האלף לך שלמה, השמטות כ״טHaElef Lekha Shlomo, Omissions 29
א׳הנה בדבר המעשה פ"ק שנת תרי"ט שבערך ששה או שבעה ימים ק"פ נמצא חתיכת פת בבאר שרוי במים והתרתי לשאוב ממנו ק"פ ע"י סינון אבל על פסח אסרתי לשאוב ממנו כלל והשואב מים עשה רשעה ולא הגיד כלל לבעלי בתים שלו ונתן להם מים בפסח ובשלו בו כל ימי הפסח רק בעש"ק חוה"מ נודע הדבר ואסרתי כל התבשילין והכלים ומ"מ התרתי להם לשהות התבשילין עד אחה"פ וגם זה קולא גדולה כי מדינא אסורין כיון דידוע דדרך הפת במים ליפול ממנו פירורין אפי' בזמן מועט ממש אם נשרה פת במים בכלי תיכף יפול ממנו פירורין וא"כ הפרורין נשארו בפסח ואוסרין במשהו ואף דהוי בצונן הרי הוי כבוש מעל"ע ואף ע"י סינון לא מהני מתרי טעמי אחד מה בכך שבמים הזה ליכא משהו חמץ מ"מ הרי נאסר בבאר ע"י משהו חמץ שבו נאסר כולו כיון דחמץ במשהו ועוד יש לחוש אולי נימס הפירור בפסח ונעשה לח בלח ויצא גם ע"י סינון ומ"מ בפסח גופו אוסרים לח בלח במשהו לכך ודאי אסורין המים.
1
ב׳והנה הראני אחד דבספר גור ארי' יהודא חא"ח סי' מ"ט מיירי בזה ועיינתי בו שכתב רק לפלפולא דנראה לו הוראה חדשה מה שלא הרגישו הראשונים וסיים דהוא מיראי הוראה ולא התיר רק למכרו לנכרים ולא לאכלו אך מלבד כ"ז אין דבריו נראין לי. בראש מ"ש להיתר מכח דנתבשל ק"פ במה מיירי אם מיירי באם החיטין עדיין בבאר גם בפסח מה שייך לומר דנתבטל ק"פ אם האיסור הוכר בפסח והי' אפשר להכירו כיון דהוי בעין א"כ לא נתבטל ואוסר בפסח גופו ואי מיירי שנטלו מן המים ק"פ למ"ל אריכות שלו הרי זה מבואר בש"ע דבלח בלח אם נתבטל ק"פ אינו חוזר וניעור ועוד מ"ש בשיטת רש"י דס"ל דעיקר חומרא דחמץ במשהו הוי מכח בל יראה זה אינו דהרי דעת רש"י הובא בח"י דעוברין בב"י משש ולמעלה כמ"ש רש"י בב"ק גבי ב' דברים אינו ברשותו של אדם וכו' ופרש"י חמץ מו' שעות ולמעלה לעבור עליו בב"י וא"כ אם משש עוברין למה הוי בסמ"ך מן השש עד הלילה ובע"כ הוי רק מכח כרת ומה גם שהוא עצמו הביא דברי הרא"ש בפסחים פ"ב ובע"ז פ' השוכר נקט טעמים אחרים מכח כרת או לא בדילי מיני' ואיך נאמר דלאו דוקא נקט ואיך נקל ראש כנגדו באיסור חמץ. וגם לפמ"ש הח"ץ בתשובה להוכיח דאין עוברין בב"י בח"ש א"כ למה אוסר במשהו הרי על משהו זו ליכא בל יראה ובע"כ הוי מכח חומרא דכרת ובאכילה אף ח"ש אסור מן התורה וכן הרא"ש בפ' השוכר נקט שם בלשונו ב' פעמים דהוי מכח חומרא דכרת, הן אמת דממס' ע"ז (דף ע"ג ע"ב) יש לכאורה להוכיח להיפוך ממה דפריך שם בשלמא יין נסך משום חומרא דע"ז אלא טבל אמאי ומשני כהיתרו כך איסורו ובנדרים קאמר מכח יש לו מתירין עיי"ש בתוס' ולמה לא קאמר דחומרא בטבל הוי מכח דהוי במיתה לכך החמירו בו אך באמת אין זה ראי' דא"כ תקשה למה תרומה בטלה הרי הוי נמי במיתה ובע"כ מכח מיתה לא גזרו רק מכח כרת דחמירא ממיתה כדמוכח בפ"ג דכתובות דאף ר"נ בן הקנה מודה דמיתה בידי שמים אינו פוטר מתשלומין. והנה עוד ראי' דהוי מכח כרת מן הירושלמי שהביא הרא"ש פרק השוכר וז"ל הירושלמי אר"א לא אתינון ממתניתין אלא איסורי הנאה איתיבי' הרי חמץ בפסח חמץ יש בו כרת אלו אין בהם כרת וכו' ומה בכך לענין איסורי משהו בע"כ הכונה דחמץ אוסר במשהו לא מכח איסור הנאה רק מכח כרת אבל מכח איסור הנאה לכך לא חשיב לי' ואין לומר דא"כ נידוק מן הש"ס דילן להיפוך דלא הוי כן מכח כרת מדלא משני כתירוץ הירושלמי זה אינו דא"כ נאמר ולטעמיך לוא יהא דהוי מכח ב"י קשה למה לא משני כן דלכך לא תנא לי' מכח דאין איסורו במשהו מכח איסור הנאה רק מכח ב"י ובע"כ הש"ס לא רצה לתרץ כן מטעם אחר דהוי משמע לי' יהי' מאיזה טעם שיהי' כיון דעכ"פ דינו שוה הו"ל למתני וא"כ מן הש"ס דילן אין ראי' לא לכאן ולא לכאן ושוב הדרינן להירושלמי דמוכח דמכח כרת הוי במשהו ולא מכח ב"י.
2
ג׳ועוד נראה ראי' יותר מוכרחת מן הש"ס דע"ז (דף ע"ד) דפריך שם ולתני חמץ בפסח ומה קושיא הרי כל אלו דתנא אסורין תמיד במשהו הן אם הוי של ישראל או של נכרים הן אם נתערב ביד ישראל או ביד נכרי אבל חמץ כיון דאם הוי של נכרי ובפרט ביד נכרי אינו אוסר במשהו ולכך לא תנא לי' ובע"כ דלא כדעת ספר הנ"ל וזה ראי' ברורה לפענ"ד.
3
ד׳וגם מ"ש דהבור הוי מיא דהפקרא. לפענ"ד ז"א דהמעיין בפ"ד דביצה פליגי ר"ש ור"נ אם בירא דהפקרא הוא או בירא דשותפי וכתב רש"י שם דהפקרא הוא שהפקירו בני הגולה מוכח שם אם לא הפקירוהו בני הגולה הי' מודה דהוי דשותפי א"כ בחו"ל ודאי לא הפקירוהו אדם והוי דשותפין של ישראל ונכרים וא"כ הוי נמי של ישראל ובפרט בעיר שאין בה שר ששייך העיר לו רק הוי ברשות בני העיר דהוי בירא דשותפי ואף אם הוי בירא דהפקירא הרי ד"א של אדם קונה לו א"כ כשבא לשם השואב נקנה לו הבאר לאותה שעה והתם בביצה שפיר קאמר דאף אם ד"א קונה לו מ"מ הוי שלו לא למי שנתמלא לו. ועוד הוי בו שגיאה יותר דהרי מוכח בש"ס שם דלשניהם הוי או כרגלי הממלא או כרגלי מי שנתמלאו לו א"כ נעשה המים ששאב של ישראל ודלמא הוי בו פירור אחד ונאסר הכל ואף אם יעשה סינון דלמא בקנקנו נתמחה ונעשה כמים ואם יאמר דאיסורא לא ניחא לי' דליקני וא"כ נהי דהמים נעשו שלו או למי שמילא עבורו עכ"פ החמץ לא זכה בו ואינו אוסר במשהו א"כ יאמר הרב גור ארי' יהודא דאף בחמץ של נכרי שנפל לקדרות ישראל נמי יבוטל בסמ"ך ובזה ודאי כל השומע יצחק לו. ובאמת לא מבעיא לפי מה שהוכחתי דעיקר טעמו מכח כרת רק אפי' אי נימא דטעמו מכח ב"י אין הכונה דדוקא אם יעבור בב"י עתה עליו דא"כ אם ביטל החמץ ואינו עובר בב"י יתבטל בסמ"ך וזה ודאי אינו רק הכונה כיון דגוף החמץ ראוי לעבור עליו בכרת או בב"י החמירו חז"ל שלא יתבטל במשהו לו יהא אם עתה ראוי לעבור עליו או לא כיון דגוף החמץ ראוי לעבור עליו בב"י לא פלוג חז"ל ואסרוהו במשהו וז"ב ואמת לפענ"ד. מיהו אם הי' נזדמן כן קודם למ"ד יום לפסח בזה הי' מותר הבאר בפסח דודאי בתוך למ"ד יום כבר נימוחו הפירורין ונעשו כמים ובטלו בסמ"ך ק"פ וזה אינו חוזר וניעור דקיי"ל בלח ולח אינו חוזר וניעור אבל אם נעשה תוך למ"ד יום לפסח ודאי אסורין המים וחילוק בין תוך למ"ד יום לקודם למ"ד יום מבואר בפוסקים בסי' תמ"ב ותמ"ז וכמה דוכתא כן נ"ל נכון. וכן מבואר בפר"ח הל' פסח לאיסור ובפמ"ג ושאר אחרונים ותלי"ת יפה הוריתי לאיסור ושרי לי מרי מה שהתרתי לשהות המאכלים על אחר פסח מכח הפצרת השואלים וביתר דברי הגור ארי' יהודא בתשובה זו לא עיינתי כלל כי לא גרם הפנאי:
4