גן נעול, בית שלישי ב׳:י״אGan Naul, House III 2:11
א׳הכלל הי"א. ההוראה השלישית שיורה עליה הנפעל היא בהיות מִטֶבַע מחשבת הנפש לחשוב על ענין מן הענינים בדרך ידועה לפי השכל. ובפקודת המושל יצטוה ההמון כולו לחשוב עליו בדרך אחר הסותר דרך המחשבה הטבעית. או שבטבע לא היינו חושבים בדברים אלו כלל, ובפקודת המושל יכריחנו לחשוב עליהן מחשבות, ויורנו דרך המחשבה בהן, על כל כיוצא בזה [בא] הנפעל לפי שהוא הכרח גמור ונגד טבע מחשבת הנפש. ואל תחשוב כי זה שאמרנו "בפקודת המושל יוכרח ההמון לחשוב מחשבה" סותר מה שאמרנו (חלון י') שאין לאדם מכריח חוצה לו שיכריחנו על המחשבות. כי אין הענין אמור על מלך מבני אדם שוטר או מושל שיצוה מחשבות נגד שיקול דעת האדם או מחשבות הפוכות מִטֶבַע מחשבת יצר בני האדם. כי כל אדם בחירי במחשבותיו גם אין רואה מה מחשבותיו, זולתי הוא ב"ה. מה שיוכל המושל מבני אדם לצוות הוא על המעשים, לא על המחשבות. אבל הכלל הזה1כלל י"א שאנו עסוקים בו כולל המאמרים התוריים שצוה השם ב"ה עליהן. ואין הכונה שיצוה השם ב"ה את הכסיל החושב מחשבת תאוה, שיחשוב לו בהכרח מחשבת קדושה, והחושב מחשבת רשעה שיחשוב לו מחשבת צדק, כי על ענינים כאלו לא יתכנו לשונות של מחשבה. אבל השם ב"ה יצוה עשה כך ואל תעשה כך, והמחשבה כלולה במעשה. כי המצוה לעשות צדק ומקבל על עצמו לעשותו, הנה בחר לחשוב מחשבת צדק. ומי שמצווה להתקבל וקבל על עצמו לשמוע למצות ה', הנה בחר לחשוב מחשבת קדושה, כי לא יתכן המעשה זולתי בציור מחשבה קודמת לה. אך יתכן מליצת הנפעל בלשון "מחשבה" בענין זה כשיודיע השם ב"ה לשומרי מצוותיו כדת מה יחשבו על דבר מן הדברים. ותהיה הודעת המחשבה שהודיעם הפוכה ממה שהיו חושבים על אותו הדבר בטבע מחשבת לבם. כי ההמון כולו היו מוכרחים כי שכלם לחשוב ככה, והשם ב"ה אומר אני מודיע לכם שהיא מחשבת הבל וטעות, ושראוי לכם לחשוב הפוך ממה שחשבתם. על זה יפול הנפעל, בעבור היותם מוכרחים לחשוב מחשבה אחת הפוכה ממחשבה הראשונה. וענין ההכרח בעבור שהוא ב"ה הודיעם המחשבה הנכונה. ונטוע בשקול הדעת כי הוא ב"ה אֵל אמת וכל דבר לא נעלם ממנו, וזה דומה למין הוראה השניה שיורה עליה הנפעל שבארנו למעלה. והוא על מחשבה מוכרחת מן החוש נגד מחשבת טבע הלב. וכן למאמינים בהקב"ה יקבלו עדותו שמעיד על דבר, יותר מעדות החוש. על דרך משל אם יודיע השם ב"ה למאמינים שכך וכך מדת העולם או מדת השמים, יהיה הדבר ברור בעיניו יותר מאילו העיד עליו החוש, והיה מודד המדה בידיו או במופת דעתו. לפי שהדעת תכריח כי הוא ב"ה מקור האמת, וּדְבָרוֹ אמת וקיים לעד; ושמחשבת האדם ומשפט לבו כאין וכאפס נגדו ית'.
1
ב׳ואתן לך משל. כשאנו רואין מדינה מלאה אדם ויושביה מעולם היו בני משפחה ידועים לנו, ואנו חושבין בהכרח כי המדינה הזאת תקרא ארץ המשפחה היושבת בה. והוא ב"ה יודיענו בנבואה שאנו טועין כי הארץ הזאת היתה מראשית למשפחה [אחרת] שישבו בה בראשונה. אז נאמר הארץ הזאת "תֵּחָשֵׁב" למשפחה זו, לפי שאנו מוכרחים עתה לחשוב מחשבה הפוכה ממה שהיינו חושבים בטבע. אעפ"י שלא העיד החוש על ההיפך ממשפט הלב, כי מצות השם ב"ה נפלא באמת יותר מעדות החוש. ומן המשל הזה תקיש על הכל. והנה אציג לפניך כל הכתובים שהן ממין זה בעז"ה.
2