האלף לך שלמה, השמטות ל״אHaElef Lekha Shlomo, Omissions 31
א׳הנה נתתי לבי בעזה"י על דבר הערעור שיצא על המלח הנעשה במדינתנו שנודע דבעת עשיית המלח נותנין בו קמח דגן כדי להקפותו מה דינו בפסח. והנה לאסרו קשה מאד כי כל ישראל משתמשין ממנו בפסח גם בלי מלח א"א להיות והנה לדעתי הוא מותר כי הנה זה ידוע דסמ"ך ודאי יש בהמלח נגד הקמח דגן רק דיש חשש משהו דפסח אוסר במשהו והנה לדעתי שהוא מותר מכמה טעמים אחד דנראה לי שהמלח בטבעו מהפך את הקמח להיות נעשה מלח והוי כעין נבלה הטמונה בדבש וכן המוסק שמתירו רבינו יונה ואף דהמג"א הקשה על זה בסי' רט"ז מ"מ עיין בחק יעקב שמתרץ דבריו ולכך לפי שיטה זו אם הקמח נהפך למלח אין בו חשש חימוץ ואף החולקין הי' נ"ל דמודים בזה דבשלמא בנבלה הנהפך לדבש ומוסק דהדבר אסור מצד עצמו דהוא נבלה ודם י"ל אף דנהפך לדבר אחר הוי נבלה אבל קמח הרי אינו מצד עצמו דהרי יש קמח לפסח ואין בו איסור רק מכח דהוא מחמץ ואם הי' ידוע שאינו מחמץ הי' מותר וא"כ אם נהפך למלח יצא מטבע חימוץ ואינו מחמיץ לו יהא דהוי שמו קמח מותר ואף אם הוי ספק אם נשתנה למלח או לא כיון דבודאי יש סמ"ך רק דהוי חשש משהו וכיון דהוי רק ספק משהו הוי ספק דרבנן להקל ואף דבסי' תמ"ז סעיף ד' חושש הרמ"א שמא נשארו פירורין ביין הרי דאוסר אף בספק היינו דשם דרך הפת להיות נופל פרורין אם נשרה בדבר לח לכך הוי דבר המצוי ותולין במצוי אף להקל מכ"ש להחמיר אבל בזה הצדדים שקולים ויותר נוטה שנשתנה למלח ונהי דאינו דבר ברור עכ"פ ספק משהו הוי וראוי להקל ועוד נ"ל כיון שכתבנו בחבור שנות חיים לענין חלב של בהמות נכרים האוכלים חמץ בפסח וכתבנו דחז"ל לא גזרו חמץ במשהו רק באם נעשה התערובות בבית ישראל אבל אם נעשה בבית נכרי ובטל בבית נכרי בסמ"ך אינו נאסר במשהו כשבא אח"כ ליד ישראל וכן הוגד לי שכן כתב גם הגאון מוהר"ז זלה"ה בתשובותיו וכן כתבנו בחבורי על ה"פ על הנהרות שמשתמשין בהם מים בפסח בכמה עיירות ויש כפרים שהשרים שופכין לנהרות מים חמוצים מן היורות ששורפין יי"ש וכתבתי להיתר ג"כ מטעם זה דבטל ביד הנכרי בסמ"ך וא"כ ה"נ אם הי' נעשה המלח בפסח והי' בטל בסמ"ך אף שאח"כ הי' בא ליד ישראל בפסח הי' מותר כיון דבטל ביד הנכרים א"כ ה"נ נהי דזה נעשה ק"פ ובא ליד ישראל ק"פ מ"מ הרי דעת המחבר בסי' תמ"ז דאם בטל ק"פ בסמ"ך אינו חוזר וניעור בפסח אף ביבש לדעת הש"ע ונהי דהרמ"א חולק וס"ל חוזר וניעור הוי הטעם כיון דחמץ שמו עליו כעין שכתבו הפוסקים לענין נ"ט בר נ"ט כן ה"נ בזה לזה כיון דהוי שמו עליו הוי כאלו נעשה כן בפסח וכיון דאם הי' נתערב בפסח הי' אוסר במשהו ה"נ אף דנעשה ק"פ הוי כאלו נעשה בפסח עצמו לכך ס"ל דחוזר וניעור אבל בנעשה ביד נכרי כיון דאם הי' בפסח הי' מותר דבטל ביד נכרי ולא הוי נאסר אם בא אח"כ ליד ישראל א"כ איך יהי' בנעשה ק"פ חמור מאם נעשה בפסח עצמו לכך בכה"ג אינו חוזר וניעור לכ"ע וכיון דדעת המחבר בלא"ה דאינו חוזר וניעור כדאי לסמוך עליו בצירוף הני טעמי. מיהו הנעשה בפסח עצמו ביד הנכרים אין לקנות מהם לכתחלה בפסח אבל הנעשה ק"פ נראה דשרי מטעם הנ"ל גם כיון דאנו נוהגין להתיר חטים ק"פ לבטל בסמ"ך נהי דאין ראי' דקיי"ל כדעת המחבר די"ל דקיי"ל דקמח הוי לח בלח דאינו חוזר וניעור וא"כ י"ל ה"ה הקמח במלח דנתערב במי מלח בעודו לח בלח ואינו חוזר וניעור והבן כי קצרתי.
1
ב׳והנה מ"ש מכח דהוי לח בלח אין לדחות דהרי נעשה יבש אח"כ ז"א דבתר שעת התערובות אזלינן ואז הוי לח בלח ותדע דהרי במצות נעשה נמי יבש אחר האפי' ולמה נהגינן להיות בטל בסמ"ך ובע"כ בתר שעת התערובות אזלינן לדין חוזר וניעור וה"ה בזה. ואין לומר דהקמח הזה הוי מעמיד דאינו בטל זה טעות דדין מעמיד דאינו בטל הוי רק באם נותן בו טעם חדש ולא באינו נותן בו טעם חדש רק דהוי כדי להקפותו שיהי' חזק ואינו דומה לדין מעמיד בכלי דפליגי ר' נחמי' ורבנן אם אזלינן בתר המעמיד דבכלי דעושהו כלי בזה תליא באם הדבר מעמידו להיות עליו שם כלי אבל במאכל אין הדבר תלוי במה שמחזיקו להיות מחובר רק בהטעם אם נותן בו טעם חדש להיות גוף הדבר מתקיים ולעשות ממנו דבר חדש אבל במה שאינו נותן בו טעם חדש ומחזיקו להתקיים בעצם רק כדי להיות מחובר יחד שלא יתפרד אין לזה דין מעמיד גבי מאכל וראי' דהרי דעת מהר"מ לובלין הובא במג"א סי' תמ"ב שס"ל דדבר המעמיד נמי בטל ואיך יפלוג על הדין דהולכין אחר המעמיד בטבילת כלים ובע"כ דדין ביטול במאכל אינו תלוי בדין מעמיד בכלי וגם במעמיד בכלי פליגי תנאים אם הולכין אחר המעמיד ולא מצינו פלוגתא זו בדין ביטול מעמיד במאכל בע"כ דאין לו ענין זה לזה כלל וגם בזה בלי הקמח נמי הי' המלח עומד רק דלא הוי חזק כל כך והקמח רק מקפה אותו להחזיקו ביותר ודאי אין לו דין מעמיד וז"ב וגם דעת מהר"מ לובלין דגם דבר המעמיד בטל כדי לסמוך עליו בכה"ג וז"ב ונכון:
2