גן נעול, בית שלישי ב׳:י׳Gan Naul, House III 2:10
א׳[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר ב חלון ז]
1
ב׳הכלל העשירי. ההוראה השניה שיורה עליה הנפעל הוא בהיות המון בני אדם כמו מוכרחים לחשוב מחשבה על ענין מן הענינים שהיא זרה כפי טבע מחשבת הנפש על ענין זה. וענין ההכרח והזרות נמשכים במאמר זה מן השכל והחוש, זר כפי השכל ומוכרח מן החוש. כי דברים רבים הם שיבין דעת האדם שכלו או בינתו שהם על תבנית כך או על דרך זה. והחוש יכחיש משפט הדעת והשכל ההוא. והנה לפי טבע השכל והבינה היה חושב מחשבות על הדברים אלו כפי דרכיהן. ואחר כן יבוא מראה העין או משמע האזן ויברר שהענין הוא ממחשבת טבע השכל והבינה והדעת. ואז מוכרח לחשוב מחשבות אחרות על אותן הדברים שהן הפוכות ממחשבות הטבעיות שחשב עליהן תחלה. על דרך משל החוקרים הקדמונים חשבו כי חצי כדור הארץ הים, ובאמת שִׂכלָם חשבו כן. ואילו היה אחד מבני אדם היושבים בחלק שחשבוהו "ים" בא אל הארצות האלו להורות לפניהם הדרך ללכת אל הארץ החדשה ולהראותם שיש שם ארץ רחבת ידים, היה אומר הים [רק בעיניך] תֵּחָשֵׁב, כי כבואם שמה בהכרח "תֵּחָשֵׁב" בעיניהם יבשה, כי החוש יעיד שהשכל הסכיל במחשבתו. ולפי שהמחשבה השניה הפוכה מן הראשונה הטבעית והיא מוכרחת מן החוש, הונח עליה מליצת הנפעל.
2
ג׳וכן מִשֵׂכֶל הקדמונים שהרצועה1האזור מן היבשה שתחת [קו] המשוה אין [אדם יכול לדור שם]. וזאת היא מחשבה שכלית טבעית, כי קראוהו "ארץ השרופה" בעבור רוב חום השמש. ואם היה בא אלינו אדם מיושבי הארץ ההיא והעבירנו אל ארצו והראָנו כי היא ארץ נושבת, היה אומר הארץ הזאת "תֵּחָשֵׁב" ארץ נושבת, כי בבואנו שמה בהכרח תחשב בעיני כולנו שהיא מיושבת. ויעיד החוש שהשכל הסכיל במחשבותיו. וכן כל כדומה לזה פרטים רבים לאלפים שהחוש מכזב מחשבת שכל האדם. ועל כולן יונח הנפעל בענין שההמון כולו מוכרחים על המחשבות השניות הפוכות מן המחשבות הראשונות הטבעיות.
3
ד׳ועל דרך זה ידברו הנביאים כשרואים בנבואה הנפלאות שיעשה השם ב"ה, לשנות דבר מענין אל ענין, יניחו המחשבה השניה שיחשבו בני אדם כשיראו בעיניהם עוצם הפליאה בבנין-נפעל, לפי שיכריחם החוש לחשוב מחשבה הפוכה ממה שחשבו עד כה בטבע נפשם. ובכלל הזה כלולים כל המחשבות המופתיות שההמון כולו מוכרחים לחשוב עליהן על דרך אחר; בעבור התברר להם הענין בחוש ברור ממנה שאי אפשר לאחד מהן לחשוב מחשבה אחרת על אותו דבר. על דרך משל כולם חושבים שהשמש מאיר, ושהעננים שואפים מים ושהאש מחמם. והשלג מקרר. וכיוצא באלה שאם יונח על כך לשון "מחשבה" יהיה הנחתו בבנין נפעל בעבור היותם מוכרחים כולם מן החוש לחשוב כן. ואלו המחשבות נבדלים הבדל עצמי מלשונות של מחשבה המונחים בבנין הקל שהן כולם על מחשבות טבעיות התלויים ברצון האדם וכפי נטיותיו, שקצת מן ההמון חושבים עליהם כך, וקצתם חושבים עליהם באופן אחר וכמו שבארנו (חלון ה') למעלה. אבל הראוין להבנות בנפעל אין בהם מבוא לרצון האדם ולבחירתו, כי כולם מוכיחים על מחשבה [מוכרחת] וכן הדין במחשבות מופתיות2מבוססות על הגיון בדעת. על דרך משל, השמים והארץ יֵחָשְׁבוּ נבראים, כלומר בהכרח יחשבו ההמון כולו שהשמים והארץ נבראים שה' ברא אותם, כי נטוע בשקול הדעת שאין הדבר עושה את עצמו. ואין אחד מן האדם שיוכל לחשוב בטבע על אופן אחר. ולפי שכולם [דרכם] לחשוב על דרך אחד יונח בנפעל. וכן האבן הזאת תחשב כמַר מִדְלִי נגד הים המקיף. כלומר בהכרח יחשב כן. ואין אחד יוכל לחשוב בטבע מחשבה אחרת. ואולם בכונה אמרנו שאם יונח עליהן "מחשבה" ינוח בנפעל, לפי שלא הניחו כתבי הקדש על כיוצא באלו לשון "מחשבה" זולתי כשהוא לצורך הודעה מיוחדת. לפי שאין מִטֶבַע המדבר להזכיר מחשבת בני אדם על הענינים האלו. כי מפני מה לומר שהשמש נחשבת לכוכב מאיר? ושהענן נחשב למוריד גשמים? ושהאש נחשב בוערת? כל זה ללא צורך. וזה3וזה נאמר כשהמדבר מזכיר ענין השמש, שיאמר השמש נתון לאור יומם. הענן מוריד גשמים. האש בוערת וכיוצא במאמרים כאלו המעידים על עצמם ואין מכזב אותם, [היה בזה מהצורך]. גם על הדברים המבוארים בחוש או במופתי הדעת יפול עליהם לשונות של "ידיעה" ו"מדע", כמו שיתבאר בספר "באר מים חיים" בעז"ה. ולא הניח לשון "מחשבה" על ההכרח זולתי לצורך.
4
ה׳וזה מן המשל שאמרנו למעלה מחצי כדור הארץ שחשבוהו הקדמונים ים, ומחלק היבשה שתחת [קו] המשוה שחשבוהו שממה. והיו כולם חושבים כן על [דרך] אחד וזהו הכרח. ואם היו הנביאים בספריהם מזכירים ענין זה להודיע שהם טועים, היו אומרים בעיני האנשים האלו "נחשב" חצי כדור הארץ ים, ותחת המשוה שממה תחשב, וענין האמת הוא כשיודיעו כתבי הקדש שההמון כולו יהיו מוכרחים לחשוב מחשבה שהיא הפוכה ממחשבתו הטבעית שהיתה עד הנה. וגם זה יובן מאותו המשל עצמו אם היה נזכר בספרי הנביאים, והיו רוצים להודיע יבא זמן שיתברר לבני אדם כולם שהחלק השני ארץ, ושתחת [קו] המשוה ארץ נושבת; היו אומרים הים לארץ תחשב, וארץ שוממה [מיושבת] תחשב, לפי שיהיו מוכרחים מן החוש לחשוב כן. ומן המבואר תבין שכל לשון "מחשבה" בבנין נפעל ממין זה, הוראתו על מחשבה שחושבים כל בני אדם על דרך אחת, בין שתהיה מחשבת אמת בין שתהיה מחשבת שקר, הואיל והם כולם מוכרחים לחשוב בדרך אחֵר, השתנות המחשבות בענין זה מסור לרצונם ראויה להיות בנויה בנפעל. והנה מין זה מן הנפעל הפוך מן ההוראה הראשונה שאין עליה הנפעל, כי הראשונה והַנָחָתָה על מחשבת אדם אחד החושב מחשבה שאינה נחשבת בטבע נפש שום אדם. וההוראה השניה הַנָחָתָה על המחשבות שהן בהכרח בטבע כל הנפשות כולן, והבן.
5