האלף לך שלמה, השמטות כ״חHaElef Lekha Shlomo, Omissions 28
א׳כתב המחבר בסי' תנ"ג סעיף ה' [ה"פ] האידנא אסור ללתות וזה הוא מדברי הגאונים שהביא הטור וב"י אך הרי"ף לא כתב לשון זה דהאידנא אסור ללתות רק כתב דשדרו ממתיבתא דהאידנא אין אנו בקיאין בלתיתה וכן הוא לשון הרמב"ם אבל הטור כתב בלשון הזה דלתיתה אע"ג דשרי לי' בגמרא כתבו הגאונים דהאידנא אסורה לתיתה וכן שדרו ממתיבתא דאין אנו בקיאין והד"מ נדחק לפרש דהך וכן שדרו ממתיבתא הוי טעמא לדברי הגאונים אך לדעתי הוי הכונה כן דהנה כבר כתבנו דיש מחלוקת בין הרי"ף ובין התוס' דלהרי"ף מ"ש רבא כי מהפכיתו כיפי הפיכו לשם מצוה היינו ג"כ שלא יבא עליו מים אך מלשון התוס' שם משמע דמפו' דהיינו שיהי' גוף עשיותיו לשמה. הן אמת דשבתי וראיתי דאין זה מוכרח בדברי התוס' די"ל דהתוס' מפו' ג"כ כמו הרי"ף דהשמירה הוי רק שלא יבא עליו מים רק דהי' קשה להו אם השמירה שלא יבא עליו מים חל משעת קצירה אף שעדיין אינו זמן לתיתה ואין הדרך ליתן עליו מים מ"מ צריך שמירה שלא יבא עליו מים א"כ מנ"ל דמצוה ללתות דלמא בלי מצוה צריך שמירה ממים כמו משעת קצירה וכן אף לפירוש הרי"ף קשה זה והוכרחו לתרץ כתרוצם ואין הכרח כלל דס"ל דבעינן עשי' לשמה ממש. מיהו בהשמטות כתבתי דמלשון רש"י משמע דבעינן לשמה מ"מ אפשר ג"כ לומר דרק מה ששמרו ממים זה יהי' לשמה אבל גוף העשי' לשמה ל"ב אך מלשון ש"ג שהבאתי לעיל משמע דבעינן עשי' ממש לשמה וכן מלשון גוף הש"ס דאמר כי מהפכיתו כיפי הפיכו לשם מצוה משמע דגוף העשי' יהי' לשמה וכפי הפירוש שפירשתי לעיל בש"ס, ולכך נראה דבהא יהי' מחולקין הגאונים עם המתיבתא ורי"ף ורמב"ם דהרי"ף והרמב"ם לשיטתם דס"ל דהשמירה הוי רק שלא יבא עליו מים ובדברי הרמב"ם כתבנו עוד לקמן ולכך ס"ל דמה דקאמר הש"ס דרבא לא הדר בי' היינו דלא הדר בי' לגמרי וס"ל דמותר ומצוה ללתות א"כ כיון דרבא ג"כ ס"ל כן בודאי דהכי קיי"ל וא"כ מה לדידן אסורי הוי רק מכח דאין אנו בקיאין וכן ס"ל להמתיבתא אך הגאונים ס"ל דמה דאמר רבא כי מהפכיתו הפיכו לשם מצוה הוי לעשות לשמה ממש והיינו בשביל הטעם שכתבנו לעיל דרבא בעצמו ס"ל לאסור לחומרא ולכך אמר להם כך כדי שלא יבואו להתיר לתיתה וא"כ נהי דתחלה נאמר שם בגמ' דכמה אמוראים עשו מעשה להתירו לתיתה כיון דרבא ס"ל לחומרא דאסור הכי קיי"ל ולכך האידנא אסור לתיתה מדינא בלי טעם דאין אנו בקיאין ולזה נתכוין הטור כיון דעכ"פ לדעת שניהם אסור לתיתה לכך כתב אף דבגמ' שרי לתיתה האידנא אסורה כיון דמוכח מלשון רבא שהוא עצמו לא רצה להתיר וכן שדרו ממתיבתא דעכ"פ מטעם אין אנו בקיאין אסור עכשיו לתיתה וא"ש והנה לפמ"ש כאן צ"ל להרי"ף ג"כ כתירוץ של התוס' דאי לאו דלותתין לא הי' חושש לעשות לו שמירה ממים בשעת קצירה.
1