האלף לך שלמה, השמטות ל״הHaElef Lekha Shlomo, Omissions 35
א׳בנדון הנ"ל.
1
ב׳הנה אחר הימים הגיע לידי תשובה מרב אחד ודעתו ג"כ לאסור המאשין רק שהוא כל יסודו דמה דבעינן בי' כונה לשמה לא מהני כח האדם רק בעינן מעשיו ממש. ולפענ"ד זה שגגה כי הנה מלבד דהמאשין נמי הוי כמגלגל בידו והרי העוזרים נמי מגלגלים בעץ ומה לי אם מגלגל בעץ מצה אחת או מגלגל כמה מצות סוף סוף הוא מגלגל המצות בידיו ולוא יהא דהוי בכמה מגלגלים. וחוץ מזה לדינא שגג דהרי זה מבואר בגט שכתבו חש"ו וגדול מכוין לשמו מהני ובנכרי לא מהני מטעם אחר דאדעתי' דנפשי' קעביד הא בלא"ה הי' מועיל והרי בחש"ו ונכרי אינו בר שליחות כלל ומעשיהן אינו כלום ומהני רק מחשבת הגדול העומד ע"ג והרי מעשיהם גרועים מכח דבכחו אם הרג אדם ע"י שזרק בו חץ חייב וכן אם הוזק בכחו וגם כח כחו פליגי סומכוס ורבנן אבל בכחו ודאי חייב לשלם ובהרג אדם או הזיק ע"י נכרי וחש"ו פטור בודאי ומוכח דשליחות חש"ו ונכרי גרע מכחו ולכונה לשמה מהני זולת בנכרי דמדעתי' דנפשי' עביד וכן בה"פ סי' ת"ס עיי"ש במג"א:
2
ג׳והנה מה שהביא ראי' מפ"ק דחולין דקאמר שם בטמא במוקדשין משכחת לה בסכין ארוך ולא קאמר דזרק חץ ושחט כמ"ש בש"ס דרבא זרק גירא וכו' הנה גם זה אינו הוכחה דהנה זריקת חץ גרע מכחו דבכחו אם הוי בכל רגע בידו לחזור בו ולא לעשותו זה נחשב מעשיו ממש רק בזרק חץ כיון דאין בידו להחזירו עוד בגמר מעשה זה גרע מכחו רק מה דמהני בשחיטה היינו היכא דלא בעינן לשמו מהני דעכ"פ לא גרע מהפיל סכין מידו ושחט בה דמהני אף דלא כוון לשחיטה כיון דעכ"פ הפילה הוא מידו כמ"ש בש"ס ויו"ד סי' ג' כן ה"נ הוי בזרק חץ ושחט בה אבל היכא דבעינן לשמו לא מהני כיון דבגמר הדבר השחיטה אין בידו לעכבו שלא לעשותו ובתר תרווייהו אזלינן לחומרא לענין הריגת אדם או ממון אזלינן בתר התחלה כיון דתחלת הזריקה הוי מידו חייב אבל בשחיטה היכא דבעינן לשמו אזלינן בתר בסוף וכיון דבסוף בעיקר המעשה לא הוי בידו לחזור בו לכך לא נחשב כונה אבל בחש"ו וישראל עע"ג כיון דבגמר מעשה בידו למנעו שלא יעשה הוי כוונתו במעשה ממש ומהני ומכ"ש בכחו ממש היכא דבידו לעכב המעשה אם עושה הוי כונה מעלייתא ומהני אף במה דבעינן לשמו וז"ב. וגם בזה שגג דודאי בסכין ארוכה כיון דעכ"פ נוגע בבשר נהי דהוי ע"י ד"א מ"מ בזה הוי עבידי למיטעי דלא ידע לחלק בין נגיעה ע"י ד"א לנוגע בידו ולכך אסור לכתחלה שמא יגע בבשר (ובפרט דזה דרך כל השוחטים לשחוט בסכין ואין לו היכר לכך יש לחוש שמא יגע בבשר אבל בזרק סכין ושחט בזה כיון דאין דרך כל שוחטים כן א"כ יש לו היכר במה דאינו שוחט כדרך השוחטים לכך בודאי לא יגע וז"ב) אבל ע"י זריקה שאינו נוגע כלל ודאי לא אתי למטעי שנגע כיון דאינו נוגע כלל בבשר ולכך קשה דבזה מותר אפי' לכתחלה לכך כיון דהש"ס בא לתרץ דבמוקדשין לכתחלה לא מוכרח לתרץ דמיירי בסכין ארוך ובזה גם הרב הרגיש בזה די"ל כן רק שכתב דאין סברא לחלק בחשש שמא יגע בין סכין ארוך לזריקה ולפענ"ד סברא גדולה הוא לחלק כן.
3
ד׳ועוד נ"ל ליישב בדרך השכל אם כי לפי האמת לא נצרך לזה מ"מ לא אמנע מלכתבו דהנה זה יהי' דומה כמ"ש הנ"י בפ"ב דב"ק גבי אשו משום חציו דהוי כאלו שרף כולו אז אף דבאמת נשרף אח"כ כן ה"נ בשלמא בסכין ארוך כיון דעושה מעשה בידיו הוי כאלו שחטו במקומו שמונח שם אבל בזרק חץ ושחט בזה נהי דהוי כאלו שחטו הוא מ"מ כיון דבגמר המעשה לא עשה כלום רק דנלך בתר התחלה דהוי ממנו וא"כ הוי כאלו עשאו שם במקומו שזרק והרי הוי הוא בחוץ והוי כאלו שחטו בחוץ וכמו התם באשו משום חציו לכך לא מהני במוקדשין וזה עצה נכונה מאד אבל לא לומר דבלשמה לא מהני כחו זה ישתקע ולא יאמר וביתר דבריו לא עיינתי יותר.
4
ה׳והנה שוב ראיתי להחזיק דברי הרב והראשון נאמר אף דהמאשין נעשה ע"י אדם נראה דלא נחשב מעשה אדם דהנה נ"ל דאף האדם המגלגל העיסה בגלגל לא נחשב רק כחו ולא מעשיו ממש וראי' ממה דפליגי בפ"ג דסוכה אי לקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה או לא וא"כ לא מבעיא למ"ד לקיחה אחת לא שמה לקיחה דמוכח דלא נחשב מעשה אדם ע"י ד"א אף למ"ד דשמה לקיחה היינו רק דדי בכחו דע"י כחו נמי הוי לקיחה אבל עכ"פ מעשה אדם ממש לא הוי וא"כ לפ"ז תינח אדם האדם מגלגל העיסה בידיו הוי רק חד כח אבל אם הוא מגלגל רק המאשין ועי"כ מסבבין הגלגלים ממילא ואין הגלגלים בידיו הוי רק כבר כחו והרי בפ"ב בב"ק מבעיא שם לר"א אם כח כחו הוי ככחו לסומכוס או לא ומוכח דכח כחו לא הוי ככחו ומה דמבעיא לי' רק לסומכוס ולא לרבנן היינו דלרבנן דכל צרורות הוי רק חצי נזק בזה מה בכך דהוי ככח כחו הרי קרן דהוי שלא מדעת הבעלים וחייב ח"נ ה"ה כח כחו י"ל דהוי גרם היזק אפי' מבהמתו חייב ח"נ אבל לסומכוס דס"ל דנ"ש משלם בזה י"ל דכח כחו גרע וא"כ נראה דה"ה להיות נחשב מעשה אדם כח כחו לא נחשב מעשיו והוי רק כנעשה ממילא. ומה שהקשינו מחש"ו וגדול עע"ג נראה נמי דא"ש דבחש"ו נהי דאינן בני שליחות מ"מ אמרינן בפ"ק דחולין דקטן יש לו מעשה ואין לו מחשבה ונראה דה"ה חו"ש נמי הוי כן ומה דלא קאמר התם כן בחו"ש היינו דהתם מבעיא לי' אם מהני מחשבתו נכרת מתוך מעשיו זה ודאי לא הוי רק כקטן ולא כחרש ושוטה אבל מעשה לבדו י"ל דהוי נמי כחרש ושוטה ולכך נהי דמחשבה אין לו מהני מחשבת הגדול לשמו להצטרף עם מעשה החש"ו ונחשב מעשה אדם לשמו אבל בדבר שאין בו רוח חיים ואינו אדם כלל בזה מעשיו נמי לא הוי מעשה לא מהני כוונת העומד ע"ג לשמו דהוי רק כמחשבה בלי מעשה כלל ובודאי לא מהני. ובפרט לפמ"ש בחבורנו בעזה"י כמה פעמים דמוכח ברמ"א אהע"ז סי' ל"ז דאף בקטנה דאין לה שליחות מ"מ אם האב עומד אצלה מהני מטעם יד א"כ י"ל ה"ה נמי בחש"ו אף דאין להם שליחות מ"מ אם עומד אצלם מהני מטעם יד ולכך מהני בעומד ע"ג ומכוון לשמו והוי כאלו עשה הוא ובנכרי נמי מהני מטעם יד לולי הטעם דאדעתי' דנפשי' קעביד אבל בדבר שאין בו רוח חיים כלל דלא שייך בו יד לא מהני עע"ג מיהו מרמ"א אין ראי' די"ל דדוקא תרתי בעינן אבי' ועומד אצלה אז נחשבת הקטנה כידו כיון דבלא"ה הקטנה ברשות האב אבל באחר לא מהני אף בעומד אצלו לומר דהוי כיד. מיהו הדין נכון מטעם המאשין ות"ל נתקנו דברינו מ"ש במודעא מחשש לשמו ואני לפי תומי כתבתי דסברתי דהמאשין מתגלגל בעצמו כדרך כמה מאשינין שנתחדשו ואח"כ נודע לי שהוא ע"י אדם המסבב אותו והי' נדחה טעם זה אך לפי הנ"ל נתחזקו דברינו הנאמרים שם מלבד שאר הטעמים הנכונים כמ"ש לעיל בתשובה בעזה"י:
5