גן נעול, בית שלישי ב׳:י״גGan Naul, House III 2:13
א׳הכלל הי"ג. יתכן הנחת לשון "מחשבה" בבנין הכבד1פִּעֵל היוצא לשני בין כשיעמוד בעצמו, בין כשיוצא לזולתו. וכבר בארנו למעלה שאין במחשבה הרכבות פנימיות ולא המצאות ובניני שכל. ועל כן עלינו להתבונן באיזו אופן יונח בבנין הכבד כשעומד בעצמו. גם צריך טעם באיזו אופן הוא יוצא לזולתו. ונבאר תחלה ענין צאתו לזולתו. ונאמר אם ראובן עשה רעה לשמעון, והתעורר שמעון והצטייר בו כח הנקמה וחשב מחשבת נקימה, על זה לא יפול הבנין הכבד, אעפ"י שהגה ראובן סבה למחשבת נקמה שבלב שמעון, כי [עלתה] מחשבת שמעון בטבע נפשו וברצונו. ועל זה נופל הקל "שמעון חשב להנקם", כמבואר למעלה. אבל אם ראובן עורר מחשבה בלב שמעון שלא היתה נולדת בו בטבע נפשו, על זה יתכן הבנין הכבד ונאמר "ראובן חִשֵׁב את שמעון", לפי שפעל המחשבה בלבו, ולולי פעולת ראובן לא היתה מחשבה כזאת עולה על לב שמעון. ובכלל זה כל מחשבות חכמה בינה והשכל ודעת וכיוצא, שאינן עולות בנפש האדם, הנה כשיעוררהו זולתו [בלבו] עד שצייר וחשב, נאמר פלוני חִשַׁב לפלוני. ואולם אין מדרך מליצות כתבי הקודש לעשות [בנין הכבד] בלשון "מחשבה" על ענינים אלו. כי כל ענין מהם כלול או בחכמה או בבינה או בשכל או בדעת. ויאמרו "פלוני החכים לפלוני" כמבואר בבית הראשון, או "חִכַּם לפלוני". וגם זה בארנוהו. או "פלוני הבין לפלוני", "השכיל את פלוני", או "הודיעו לפלוני". וסוף דבר לא תמצא בכל מיני מחשבות היוצאת מגדרי החכמה והבינה והשכל והדעת והמחשבות הטבעיות, זולתי מחשבת משא ומתן של בני אדם זה עם זה. כי מחשבות אלו אינן בסוג החכמה והשכל והבינה והדעת, וגם אינן מחשבות טבעיות העולות על הלב בטבע. וצריך האחד לְחַשֵּׁב את השני, לקבוע בו מחשבה חדשה [ש]לא היה חושב עליה בטבע נפשו. והוא החשבון שעושים הקונים והמוכרים, הלוֹוִים והמלוים זה עם זה. כי מִטֶבַע נפש כל אדם שאינו רואה חוב לעצמו, ושוכח או מסכל בכל זכיות חברו, וכשבאין לחשבון כל אחד מהן מפרט זכיות וקובע מחשבות בלב חברו שלא היו עולין בה בטבע. וכן עושה השני, עד שיצא החשבון צדק וישר שבין שניהם, ועל זה יפול הבנין הכבד "חִשֵּׁב" "חִשָּׁבְתָּ" וכיוצא. ועל דרך זה לבד תמצאנו בספרי הקדש, והענין נפלא מאד והבינהו ואני אציע לפניך בעז"ה כל הכתובים שהן ממין זה.
1