האלף לך שלמה, השמטות כ״הHaElef Lekha Shlomo, Omissions 25
א׳הנה הר"ן במגלה הביא בשם הרמב"ן לתרץ קו' התוס' מגלה (דף י"ט) שהקשו מבן מברך לאביו ותי' קטן לא נקרא מחויב בדבר דעיקר החיוב על האב לחנכו וההוא דבן מברך לאביו מיירי בבן גדול עיי"ש ועיין בספר החיים סי' תרפ"ט פ"ד מ"ש בזה ונראה ראי' מפורשת לדבריו מן הירושלמי ספ"ג דר"ה שם וז"ל תני אשה מברכת לבעלה עבד לרבו קטן לאביו ניחא אשה לבעלה עבד לרבו אבל קטן לאביו לא כן א"ר אחא בשם ר"י כל שבקטן כדי לחנכו תפתר בעונה אחריהן וכו'. והנה הקרבן עדה נדחק שם דמפרש דבשלמא באשה דרבנן מוציא דאורייתא אבל קטן אף מדרבנן אינו מחויב איך יוצא ידי דאורייתא עיי"ש והוא תמוה דממ"נ אם רשות יכול להוציא החיוב גם הקטן יהי' יכול להוציא הגדול ואם רשות אינו יכול להוציא החיוב סוף סוף איך דרבנן יכול להוציא דאורייתא הרי מן התורה אינו מחויב בדבר כלל ואיך רשות יכול להוציא החיוב ואיך נפטר ידי דאורייתא הרי מן התורה הוי רשות והוי כלא בירך כלל ולכאורה הי' נראה לפרש דבריו דכוונתו מתורת שליחות דס"ל להירושלמי דרשות יכול להוציא החיוב אך היינו מטעם שליחות דשלוחו כמותו ונחשב כאלו בירך הוא וכל מידי דלא מצי עביד דלא מצי משוי שליח לא שייך בזה כמ"ש בתשובה להל' גיטין ראי' היכא דבעל אינו יכול לכתוב דמ"מ יכול לעשות שליח הסופר לכתוב מוכח דבכה"ג לא הוי בכלל מידי דלא מצי עביד א"כ בגדול הוי מטעם שליחות רק בקטן דאינו נעשה שליח דאין דין שליח לקטן פריך שפיר דאיך מוציא הגדול אך ז"א דא"כ למ"ל להזכיר הך מימרא דכל שבקטן כדי לחנכו הו"ל להקשות בפשיטות כיון דקטן אינו בר שליחות למה מוציא האב לכך נראה כוונת הירושלמי כמו שמוקי הש"ס דילן דמיירי שאכל האב רק כזית דרבנן ואתי דרבנן ומוציא דרבנן אבל קטן מברך לאביו הרי כל שבקטן אין הקטן חייב רק כדי לחנכו וא"כ אין החיוב רק על האב ולא על הקטן א"כ אף שאכל האב רק דרבנן איך יכול הקטן להוציא דרבנן ולכך משני בעונה אחריהם וכו' א"כ מוכח דקטן אף מדרבנן לא נקרא מחויב בדבר כדעת הרמב"ן הנ"ל:
1
