האלף לך שלמה, אורח חיים שנ״וHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 356
א׳שאלתו ע"ד התוקע אם יחיד יכול למחות. הנה מבואר בטו"ז ומג"א דעכשיו א"י למחות דהוי הכל אחר רוב פורעי המס וכן הסכים הטו"ז וכן הפמ"ג בשם הלבוש אך י"ל דהמנהג הוי רק בש"ץ ורב דאין מוציאין את הרבים ידי חובתן אבל בשופר שמוציא הרבים איך יוציאנו בע"כ וספק בתקנה אם הוי התקנה גם על זה אוקמוהו אדינא וי"ל דיחיד יכול למחות ולומר דכיון דכבר יש לו חזקה לתקוע זה לא נחשב כקבלוהו כבר דכל שנה הוי ענין בפ"ע דאינו דומה לש"ץ דש"ץ הוי מעשיו תמיד להתפלל יום ולילה לכך כיון דאין לו הפסק הוי כקבלוהו כבר אבל בתקיעות דמפסיק כל השנה זה נחשב כל שנה כקבלה חדשה סמך לזה מ"ש בפ"ד דביצה דלא מפסקא לילות מימים כולהו כחד יומא דמי לולב דמפסקי לילות מימים כל חד הוי יומא בפ"ע כן י"ל בזה ואף אם דומה לאם כבר קבלוהו מ"מ התם מיירי באם אין בו חסרון רק דנעשה שונאו דאז כיון דמדינא כשר לכך נהי דמתחלה יכול למחות גם בזה מ"מ אם כבר קבלוהו א"י למחות אבל אם טוען בשביל איזה קלקול מעשיו שנתחדש בש"ץ או נודע עתה אם רואין בני העיר שיש בו ממש ודאי יכול היחיד למחות אף שקבלוהו תחלה דש"ץ דומה לשתלא טבחא ואומנא דלא בעי התראה ומסלקינן להו בלי התראה וא"כ אף אם הצבור אין מוחין בו מ"מ הוי זה כתחלת קבלה ויכול למחות אף היחיד אך זה כגון אם אין הדבר נחוץ לש"ץ זה או שיש ב' אנשים אשר אפשר לקבלם ושוין הם להצבור זה כמו זה אז נהי דהצבור רוצים בזה יכול היחיד למחות עד שימתינו שיבא ש"ץ המרוצה לכולם או לקבל השני השוה לכולם אך אם דבר נחוץ לש"ץ מיד וליכא אחר רק זה או אף שיש אחר רק שאין הצבור רוצים בו רק בזה והיחיד אומר להיפוך ודאי אין היחיד מכריע הצבור לומר שמה שהם רוצים והיחיד אינו רוצה לא יקבלו והשני שהיחיד רוצה והצבור אין רוצים יקבלו בע"כ זה ודאי אינו והדר דינא כיון דהדבר נחוץ ילכו אחר הרוב ולכך ה"נ אם יש תוקע אחר והצבור ניחא להו גם בו רק שרוצים גם בהראשון בזה היחיד יכול למחות ויקבלו השני אם יש ליחיד טעם הגון הנראה שהראשון קלקל מעשיו יותר מבראשונה אבל אם אין הצבור רוצים בהשני רק דוקא בהראשון אז אין היחיד יכול למחות ויתקע הראשון והיחיד יכוין לצאת בתקיעתו וכמו דהש"ץ צריך לכוין להוציא שונאו כן יכוין התוקע להוציא המוחה והמוחה יכוון לצאת בתקיעתו:
1