האלף לך שלמה, השמטות כ״וHaElef Lekha Shlomo, Omissions 26
א׳כ' לי הג' מו"ה משה ליב הנ"ל ליישב קו' הר"ן למה במרור נקט התנא ומצטרפין אלו עם אלו ולא קמ"ל כן ברישא גם במצה ועז"כ מכח דבש"ס קאמר שם דקמ"ל אלו למעט אורז וע"י צירוף גם אורז מצטרף אף שאין בו כזית בחיטין לבד רק ע"י גרירה משא"כ בברייתא דלקט מכולן כזית שם מיירי שלא ע"י אפי' ובזה אין אורז מצטרף עכתו"ד. ולדידי א"א להחזיק כן באמת חדא דהרי אף דמצטרף בהדי אורז עכ"פ בעינן בחיטין שיהי' כדי נ"ט באורז אבל באין בו כדי נ"ט אין מצטרפין וכמ"ש במשנה להדיא בעושה עיסה מן החיטין ומן האורז אם יש בו טעם דגן ועיין בזבחים פרק כל התערובות שמוכיח מזה דטע"כ דאורייתא וא"כ אכתי קשה למה לא תנא במשנה דמצטרפין זע"ז אף שאין בו כדי נ"ט בכל אחד דנתערבו רק מעט מזה ומעט מזה וכו' נמי מצטרפין יחד ובפרט להסוברים דבעינן בכא"פ מצטרף גם האורז דקשה כן דלא שמעינן אף שלא הי' בכא"פ בכל חד נמי מצטרפי ועוד כיון דבלי אפי' ודאי לא מצטרף בהדי אורז אכתי לא שמעינן דמצטרפי זע"ז אפילו שלא כדרך אפי' ביחד ואפי' בזאח"ז ובפרט דבמרור בע"כ בהכי מיירי דהרי דרך בישול אינו יוצא בו ידי מרור ובע"כ מ"ש דמצטרפין זע"ז היינו שלא דרך בישול וא"כ כה"ג הוי מצי למיתני גם במצה כן דבכה"ג שלא דרך אפי' יחד גם באורז אינו מצטרף לכן נשאר קו' הר"ן במקומו. ואשר אני אחזה ליישב זה דרך גררה נראה לומר כיון דקיי"ל דבמה דתלוי בטעמא אזלינן בתר טעם לענין מב"מ ולמה דלא תלוי בטעמא אזלינן בתר שמא עיין יו"ד סי' צ"ח והנה ביי"ל בלע מצא יצא בלע מרור לא יצא הרי דבמצה ל"ב טעם מצה בפיו כמו במרור דבעינן טעם מרור בפיו ועיין בע"ז (ס"ו ע"א) ורבא אמר בתר שמא אזלינן ההוא חלא מיקרי וההוא חלא מקרי ההוא חמירי מקרי וההוא חמירי מקרי א"כ מפורש שם דאף חמירי דחיטי וחמירי דשערי נחשב מב"מ כיון דתרווייהו חמירי מקרי א"כ ה"נ להיפוך לענין מצה נמי הוי כמה"ב דההוא מצה אקרי וההוא מצה אקרי ולכך לענין מצה פשיטא דמצטרפין כיון דבזה ל"ב טעם מצה בפיו וא"כ אזלינן בתר שמא וההוא מצה אקרי וההוא מצה אקרי וא"כ סוף סוף הרי אכל כזית מצה אבל לענין מרור דבעינן טעם מרור בפיו וא"כ הוי ס"ד כיון דבזה אזלינן בתר טעמא והרי אין טעמם שוה וא"כ הוי כמבא"מ לכך קמ"ל דאעפ"כ מצטרפין או מטעם דגם בזה אזלינן בתר שמא כאביי שם או אף לרבא דס"ל דבתר טעמא אזלינן נחשבו בזה כמב"מ כיון דלכולם הוי טעם מרור אבל במצה דל"ב טעם מצה פשיטא דאזלינן בתר שמא והרי כולם שם מצה נקראו ואכל כזית מצה ולכך תינח בחולין אך התם בברייתא דלקט מכולם כזית דמיירי במנחות ושם המצוה אחשבי' ונקראת כל מנחה שם בפ"ע זו מנחת מחבת וזו מרחשת וכו' וא"כ לא הוי שוין בשמא לכך שפיר קמ"ל דאעפ"כ מצטרפי וז"ב.
1
ב׳מילואים להנ"ל. מ"ש כת"ר דכוונתו בפי' הר"ן כך הנה הבנתי כוונתו אך כוונתי כך דלפי הטעם דגרירה אין אורז מצטרף רק אם נעשו גוש אחד וחתיכה אחת הא אם נאפה כ"א בפ"ע אף אחר אפי' אין מצטרפין וא"כ עדיין קשה למה לא תנא דהרי אלו מצטרפין אף שלא נעשו גוש אחד כיון דבע"כ במרור מיירי בהכי שלא דרך בישול דאין מבושלין בכלל מרור ובע"כ שלא דרך בישול מיירי וכל דלא הוי דרך אפי' ביחד עם האורז להיות כגוש אחד ונאפה יחד גם באורז אין יוצאין ולהיות יוצאין בנעשה גוש אחד ולא נאפה זה לא משכחת לה דלא הוי כדרך אכילתן ובע"כ בעינן תרווייהו גוש אחד ואפי' יחד וזה לא משכחת לה צירוף גם במרור ולדעתי זה ברור. ומ"ש כת"ר על דברי דלא הוי רק כפרש"י ולא כפי' התוס' ברכות זה אמת אבל מ"ש דאינן לפי דברי הטו"ז סי' תע"ה רק לדברי המג"א ז"א דגם להט"ז א"ש דמה בכך דבעינן שיהי' להמצה טעם מצה הרי באמת יש לכל מין טעם מצה בשלמא למה דבעינן שירגיש האדם טעם בפיו או שירגיש הטעם בהמאכל אם אזלינן בתר טעמא והאי טעמא לחוד וההוא טעמא לחוד אבל אם לא בעינן בפיו טעם המין רק שיהי' בגוף הדבר טעם מה בכך שלא שוין בזה לא קפדינן על הטעם רק דבלא הי' לו טעם אינו לחם אבל כל שיש לו טעם והוי לחם מה לי טעם זה או זה וז"ב ובדברינו א"ש יותר דפירוש רש"י בברכות ופי' התוס' הוי לאחדים דמיירי מלקט ממנחות של ה' מינים וקמ"ל אף דהוי כל מין בפ"ע וגם הוי לו שם אחר מצד המנחות מ"מ מצטרפין וא"ש ודו"ק:
2