גן נעול, בית שלישי י׳:א׳Gan Naul, House III 10:1

א׳החדר העשירי ובו י"ח חלונות יבאר בו כל לשון "מחשבה" בבנין הקל המונח על הסכמה טבעית לעשות מעשה בלי הסכמת משפט הלב הסמוכים כולם אצל אדם. יביא כל הכתובים שהן נזכרים בהם, יפרש כולם כפי דרכי הכללים שהקדים.
החילונו לבאר למעלה מה ההבדל שבין לשון "עצה", ובין לשון "מחשבה" המונח על הסכמה לעשות מעשה. ואמרנו כי לשון "עצה" נופל על הסכמה על דרך ידוע מבין דרכים רבים, וההסכמה במשפט הלב השופט בין הדרכים ומסכים באחד מהן לעשות כמוהו. ולשון "מחשבה" נופל על הסכמה טבעית כפי הציור הגובר בלב. ועל פיו יעשה, מבלי משפט הלב והשכל לבחור ולבאר הנכון והבלתי נכון, [והבאנו] על זה משָׁלים. וכן הודענו שאעפ"י שיש עושה רעה בעצת הלב, כי כשעלה על לבו להרוג לאדם אחר אם יהרגהו בחרב ובחנית, או אם ישקהו סם המות בסתר, או יעליל עליו אל המלך, או ישרוף ביתו עליו וכיוצא בזה; ושפט בשכלו אם הדרך נכון להשגת המבוקש, ונועץ על דרך ידוע, והנה היה מעשהו בעצה. מכל מקום לא יזכירו על זה ספרי הקדש לשון "עצה" אם אין הכונה לגנותם בעבור הדרך שבחרו להם, רק על שורש לבם הרע ויצר הזונה אשר בקרבם החושב רע כל היום. ומה לנו אם בחרו להרגו בחרב או בחנית או בעלילה או בדרך אחר? וכולם משרש אחד, מפני ציור רֶשע לבבם. ולכן יזכירו על כל כיוצא בזה לשון "מחשבה" להורות שלא היו בם מחשבות טובות, מחשבת יראה וחכמה, ושלא היו צריכין לעצה אם ייטיבו ולא ירעו, אבל לבם מלא רע, וכל מחשבותם רק רעות. אבל כשיבואו כתבי הקדש לדבר על הדרך שבררו להם מִבֵּין דרכי הרעות שחשבו עליהן, ויהיה עיקר הכונה ללמדנו דבר, אז יְכַנוּ בחירתם הרעה והסכמתם בתאר "עצה".

ב׳ומה שראוי שיצורף לזה אודיעך עתה, לפי שלשון "מחשבה" נופל על הסכמה טבעית בלי משפט הלב, לכן נכתב אצלו מעשה הרשעים והפעולות המגונות, ולא תמצאהו כתוב על הסכמת החכמים והצדיקים. וטעם הדבר לפי ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא), ובטבע נפשו להסכים למרשיעים ולא בדעת יעשה. כי היצר מתגבר על השכל הישר והבינה והדעת הנטועים בו, שאין בהסכמות כאלה סימן חכמה בדעת ומשפט. גם אם היה שקול בלבו כיצד ישלים חפץ הרעה, והיה צריך לתור בלבו להמציא המצאה ותחבולה ולברר הדבר הנֵאוֹת להשגת מבוקשו; הנה לא תֵּחָשֵׁב ההמצאה והתחבולה למשפט ולמעשה השכל. כי הכחות היקרות האלו נטועים באדם לפעול על הציורים הטבעיים ולהנהיגם במישרים כפי גזרת החכמה העליונה שמכונותיה צדק משפט ומישרים. ואם כה יעשו אז פועלים פעולת שכל בינה ודעת, כי משפטו משפט צדק. וכל הכחות המתנשאים ידכאום ויסתירום שלא יפעלו מאומה כי אם בדרך החכמה. אבל בהיות יצר הרע פועל ומתנשא כחפצו, והכחות היקרות נכנעות לו, והיצר ישתמש בהם להשלים מבוקשו הרעה, אז הם גם משרתים ליצר הזונה בטבעו, ולא תיוחס הפעולה ההיא לעצת הלב. כי היה יותר טוב אם האיש הזה היה נעדר השכל והבינה, כי אז לא היה בידו למלאות מבוקשו הרעה. ועל כן תיוחס הפעולה אל יצר הלב ומחשבותיו הרעות, כי הוא לבדו סבת הפעולה וההסכמה ההיא. ולכן יפול על כולם לשון "מחשבה" ולא לשון "עצה". זולתי כְּשֶׁיְכַוְנוּ כתבי הקדש להודיע דבר בדרך שבחרו. ואין כן לשון "עצה" הנופל על משפט הלב והסכמה בשכל, לכן נכתב תמיד אצל הסכמת החכמים והצדיקים. כי אין הסכמת החכמה לבד במחשבת יצר הלב זולתי בהצטרף כח השכל והבינה והדעת; כי אין מנהגי החכמה טבעיים בלבד. ואין המשפט וסדר המעשה נכון זולתי בארח שכל ובינה, לפי שצריך להתנהג בחכמה כפי העת והמקום, כמו שבארנו בבית הראשון (חדר א, חלונות א-ב). ואין זה בטבע הציור לבד, כי מה יועיל בִּמְשׁוֹל ציור הענוה בלב, אם לא ידע משפט ההנהגה בו, ולשקול בכל מעשה כיצד ינהג? ואם תשים לבבך למה שבארנו¹רוח חן, על חכמת שלמה, פרשה יב, פסקא יח, עמ' 199-205; ובמהד' "ספר המדות", שנת תשס"ב, עמ' קיט-קלב בענין מלחמת שאול עם אגג תבין הכונה, כי אין טוב בעינַי לכפול הדברים שהודענו במקומותיהן.

ג׳וכן במשול ציור הרחמים והחנינה בלב, מה יועילו אם ירחם על הרשעים²כלומר ישתמש במדת הרחמים שלא כמקומה הנכונה שנאמר עליהן "ובערת הרע מקרבך" (דברים יג, ו). כללו של דבר אי אפשר שתהיה הסכמה בעניני החכמה זולתי במשפט השכל והבינה. והנה אם תשים עיניך על כלל הכתובים שבארנו בבית הזה שנזכר בהם לשון "עצה" תמצא שהרבה מהם סמוכים אל מעשים כפי מנהגי החכמה. ואני אסדרם לפניך אחר כן בקצרה. וכן ראוי שיפול לשון "עצה" על מעשה השם ב"ה בשמים ובארץ ועל תורותיו וחוקותיו הישרים, כי הם כולם בארח החכמה, צדק ומשפט ומישרים, ותמצא כי רבים מהם סמוכים אליהם. וכן ראוי שיפול לשון "עצה" על מעשים העשויים כפי חכמת הלמודים שאינם מבוררים במופתים כמו חכמת המלחמה ותחבולותיה וצריך משפט הלב בעניניהן, ואין ההסכמה בהן במחשבת יצר הלב לבד, זולתי במשפט הלב ובתקון דרך נאות בתחבולה כדרך "עצה וגבורה למלחמה" (מל"ב יח, כ), "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כד, ו). וכן תמצא רבים מהן כתובים על עניני המלחמה. ואעפ"י שהנלחם רשע, וביצר לב הזונה עורך המלחמה לשלול שלל ולבוז בז, מיצר החמדה או מיצר השנאה והרשעה, בכל זאת מערכת המלחמה עצמה היא בעצה כפי דרכי חכמת המלחמה. ולכן כשיזכירו ספרי הקדש דבר מעניני המלחמות יזכירו עמם לשון "עצה", ולא ישגיחו על סבת המלחמה, כי נודע מספור המעשה אם הנלחם עושה מלחמה במשפט או ברשע.

ד׳ודע כי תאר "יועץ" שבארנוהו למעלה, תמצא ממנו אחד-עשרה מונחים על יועצים בחכמה ובמנהגים ישרים, ומהם שבעה מונחים על יועצים במלחמות ובמדיניות, ומהם חמשה מונחים על יועצי בליעל ורשע. ואל ימהר לבבך לומר אם יועצים רֶשע ובליעל כפי ציור הלב מדוע נכתב על דרכם שבחרו לשון "עצה". וזה סותר הכלל שבארנו בחלון זה למעלה. כבר אמרנו כי תואר "יועץ" נופל על האיש [המייעץ] וישאלו פיו על המעשים ועל פיו יעשו. והם האנשים המחטיאים את הרבים. והיתה כונת הכתוב להודיע [עליהם] בתאר "יועצים" לומר שהן האנשים [המייעצים] הדרך הרע. ואין דרכים רבים [להשיג] תחבולות של רֶשע איך ישיגו מבוקשם הרעה, ואי אפשר מבלי שיתארום בתאר "יועצים". אבל נכתב אצלם³תאר לוואי שהן יועצים רע או בליעל, ואין צורך להאריך יותר כי במקומותם בארנו בכל פסוק ופסוק הכונה הנכונה, חקור ותמצא.

ה׳ובלשונות של "עצה" הבנויים בבנין הקל תמצא שלשה מונחים על עצות של חכמה ומנהגים ישרים בדרכי התורה, והן עצת יתרו (שמות יח, יט), "ונדיב נדיבות יעץ" (ישעיה לב, ח) "ויועץ וחכם חרשים" (ישעיה ג, ג)⁴אחרון זה העורך לספר מוסיף, כי חסר בטכסט דוגמא שלישית כמו שרמזנו במקומם. וארבע עשר מהם מונחים על עצות במלחמות ובמדיניות ומנהגי המלוכה. ושתים מהם מונחים על סיפור עצת ה' במעשה שמים וארץ יסוד הנהגתו את בריותיו. והן "איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך" (במדבר כד, יד) לפירוש השני שבארנו במקומו. "מה יעצת ללא חכמה" (איוב כו, ג). ויש מהן על עצות של רֶשע ובליעל. וגם באלה הזכיר לשון "עצה" מטעם המבואר, כי כבר בארנו שכל לשון "עצה" בקל על הגדת עצה מן היועץ לשואל על דבר עצה. והנה מגידי העצות הללו הם מחטיאי הרבים, מִכַּת הפושעים הגדולים כמו אלו שהן בתאר יועץ, והכתוב רוצה להודיענו זה. גם רצה להודיע במה בחרו. ומזה אמר "עמי זכור נא מה יעץ בלק" (מיכה ו, ה). רצה להודיע דבר בלעם וחסד ה' עמנו. לא שכיון להודיע שהיה יצר לב בלק רע, כי רבים קמו עלינו ולא נזכרו בפרשה. גם הודיע שהוא היה היועץ בדבר הזה, וע"י כן נבין כונת התורה. וכבר בארנו גם במקומו "הוא זִמוֹת יעץ" (ישעיה לב, ז). רצה להודיע שהוא מחטיא את הרבים. גם הודיע דרך עצתו "לחבל עניים" וגו'. וכמו שבארנו במקומו. "מִשְׂאֵתוֹ יעצו להדיח" (תהלים סב, ה), הודיע שהן מחטיאי הרבים. גם הודיע דרך עצתם שהיא להדיח לב העם מפחד השם ב"ה. ובארנוהו במקומו. "יעצת בשת לביתך" (חבקוק ב, י), הודיע שהחטיא את ביתו. גם הודיע דרך עצתו המרשעת, ובארנוהו במקומו.

ו׳ובאלה הבנויין בבנין נפעל תמצא חמשה מונחים על עצות של חכמה בדרכי מנהגי התורה, והן עצת חזקיהו בפסח שני (דהי"ב ל, ב), ועצת הקהל בחנוכת הבית (דהי"ב ל, כג), ועצת יהושפט (דהי"ב כ, כא). "ואת נועצים חכמה" (משלי יג, י). ועצת דוד להעלות ארון ה' (דהי"א יג, א-ג). ובארנום במקומם. ואחד מהם מונח על עצה במלאכת שמים וארץ "את מי נועץ" (ישעיה מ, יד). ושלש עשרה מהם מונחים על עצות במלחמות ובמדיניות ובדרכי המלוכה. ושלשה מהם מונחים על עצת רֶשע ובליעל. וגם בהן הזכיר לשון "עצה" מטעם ידוע. ומזה המין עצת ירבעם (מל"ב יב, כח), הודיע כי לא במחשבת ציור הלב הרע בחר לעשות אלילים, כי ירבעם ידע את ה' וטרם [שנמשח] היה מלא חכמה ותבונה.⁵סנהדרין קב ע"א ואין מופת גדול על זה ממה שבחר בו ה' וּמְשָׁחוֹ למלך על ישראל ע"י נביאו אחיה השילוני. ולכן היה הדבר שקול אצלו במשפט לבו, כי עלו על לבו מחשבת גאוה לעשות כל התועבות למען התחזק במלכותו. גם עלו על לבו מחשבת יראה וחכמה, והיה נבוך בלבו כדת מה לעשות. וגברה הנטיה הצפונה שרש גאותו ורום לבבו, ונועץ לעשות העגלים. ולולי שהעיד הכתוב שעשה זה בעצה היה נפלא בעינינו איך הקים השם למלך איש אשר לבבו רע וזונה לאלילים? ועתה ידענו כי גם הוא ידע כי ה' אמת וחותמו אמת. ועל כן כשמשל עליו הפחד והגאוה היה צריך לעצה, ולקח עצה רעה להחטיא נפשו ונפש עמו.

ז׳"כי אמרו אויבי לי ושומרי נפשי נועצו יחדו" (תהלים עא, י). הזכיר⁶דוד המלך לשון "עצה" להודיע שהסכימו כן בהחלט, ולולי כי השם הפיר עצתם, היו ממלאים אותה. כי אין "עצה" נופל אלא על הסכמה החלטית לעשות מעשה. ואם היה נכתב לשון "מחשבה", היינו יכולים לטעות שאם היה דבר מעשה בא לידיהם היה מתנחם, כי לא נזכר המעשה בכתוב. גם הודיע טעם לבבם למה בחרו עתה להרע עמו, וקודם לכן פחדו ממנו, ואמר "לאמר אלהים עֲזָבוֹ" (עא, יא), וזה עצת משפט לבם הרע, ולכן הוצרך להזכיר לשון "עצה" וכמו שכתבנו במקומו. "כי נועצו לב יחדו" (תהלים פג, ו), גם פה הזכיר לשון "עצה" מטעם המבואר להודיע שהסכימו⁷אומות העולם להחריב את ישראל בהחלט, ואיננה מחשבה לדבר, כי לא יכלו לעשות כעצתם. גם הודיע הדרך שבחרו שאין רע כמוהו, והוא למחות שם ישראל מעל הארץ, וכמבואר במקומו.

ח׳ותמצא בשם-דבר "עצה" חמשה מונחים על דבר-עצה במנהגים ישרים כפי החכמה. והן "להפר עצתם" (עזרא ד, ה). וכן עצת בוני היכל ה' (עזרא י, ג). "הביאי עצה" (ישעיה טז, ג) הנאמר על מואב. "כעצת השרים והזקנים" (עזרא י, ח). "ועצת שלום תהיה בין שניהם" (זכריה ו, יג). "ולא שמעת לעצתי" (דהי"ב כה, טז).

ט׳ומהן שלשים וארבעה מונחים על עצות בדרכי המלחמה ובמדיניות ועניני המלוכה. ושבעה עשר מהן מונחים על עצת רשע ובליעל. וגם באלה הזכיר לשון "עצה" לטעם ברור. ומזה תבין "ומתק רעהו מעצת נפש" (משלי כז, ט), כי לפי שלא הזכיר מלפניו או מלאחריו מעשה ופעולה, לא היה אפשר לכתוב מ"מחשבת נפש" הכולל מחשבה עוברת שאין עמה הסכמה. והכתוב רוצה להודיע כי מתק דברי רעהו יבטלו גם הסכמת נפש החזקה, ובארנוהו במקומו.

י׳"אשר לא הלך בעצת רשעים" (תהלים א, א). גם זה כמוהו כי לא נזכר בענין על מה נועצו ומה עשו. ואם היה כתוב "במחשבת רשעים" היה מתפרש על מחשבת הלב בלי מעשה, וכונת המשורר על הפעולות הרעות שמסכימים עליהם הרשעים בכל עת לעשותם, ולכן נכתב לשון "עצה". כי אין לשון "עצה" נופל אלא על הסכמה בדברים מעשיים שנמשך ממנו המעשה. וגם הרשעים עוברים על כל התועבות בלי הסכמה טבעית מתגבורת היצר, כי הרשע הגמור מסכים בלבו כי אין רע בעשות התועבות, כדרך "אמר נבל בלבו אין אלהים" (תהלים יד, א). כבר אמרנו כי לשון "מחשבה" נופל על פעולה נמשכת מהסכמת היצר הגובר בלב. ולפי שהוא חוטא גם בלי תגבורת היצר הפליגו הנביאים לתאר הנהגתם הרעה בתאר "עצה", להודיע שכפי משפט לבם אין רע כלל לעשות המזמתה והיא ההסכמה הגמורה, כי לא תשתנה בעת מן העתים. ולא כן המסכימים בטבע יצרם⁸ובלי משפט לבם שאין הסכמתו עומדת בכל העתים. כי לעת שאין היצר מתגבר על לבו ימנע מחטוא, ולכן לא תמצא בכל המקרא כתוב "עצת הרשעים"⁹עם אות ה"א הידיעה וכיוצא אבל כתוב תמיד "עצת רשעים". כי הסכמת הרשע בעצה במשפט לבו, ואין כן הסכמת החוטא. וכבר עמדנו על זה לעיל. ואל יתבלבל עליך ענין זה.

י״אואם תשאל, אם כן מדוע נכתב על מעשה הרשעים הגמורים לשון "מחשבה" כמו "מחשבת המן בן המדתא" (אסתר ח, ה), "יתפשו במזִמוֹת זו חשבו" (תהלים י, ב) וכיוצא באלה שיתבאר בחדר זה בעז"ה. כי אין הדברים האלו אמורים רק אם נזכר ענין הרשע, ודברו על דרך כלל מבלי הזכיר דבר פרטי שנועץ עליו לעשותו, כמו "אשר לא הלך בעצת רשעים" שאין מהנזכר ענין כלל רק הכונה לתאר מדת הרשע מדת נפשו. תאר כל מדתו בלשון "עצה" להודיע כי כל מעשיו ורשעיותיו הם בעצה במשפט לבו ועושה גם בלי תאוה ותגבורת היצר. וכן יועץ כן לאחרים אעפ"י שהוא לא יהנה מזה, כי לפי שכלו אין רע במעשה התועבות. וכן "עצת רשעים רחקה מני" (איוב כא, טז). "ועל עצת רשעים הופעת" (איוב י, ג). "וילכו במועצות בשרירות לבם הרע" (ירמיה ז, כד). "ותלכו במועצותם" (מיכה ו, טז). "יפלו ממועצותיהם" (תהלים ה, יא). "והמה ימרו בעצתם" (תהלים קו, מג). "גם בעצתם הלך" (דהי"ב כב, ה). "ותשליכהו עצתו" (איוב יח, ז). כל אלו נכתבו על דרך כלל מבלי הזכיר מעשה ופעולה, רק רוצה לתאר ענינם ומדתם. על כן הוסיף להזכיר מלת "עצה" להורות שהן מסכימים הסכמה חזקה במשפט הלב, ובוחרים דרכם גם בלי תאוה. אבל כשיזכירו כתבי הקדש מעשים פרטים רעים שהסכימו עליהם הרשעים לעשות, שאין כונת הכתוב להודיע מדת הרשע וכלל עניניו רק רוע המעשה שבחרו בו לפי שעה, הנה כשתהיה הסכמה בציור הנפש הטבעי לבד, יזכירו עליו לשון "מחשבה". ואעפ"י שהרשע שקל בדעתו איך יעשה, אם להרוג אם להעליל, אם להבעיר בערה, ונוסף בלבו איזו דרך נכון להשגת מבוקשו, לא יתואר ב"עצה" מטעם המבואר בחלון זה. שלא תיוחס פעולה כזאת לעצת הלב, לפי שלא עלו מחשבות טובות על לבו, ההפוכות ממחשבותיו הרעות. כגון שבקש לחמוס עני ואביון, לא עלו על לבו מחשבת יראת אלהים לבלתי עשות כן. ולטעם זה נכתב על הסכמתם לשון "מחשבה" לגנות רוע לבבם שאין מחשבת פחד אלהים לנגד עיניהם ולא מחשבה טובה. אבל לבם מלא ממחשבת ציור רע אחד, והוא פונה לענפים רבים, אם להרוג, אם להזיק, אם להעליל וכיוצא. ואולם אין צורך להודיע אם הרשע מסכים במחשבת הלב ובעצה כי נכון לעשות כן אפילו בלי תגבורת היצר, כי אין ענין הכתוב להודיע זה, והוא נודע מעצמו כי כן מדת הרשעים הגמורים שאינן יראים את ה' וְיְבוֹנֵן חכמה ומוסר. אבל עיקר הכונה שאעפ"י שיש במעשה ההוא אכזריות גדולה והוא ענין רע שהוא נגד שקול הדעת הטבעי כמו החמסים, הנה לקשיות יצרם הרע לא עלה מחשבה הפוכה על לבם לטובה, ולא הצטרכו לשקול אם לעשות או לא, אלא עושים התועבה במחשבה אחת רעה העומדת בלבם בלי תהפוכות, והבן זה מאד. "לסתיר עצה" (ישעיה כט, טו). "ויבוש ישראל מעצתו" (הושע י, ו) גם אלה להודיע שהסכימו לעשות רע במשפט לבם, והתירו לעצמם לעשות כל התועבות. "את כל עצתם עלי למות" (ירמיה יח, כג). הוצרך לתאר זה ב"עצה" להודיע שהיו מסכימים בהחלט. ומבואר במקומו (חדר ששי, חלון א).

י״בוהסמוכים בלשון "עצה" אל השם, המורים כולם על הגזרות העליונות ההחלטיות כפי סוד דרכי החכמה העליונה נבדלים כולם מלשון "מחשבה" הסמוך אל השם, וכבר בארנו ההבדל המבדיל ביניהן, ופרשנו (בחדר השביעי) כל הנכתבים בלשון "עצה" בדרך הכללים שבארנו. ועוד נפרש בעז"ה הנכתבים בלשון "מחשבה" כפי הכללים שיסדנו. והם כולם עצות בדרכי החכמה, צדק משפט ומישרים והן עשרים כתובים.

י״גוכן כל עצה המונח על חֻקי השם ב"ה ותורותיו ועל מעשיו בשמים ובארץ, כולם מצווֹת בדרכי החכמה והצדק, ולא יפול על אחד מהן לשון "מחשבה". והן עשרים וחמשה כתובים. הנה דברנו בקצרה כל לשונות של עצה הנכתבים בכתבי הקדש. והודענו כמה מהן [נוסדו] על עצות החכמה הנאמנה ומנהגיה. וכמה על חכמת המלחמה והמדיניות ועניני המלוכה. וכמה מהן על עצות ברֶשע ובליעל. ובארנו את הדברים, והבדלנו ביניהן ובין לשון "מחשבה" שהוא על ענינים שנמשך מהן מעשה. ואחרי הקדמנו ההצעות הנפלאות האלה הנני בא לבאר הכתובים שנכתב בהן לשון "מחשבה" בעניני המעשים, ולפרש אותן בעזרת צור ישראל.