להם הזקנה. וכן הניח שם "חכמה" על כל מלאכת מעשה. וגם המה ילמדום הבחורים יותר מן הזקנים, כי הם בעלי הכח לעמול ולטרוח, ומלאים תאוה לקנות על ידיהן הון ועושר. ואע"פי שאם השכיל בילדותו וְהֶעֱרִים בילדותו, ולמד המלאכות בילדותו, כולם ישתלמו יותר לעת הזקנה, בכל זאת הזקנה לבדה לא הועילה. ולא יחליט הכתוב לומר ב"ישישים חכמה". כי אם לא למד קודם עת הזקנה, לא תמצא בו חכמה בהיותו ישיש. וכן מעלת המדות, אם הורגל מילדותו במדות המגונות, אין ספק שיתחזקו יותר לעת הזקנה ולא ינהג במדות חשובות. וכן אם לא למדם מפי חכם בילדותו, לא ידעם בימי זקנה מנפשו. כי החכמה לא תודע מן הנפש, אבל תאסף מחוצה לה. אבל מה שיועיל הזקנה לענין המדות, הוא לקבל עניניהן מפי חכם. כי הילדות יעיז פנים ולא יקבל דברי חכמה לענין זה. כי המיית הבחרות ורתיחת הדם יתאוה לכל רע, להיות סובא וזולל ולחשוב מזימות קנאה שנאה וכבוד ותאוה, ותאותיו יְדַּמוּ לעיניו שהדברים המגונים הללו טובות הנה. ולא יאמין לדברי החכמים שכל אלו המדות הם סּכלות ורשע. אבל הזקן יקבל באמונה דברי חכמים לענין המדות ויקבל מפיהם ויאמין שהם חכמה, לפי שכבר שקט רתיחת דמו, ויצרו חלש, וברוב הימים ראה נסיונות רבות איך אנשי התאוה היו לְשַׁמָּה. ושהזוללות והסביאות יְאַבְּדוּ ימי האדם והונו ומלבישם קרעים. ורוב המשגל מולידה תחלואים רעים, והקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. ולכן זקנים יבינו האמת בענינים אלו, וזאת תעשה הזקנה לבדה ואע"פי שלא ילך בכל המדות הללו, מכל מקום ידעם בנפשו ויבדיל בין האמת והשקר. ולכן נזהר הרב ז"ל במליצתו ואמר שהחכמה הנקנית בזקנה לבדה היא "הכנה לקבל מעלת המדות". כלומר שהזקנה תועיל להכין הנפש שתקבל מפי חכמים מעלת המדות, ולהאמין שהן דרכים ישרים שיבור לו האדם. ולא אמר הדבר אשר יקנה האדם בזקנה לבדה הן מעלת המדות. לפי שאין הזקנה מקנה המדות בנפש, אבל היא הכנה לקבלם מפי חכמים. וזה דרך נכון להסביר דבריו. אלא שאין אנו צריכין לכל זה בפירוש הפסוק לפי יסודנו שהנחת שם "חכמה" על ההנהגה כפי החכמה, ושתאסף מחוץ אל הנפש. ואין קץ לחכמה וברוב הימים תאסף הרבה. ולכן חשבו איוב וחבריו שבישישים וזקנים תהיה חכמה יותר מאשר תמצא בילדים ובבחורים:
3