האלף לך שלמה, אורח חיים שכ״זHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 327
א׳מעשה בא לידי בשנת תקצ"ג שחל ח' ש"פ במו"ש והושיט השמש אל הש"ץ הכוס לקידוש וגערו בו שראוי לספור ספירת העומר תחלה ואני הסכמתי לו לעשות הקידוש תחלה והנה אם כי אז לפום ריהטא הי' ברעיוני שהח"י חולק בזה על הש"ע בסי' תפ"ט סעיף ט"ו וסברתי שחולק גם על מו"ש שחל בו יו"ט ושוב נזכרתי וראיתי שאינו חולק רק על סתם יום אחרון של פסח אבל אם חל במו"ש נראה דמודה שם לספור תחלה מ"מ עיינתי וראיתי שכדין הוריתי בעזה"י מטעמים המבוארים בחבורי על או"ח מכת"י משנת תקצ"ב דף ל"ו עיי"ש באריכות ובפרט אם כבר הושיטו לו הכוס לקדש ודאי ראוי לקדש תחלה כי אין מעבירין על המצות וכל הפוסקים לא דברו רק כשלא הושיטו לו הכוס לקדש איזה קודם אבל אם כבר הושיטו לו הכוס ויש בזה עוד מעלה דאין מעבירין על המצות כמ"ש ביומא דף ל"ג וצ"ט עיי"ש ועיין במג"א סי' תרפ"ד מ"ש בד"ה צריך להפסיק ואע"ג דאין מעבירין על המצות הכא מעכבות דדמי להקדים תפילין של ראש וכו' עכ"ל בשם האבודרהם משמע הא בעלמא שפיר אמרינן דאין מעבירין על המצות אף דתחלה הוי ראוי לעשות להיפוך מ"מ אם פגע באידך אין מעבירין על המצות עיי"ש ומכ"ש בזה דהוי כן ובחבורי שם דף מ"ז בארתי יותר דאף בחל במו"ש המורה להלכה לקדש תחלה לא הפסיד לפי מנהגנו שמבדילין קודם לנ"ח ואם נתנו לו כוס מחויב לקדש תחלה דאין מעבירין על המצות וז"ב:
1