האלף לך שלמה, השמטות ל״זHaElef Lekha Shlomo, Omissions 37
א׳להרב מו"ה ישראל גאטטליעב אב"ד באלחוב כעת בלבוב.
1
ב׳הנה ע"ד שאלתו וז"ל קודם חג הפסח אשר אירע השאלה הזאת בעירנו אולם לאשר הי' אז הזמן קצר ולא הי' מספיק ברצוא ושוב כי ע"כ לא יכולתי להציע הדברים לפני מרן נ"י ואחר החג העבר יד ה' נגעה בי ונהייתי ונחלתי בכאב עיני ר"ל אמנם כעת כי באתי עד הלום לדרוש ברופאים ואחר אשר הדבר נוגע לדורות ומי הוא זה אשר יקבע כזאת בלעדו אחרי אשר כל בית ישראל אחר הד"ג ינהו ותורה יבקשו מפיהו ומאוד יראתי פן יבולע הדבר למלך ומצאנו ח"ו עון ע"כ הנני באלה הדברים לערוך לפני הדר"ג ונפשי בשאלתי להשיבני דבר ואם לא ישרו דברי בעיניו משוי נפשי הדרנא.
2
ג׳וזה דבר השאלה הן האנשים דפה שכרו קמחא דפסחא מאת קהל עדת ישרון דפה ונתנו להקהל סך שלש מאות ריינש כסף מקודם ואח"כ קנו חטין ב' מאות קארץ לטחינה למען ימכרו לבעה"ב ואחד מהמוכרים העמיד להם מאה קארץ חטין טובים אשר הי' בהם י"ג או י"ד פעמים ששים נגד שמונה חטים שצמחו והשני לא העמיד להם רק שלשים קארץ טובים כהראשונים והמותר לא העמיד להם באומרו כי בלתי האפשרות להעמיד לקלקול הדרכים ונמצא פה תח"י סוחר אחד חטים אשר לא הי' ששים נגד המצומחין שבהם רק שבע פעמים ששים נגד שמונה המצומחים ושאלו את פי אם לערב את החטין הראשונים המאה ושלשים ק' והוריתי להם שמותר לערב על דרך הלז שיקחו מחטים הטובים שלשה רבעים ומאלו שאינם טובים שני רבעים ואם כה יעשו מותר לפסח עכ"ל שאלתו.
3
ד׳תשובה. הנה כבר ראה רו"מ פלוגתת הראשונים והאחרונים בזה והנה ודאי לא טב הורה נגד הרשב"א והמג"א והח"י ואף דהטו"ז חולק ומתיר הנה יראה רו"מ דהטו"ז בסי' תמ"ז סק"ה ובהל' סוכה סי' תרכ"ו דייק בלשונו דדוקא בלח בלח מתיר להוסיף עליו אבל לא ביבש ביבש והטעם נראה דדוקא בלח בלח דאינו ניכר האיסור בזה הוי כמוסיף על התערובות זה מתיר אבל ביבש ביבש דניכר האיסור א"כ לא נחשב כמוסיף רק כמבטל גוף האיסור לא בתערובות ולכך אף דבסוף סי' תמ"ז מתיר אף ביבש נראה דמיירי דוקא נמי כעין לח בלח דהוי בענין שאינו ניכר החמץ אבל בניכר החמץ מודה ובחטין שצמחו ניכרין הם וכמ"ש הרשב"א בתשובה וא"כ לא הוי כלהוסיף עליו. והן אמת דדברי הטו"ז בראייתו מסוכה צ"ע דהרי בסוכה שם מותר לבטל גוף הסכך אף דאינו בתערובות וא"כ לפי דבריו יהי' מותר גם חמץ לבטלו אף שאינו בתערובות ולמה בחמץ אינו מתיר רק בתערובות ואם יש חילוק בין סוכה לחמץ גם לדידי' א"כ שוב אין ראייתו ראי' כלל ואפשר ליישב דבריו דבסוכה הוי עיקר האיסור משום הצל והצל כבר הוא מעורב ואינו ניכר ונחשב כאלו הי' בתערובות ובהכי יתיישב לשון הש"ס והפוסקים דמשמע דוקא אם כבר עשה הסוכה תחת האילן מותר אבל לעשות לכתחלה תחת האילן אין נכון מדלא קמ"ל יותר דמותר לעשות לכתחלה תחת האילן ובע"כ דאינו מותר רק בדיעבד והרי הט"ז כתב דלשון צריך שישפיל משמע אף לכתחלה יכול לעשות כן אך לפמ"ש דודאי אם כבר עשה הסוכה תחת האילן א"כ הוי הצל כבר מעורב לכך מותר להשפיל הענפים למטה דהוי כאלו כבר הי' בתערובות אבל לעשות לכתחלה הסוכה כן הרי עדיין אינו בתערובות לכך אסור לעשות כן לכתחלה ומזה יהי' ראי' לדברי הטו"ז דמותר מכח דהוי זמן היתר דאלו להנותנים טעם מכח דמצות ללה"נ יהי' מותר לכתחלה לעשות סוכה תחת האילן ולמה לא קמ"ל כן בע"כ כדעת הט"ז. והנה במ"ש אזיל לי' תמיהת רו"מ על הרשב"א למה אוסר להוסיף עליהם הרי הפר"ח ביו"ד סי' צ"ט הביא בשם הרשב"א שמתיר באיסור דרבנן שנתערב להוסיף עליו לבטלו וא"כ כאן דהוי רק איסור דרבנן דמן התורה בטל ברוב מב"מ למה אוסר להוסיף עליהם. והנה רו"מ לא חש לקמחי' בקושיא זו חדא דכאן שאני כיון דניכרים הם כמ"ש הרשב"א א"כ נחשב כאלו מבטל בעינא כאלו לא הי' בתערובות שהרי מה"ט אוסר להשהותן. ושוב ראיתי בפמ"ג סי' תמ"ז בא"א ס"ק מ"ה כתב כן עיי"ש גם לולי הפמ"ג הי' לו להרגיש כן בעצמו דהרי מה"ט אוסר הרשב"א להשהותן ואם היו בטלים ברוב מה"ת הי' מותר להשהותן והרי מפורש אומר הרשב"א דניכרים הם גם זולת זה איך לא הרגיש רו"מ בין דבר דגוף האיסור דדבריהם ובין אם גוף האיסור דאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא דרבנן הרי כיוצא בזה יש חילוק מפורש לענין סד"ר להקל דאם מצד אחר בא לו שהוא דרבנן לא נחשב סד"ר א"כ ה"נ הרשב"א אינו מתיר רק היכא דהוי גוף האיסור דדבריהם לא אם גוף האיסור הוי של תורה רק מצד התערובות הוי דרבנן סוף סוף הוא בא להוסיף לבטל איסור תורה ובפרט כיון דרבנן גזרו דמב"מ אינו בטל הוי כאלו הוא בעינא. וחוץ לזה אין התחלה לקושייתו לפי מה שהוכחתי בחבורי שיורי טהרה בההקדמה דחמץ ומצה הוי אינו מינו לדידן דאזלינן בתר טעמא א"כ ודאי הוי איסור תורה ואינו בטל ברוב מה"ת.
4
ה׳הנה סוף דבר לא טב הורה כי לדין הרשב"א היכא דניכרין הנצמחין לא מצינו מתיר וגם מהטו"ז מוכח להיפוך דגם הוא אוסר בניכר האיסור. וחוץ מזה לא טוב הורה נגד העיר דבשלמא הבעה"ב הטוחן לעצמו אם רוצה לסמוך על שעת הדחק הרשות בידו אבל בני העיר שעשו מסחר ליתן להם קמחא דפסחא אפירא דשפירא יהבו זוזי ואין דעתן על קמח שאינו מותר רק בשעת הדחק ואדעתא דהכי לא קנו מהם ואולי לא ניחא להו בזה. והנה אין צד היתר בזה רק אם אין החטין יפין בשוה רק אם האחד אדום ואחד לבן או אחד חטין טובים ואחד רעים דבזה דרך הטוחנים בלא"ה לערבן כדי לערב הטוב ברע לייפות הקמח בזה י"ל דהרשב"א לא אסר רק בשוין ממש דבזה ניכר דאינו מוסיף רק כדי לבטלן ומכוין לבטל אבל באם אינן שוין דבזה דרך מוכרי קמח בלא"ה לערב אף בחול דאינו ניכר שמכוין לבטל י"ל דמודה הרשב"א דהוי כעין מחמם הדבש שרגלי הדבורים שם ואף דשם גם בלבבו אין מכוין וכאן בלבו מכוין אך י"ל הרי כאן שעת היתר הוא רק כיון דשמו עליו הוי כאלו מבטל האיסור א"כ ממ"נ לפי מראית העין אף דהוי שמו עליו הרי י"ל דאינו מערבו כדי לבטלו רק לתקן הקמח ובלבו אף דמכוין לבטלו הרי הוי באמת היתר וגם זה אינו רק בעת הדחק ולא בלא"ה והיכא דשוין המה אין להתיר אף בעת הדחק זולת אם הוי דחק ביותר שא"א בשום ענין אז כל שעת הדחק כדיעבד דמי ועיין פמ"ג הל' סוכה סי' תרכ"ו כתב ג"כ דאין היתר רק לח בלח ולא יבש ביבש ולכאורה תמי' עליו דהרי ס"ס תמ"ז מתיר הטו"ז אף ביבש בע"כ כוונתו כמ"ש הט"ז דהט"ז מיירי ביבש ביבש דאינו ניכר בין היתר לאיסור דומיא דלח אבל ביבש ביבש הניכר הוי כמערב גוף האיסור בידים. דברי ידידו:
5