האלף לך שלמה, אורח חיים רנ״זHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 257
א׳בנדון שט"מ שכתב אחד בשליחות בעל החמץ והוא עצמו החתים שמו עליו. הנה זה מפורש במק"ח ה"פ דחתימת השליח לאו כלום הוא ואין צורך לפלפול דברי רו"מ כי אף אי נימא דמצד החמץ הי' מועיל השליח דהקנה לו החמץ ע"פ דברי הט"ז בסי' תל"ד ואף דדברי הטו"ז תמוהין כמ"ש המק"ח מ"מ כתבתי בחבורי לה"פ די"ל דהוי כמכירי כהונה מ"מ היינו רק בגוף החמץ אבל הקרקע ודאי לא נקנה רק בשטר ולא סמכא דעתי' רק בשטר ושטר זה אינו ראי' ולא קנין כיון דלא חתום בו המוכר וכיון דהקרקע לא נקנה שוב החמץ אף אם נקנה הוי עכ"פ כפקדון בבית ישראל באחריותו דהנכרי לא ישלם לו אם יהי' נאבד גם יכול הקונה הנכרי לבטל כל המקח די"ל כיון דקנה ביחד אינו קונה זה בלא זה כמ"ש בחו"מ סי' רט"ז דעות בזה לכך החמץ דינו כדין חמץ שעעה"פ ואף שהי' שוגג לא מהני ואם הוא הפ"מ אין תקנה רק לבטלו ברוב כהיתר הפ"י בתשובה שכתבו האחרונים בשמו. גם מצד שכתב שמכר לו לחלוטין ואין בידו למכור לחלוטין דהוי רק מושכר לו לכך החמץ דינו כנ"ל:
1