האלף לך שלמה, השמטות ל״דHaElef Lekha Shlomo, Omissions 34
א׳בנדון הנ"ל: להרב הגדול החריף הגביר מו"ה נפתלי הירץ בערנשטיין מק' לבוב.
1
ב׳יקרת מכתבו הנכתב מלהבת אש היראה גם בחכמה (לפי דעתו היקרה) קריתי ושניתי אמש בלילה כי מחותנו הרב הגדול נ"י הביאו אלי בלילה כי לא הגיע עדינו עד אחר צהרים אתמול. והנה טרם אתחיל לדבר אתחיל בסוף דברי כבודו אשר בקשני שלא להדפיס מכתבו. הנה ידידי חשדני במה שאין בי כי כבודו דימה שאדפס עוד ובאמת לא דברתי ולא עלתה על לבי.
2
ג׳ועתה נפנה בעזה"י על שורש דברי קדשו כי אין בידי להתמהמה כי אני חלש כח ומוטרד זה יוצא וזה בא לכך אין בידי להתעכב אמרתי ארוצה עד איש אלקים בקו קולמוסי יהי מה. הנה ראיתי דברי כבודו יוצאים מן הלב טהור כמותו אבל מה אעשה שאין נכנסין ללב כי אין לי לב טהור כמו לבו ואני לבי לב אבן יהא רעוא משמיא שיטול ממני לב האבן ויתן לי לב בשר ויקוים בי מאמר המשורר לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי וכעת שלבי לב האבן אין נוח לי כל תקנתו של כבודו מכמה טעמים. הראשון הוא כי אין נ"ל לעשות חדשות בזה"ז בשום אופן בעולם ובדור הזה כל המוסיף גורע ולא אכשר דרא ואף שלא הי' בידינו שום טעם למנעו הי' ראוי למנעו כי אין לחדש חדשות בימים הללו ותמה אני על כבודו איך הביא ראי' מן האייזינבאהן למאשין ומה ענין שמיטה אצל הר סיני בדבר הרשות יכול אדם לעשות כרצונו איזה מלבוש שייטב לו אבל בדבר מצוה אין לנו רק מנהג הראשונים ואבותינו הקדושים היעשה לו אדם טלית של מצוה בתמונה אחרת שאינו מימות עולם ומה גם להיות עושק דלים ורודף אביונים אשר מימיהם ומימות אבותינו עיניהם נשואות לזה להיות להם די ספוקם לפסח ולמה ננעול דלת בפניהם פן יצעקו אל ה' וח"ו יהי' בנו חטא. ועוד נוסף אף אם יתאספו כל חכמי ישראל ויעשו המאשין שלא יהי' בו חשש חימוץ כלל אך מי ערב לנו שיעשו כן בכל עיר ועיר אם אנחנו ניתן תורת כל אחד בידו אם יעשו המאשין באופן אחר מי ימחה בידם אם רק יהי' קול שהותר המאשין יעשה כ"א כרצונו וגם מה נעשה למשחז"ל בפסחים שיאמרו כל הסרוקין אסורין וסרוקי ביתוס מותרין ועיין במג"א סי' תס"א ואני רמזתי בקצרה והרב מו"צ קויל ביארו יותר כמ"ש בקונטרס המודעא שלנו ועוד אף אם יהי' אמת שיהי' באיזה צדדים המאשין יהי' עדיף מן האנשים המגלגלים המצות אך בקצת אופנים ודאי גרוע. האחד הוא הנה זה יותר מחמשים שנה אני מורה הוראה בחמלת ה' עלי ואין שנה שלא יהי' נמצאים כמה חטים שלימים ושבורים בהמצות ואינו נרגש בשעה שהעיסה שלימה רק כשמגלגלין אז כל אחת מוצאים אותה בשעת הגלגול ובמאשין מי ירגיש החטה ואדרבא המאשין בדחקו ידחוק החטה עד שלא יהי' ניכר ובתנור ואח"כ ברוטב יהי' אוסר ולכך גם ע"י הניקור לא ירגישו בזה ועוד הניקור אינו בכל מקום ויתכן להיות שבמקום החיטה לא יהי' מנקר אבל הגלגול ביד אדם הוי בכל מקום וירגישו היטב. והשנית הוא אם מגלגלין המצות אז בגמר ב' וג' מצות נותנין לנקוב אותם וליתנו להתנור והשאר עדיין מגלגלים וכשהם בתנור לוקחין עוד כן ב' וג' ואין מונח שום מצה בלי עסק לא כן המאשין מגלגל הרבה ביחד ואם יטלו ב' וג' לנקוב וליתנם לתנור יהיו אחרות מונחים בלי עסק כלל. וידוע מ"ש בש"ע ששיעור מיל הוי רק אם לא עסקו בו כלל אבל לאחר שעסקו בו אם מונח בלי עסק מיד מחמיץ והן אמת שגם בדרך גלגול כמה אנשים אין משגיחין ע"ז ומניחין שיניחו המצות בלי עסק אך עכ"פ מי שיש לו יראת שמים זה שומר עצמו מזה וזה אם הוי כמה עוזרים אבל אם יהי' המאשין מה יעשה הירא שם אף אם ירצה להחמיר לא ימצא לו לבדו עוזרים ומה יעשה מי שאינו עשיר ולא יהי' בידו לשלם ארבעה וחמשה.
3
ד׳ועוד לדעתי ע"י דוחק המאשין נעשה חימום ומחמם העיסה ע"י דוחק גדול לזה לדעתי לא טוב הדבר כלל וכלל ומאשכנז אין ראי' מכמה וכמה טעמים מי יודע איזה עוזרים הי' שם וגם העוזרים היו רשעי ישראל ואין כדאי לעשות להם תקנה לא כן בפולין דהעוזרים עניים וכשרים אין ראוי לפסוק לחיותם בזה לכך לדעתי יהי' כבראשונה השומע ישמע והחדל יחדל וכבר אחז"ל במשנה פעמיים אין אנו אחראין לרמאין וגם הלעיטהו לרשע וימות וכמה פרצות בעו"ה נעשה בפרט בין הנשים בלבושיהון ודת יהודית ודת משה יהי' אף זה כאחד מהם.
4
ה׳והנה עד כה דברתי אשר עם לבבי כי אין דעתי נוחה בחדשות כל עיקר. ועתה נבוא קצת לד"ת מה שתמה כבודו על הב"י שתמה על המבי"ט שהתיר מה שאסר הוא הרי חכם שאסר וכו' ותמה כבודו שנעלם ממנו דברי תשובת מהרי"ק והביאו הרמ"א סי' רמ"ב דדוקא אותו דבר א"י להתיר אבל על דבר אחר יכול להתיר והביא שגם הרשב"א חולין מ"ד כתב כן. והנה אין אבקת רוכל בידי שיהי' אותיותיו חכמני להשיב מה אך באמת מן הש"ס דברכות דפריך שם בשלמא הוא מתיר והם אוסרין לחומרא אלא הוא אוסר והם מתירין והתניא חכם שאסר ומהו פריך דלמא היו הם מתירין על דבר אחר כיוצא בו לא ע"ז עצמו שאסר ובע"כ דאין חילוק ולדעתי זה קושיא גדולה על המהרי"ק והרשב"א. והנה למה לא עיין כבודו ביו"ד בש"ך שם בשם המהרש"ל דמה שהוא מכח גדר וסייג אף על ד"א אין רשאי להתיר ונדון דידן הוי מכח גדר וסייג. והנה נ"ל דאף המהרי"ק שמתיר הוי בהוראה ליחיד ומה שאירע לו דרך מקרה אבל מה דהוי להנהגת הרבים תמיד שזה אוסר לעשות כן אסור לחברו להתיר דהוי כלאותו דבר כיון דזה אוסר לנהוג כן וזה מתיר. גם נראה דהם לא התירו רק שלא בפני חכם האוסר אבל בפני החכם אסור להתיר אף לדבר אחר ובזה יתיישב קצת קושייתי דהתם בברכות נראה שהיו בפניו דהכריז עליהם לבוז והן אמת שבבל"י מביא דבזה"ז לא שייך כלל דין חכם שאסר אך זה ביחיד שהורה אבל ברבים חכמים שהורו כן ודאי גם בזה"ז אין להתיר. ובנדון קושייתו על המהרי"ק הנה אין לומר דעדיפא משני כמ"ש רו"מ כי מלבד דזה דוחק אך חוץ לזה קשה דהרי הש"ס מחדש מכח זה דין חדש דהיכא דהוי כדי שלא לגרורי אבתרי' מותר להתיר האסור ומנ"ל כן דלמא גם זה אסור רק התם התירו על מעשה אחר וצ"ע בזה. והנה יותר אין פנאי להאריך ועם כבודו הסליחה אשר איני מאריך לו כראוי לכבודו. דברי ידידו הטרוד וחלש כח:
5