האלף לך שלמה, השמטות ל׳HaElef Lekha Shlomo, Omissions 30
א׳להרב מו"ה יהושע העשיל לאנדא אבד"ק בוטשאטש בוואלחייא.
1
ב׳הנה ע"ד המעשה שאירע בכפר הסמוך לקהלתו שאפאו מצות מחיטים ונתברר שלא נמצאו שם נתבקעו רק אחר האפי' באו ב' עדים ואמרו שהחיטים היו רכים קצת ר"ל לא כמו יבשים כחיטים אחרים והנה אז על החג לא היו נצרכים כי הי' מצות אחרים רק כעת אחר החג נפשם לשאול הגיעו אם מותרים הם אחר הפסח והוא היזק רב. והנה לכאורה הי' נראה דאחה"פ מותרים בפשיטות דלו יהא דהוי ספק אם נתחמץ או לא כיון דלא נתבקעו אינו ודאי רק ספק וא"כ הוי כספק חמץ שעעה"פ שמותר כידוע. אך שבתי וראיתי דזה אינו דבשלמא אם לא נודע הספק עד אחה"פ אז כיון דמתחלה לא ידע בפסח מזה לא עבר עליו בב"י ועתה אחה"פ נודע לו ואז הוי דרבנן וספק דרבנן לקולא אבל אם הי' נולד הספק ק"פ ואז הוי ספק תורה ועבר עליו בב"י מספק א"כ שוב גם אחה"פ אסור מקנסא כיון דספק תורה לחומרא מן התורה לרוב הפוסקים שייך בי' קנס כמו אם עבר בודאי ב"י. והנה מסוגיא דפ"ב דפסחים גבי נכרי שהלוה דנקט שם דאסור בהנאה אחה"פ אף דהוי רק עברת בל יראה מספק מ"מ אסור אחה"פ א"כ מוכח דמכח ספק נמי קניס ר"ש אך זה אינו ראי' די"ל דהתם כיון דהספק עומד להתברר אחה"פ בזה חמור יותר עברת לאו דב"י דדלמא יבורר אח"כ ויהי' אגלאי מלתא למפרע דעבר בב"י לכך קניס ר"ש אבל בספק דאינו עומד להתברר אח"כ י"ל אף להסוברים דספק תורה הוי מן התורה מ"מ קנס לא קניס רק בודאי ולא אם הוי רק ספק ב"י מיהו נהי דמספקא לן אם קניס ר"ש גם בספק או לא זה גופו הוי ספק דרבנן ולהקל ובפרט במקום פסידא לכך אחה"פ ודאי דמותרין רק בפסח עצמו ודאי אסורין כיון דנתרכו דהרי מפורש בסי' תס"ז דאם נמצאת חיטה בתבשיל לדידן אפי' לא נתבקעו רק נתרככה אסורה דאין אנו בקיאין בנתבקעו ובזה יש לנו עוד היתר אחה"פ דכיון דידוע דלא נתבקעו א"כ נהי דבפסח היו אסורין מכח דאין אנו בקיאין בביקוע מ"מ לענין איסור דרבנן סמכינן על בקיאתנו וכיון דלא נתבקעו מוכח דלא נתחמצו אבל בפסח עצמו ודאי שהיו אסורין כיון דאין אנו בקיאין בביקוע. ועוד יותר בשלמא בחטה בתבשיל אם לא נתבקעה אין לנו חשש רק על העבר והרי חזינן דעדיין לא נתבקעה אבל בחטין נהי דעתה הוי רכים הרי יש חשש דביני וביני טרם שיהיו נטחנים יתבקעו ויתחמצו אם חזינן דיש בהם לחות ואין להעמידן על חזקתן כיון דאיתרע חזקתן והתחילו להתרכך גם כיון דיש בהם לחות גם אחר הטחינה אפשר להתחמץ ומה דנקט בש"ע וביקור הדין בחיטין שבאים בספינה אם יבשות וקשות דמוכח דהא אם נתרככו אסורין יש ראי' לדין זה ומה דנקט שבאו בספינה אורחא דמלתא נקט דמעשה שהי' כך הי' בהשאלה שם גם לרבותא דאף שבאו בספינה מ"מ אם הם יבשות מותרות אבל אף שלא באו בספינה אם חזינן דהוי רכים אסורין והרי חזינן בקמח שנתלחלח ממים ודאי אסורין אף דלא חזינן סימן חימוץ אסורין מספק רק בחיטין כיון דהוי ס' אם מתחמצין מתבקעין לכך אם חזינן שלא נתבקעו מותר התבשיל לדעת כמה אבל לדידן דקיי"ל אף אם נתרככה החטה אסור התבשיל דאין אנו בקיאין בנתבקעו א"כ כיון דחזינן דהחיטין הוי רכים ותולין במצוי כדקיי"ל בכל דוכתא אפי' לקולא מכ"ש לחומרא ודאי דיש לתלות במצוי שבאו עליו מים או שאר ליחות המחמיץ ודאי אסור מספק והי' ראוי להחמיר למוכרן לנכרי ק"פ מיהו אם לא מכרן מותרין לאחה"פ. ויותר אין להאריך כי בודאי נשמע לו אשר היינו לשרפת אש בעוה"ר רוב העיר ואנשים שבה וגם אני בתוכם ואני מטולטל וספרים שלי אינן ברשותי דברי ידידו הטרוד וחלש כח:
2