האלף לך שלמה, אורח חיים שע״וHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 376
א׳שא' אם מותר להדליק בעטרן לנר חנוכה. הנה מ"ש ראי' מתוס' שהק' דמנ"ל דמותר להשתמש דלמא משום כבתה זקוק לה ובשבת א"י להדליק ומה הקשו דלמא הכונה משום עטרן ז"א דאיך אפשר דר"ה מיירי בעטרן הרי אומר אין מדליקין בהם בין בחול בין בשבת והרי בחול ודאי דמותר בעטרן דמה טעם לאסור בעטרן בחול. ועוד דמה ענין דמותר להשתמש לאורה לענין ריחו רע והוי החשש שמא יניחנו ויצא ואף דהרגיש וכתב דאם אסור להשתמש לאורה יניחנו במקום מוצנע אבל אם מותר להשתמש לאורה יניחנו במקום מגולה. גז"א איך שייך מקום מוצנע אי לא בנר חנוכה הרי יש לו מקום קבוע על פתח ביתו או בחלון הסמוכה לרה"ר ואין הדבר בידו היכן יניחנו גם אטו סברא זו מוכרחת ומנ"ל להש"ס דר"ה ס"ל מותר להשתמש לאורה דלמא אסור להשתמש לאורה ולא ס"ל הך סברא דיניחנו במקום מוצנע ומנ"ל להש"ס להוכיח דר"ה ס"ל הך סברא ועוד לדינא דש"ס הי' נ"ח על פתח ביתו בחוץ ואיך שייך לומר שמא יניחנו וילך לו ולדידי נראה להסביר סברתו יותר ע"ד מה דמצינו בעלמא כסבור הייתי שאני יכול לקבל עכשיו א"י לקבל כן י"ל בזה דאם מותר להשתמש אז יש חשש בשביל הנאתו ידמה לו תחלה שיהי' יכול לקבל ואח"כ לא יהי' יכול לקבל ויצא אבל אם אסור להשתמש אז כיון דאין לו הנאה מזה מן הסתם אם לא יאמוד נפשו מתרצה שיוכל לקבל הריח לא ידליקנו ואם הדליקו בס"כ אמודי אמוד נפשי' שיקבל ולא יצא עוד אבל מ"מ אין הוכחתו מן התוס' כלום מיתר הטעמים הנ"ל. ומה שהעיר שמה למ"ד מותר להשתמש לאורה משמע בב"י דמ"מ צריך נר אחר לכבוד שבת וכתב הטעם מכח דמצוה אחרת גרע כמ"ש הר"ן גבי שופר במתעסק. ז"א דומה דהר"ן מיירי במצוה דאורייתא דבאמת מן הדין בעי כונה דאף למ"ד אצ"כ היינו מכח דסתמא לשמו קאי ולכך אם הוי לשם מצוה אחרת אז שוב אין סתמא לשמו דדלמא למצוה אחרת לכך ב"כ אבל במצוה דרבנן דלא ב"כ. דאין לומר בזה סתמא לשמו קאי דאם במצוה דאורייתא קיי"ל דבעי כונה ולא אמרינן סתמא לשמו מכ"ש דמצוה דרבנן לא הוי סתמא לשמו ובע"כ הטעם דל"ב כונה כלל. ואם ל"ב כונה מה לי אם הוי לדבר הרשות או למצוה אחרת. אך נראה דעיקר הטעם שיהי' ניכר שמדליק לכבוד שבת כמו דאמרינן בפ' ע"פ לענין פורס מפה ומקדש כי היכי דתיתי סעודה ביקרא דשבתא כן ה"נ יהי' ניכר הנר דהוי לכבוד שבת גם י"ל דהוא מטעם דאין עושין מצות חבילות חבילות כמ"ש כעין זה באו"ח סי' קמ"ט ואהע"ז ס"ב ובפוסקים גבי המוציא ואכילת מצה ובפיוט שבה"ג. ובעיקר הדין מצד שבת מחשש שמא יניחנו וילך לו אף לדידן שאנחנו מדליקין בפנים נראה דאין בזה איסור דבשלמא בנר שבת אם הי' מותר להדליק בו לא הי' לו נר אחר לכך ממ"נ כל זמן שיהי' דולק יניחנו וכשיכבה יהי' בחושך וליכא שלום בית אבל בנ"ח כיון דצריך נר אחר א"כ כיון דנ"ח הוי זמנו עד שתכלה רגל מן השוק א"כ אפשר להדליק נר של שבת שידלק יותר וא"כ נהי שיניחנו וילך לו עדיין מקיים עונג שבת אחר שיכלה הנ"ח ובזה הוי נמי סברא לומר לחלק בין מותר להשתמש לאורה או אסור דאם הי' מותר להשתמש לאורה א"כ לא ידליק נר אחר אי נימא דא"צ נר אחר ולא כב"י א"כ לא יהי' לו נר אחר ויש חשש ביטול עונג שבת כי יניחנו וילך לו א"כ אם אסור להשתמש לאורה א"כ יצטרך נר אחר וממילא יקיים עונג שבת אחר שיכבה הנ"ח מיהו הש"ס בע"כ לא איירי בעיטרן מטעם הוכחות הנ"ל. והנה לדינא נראה דאף בחול אין להדליק בו כיון דהוי ריחו רע א"כ הקריבהו לפחתך ודומה לשמן שנמצא בו עכבר והנה בנר שבת לא מצינו שיהי' אסור להדליק בשמן המאוס דבנר שבת נהי דהוי מצוה מ"מ כיון דעיקר המצוה הוי להנאתו לכך לא שייך בי' הקריבהו וכו' ולכך פליגי בעטרן אבל בנר של בה"כ או נ"ח דלא הוי להנאתו רק למצוה לכך אסור בדבר המאוס מכח הקריבהו וכו' ולכך אסור גם בעטרן לכ"ע בין בחול בין בשבת ואין ענין לפלוגתא דשבת כלל כנ"ל לדינא. [ועיין בהגהות חכמת שלמה בסי' רס"ג מ"ש בהנ"ל אך יש להוכיח להיפוך ממ"ש בש"ס עטרן פסולתא דזפתא שעוה פסולתא דדובשא למה נ"מ למו"מ ולמה לא אמר נ"מ לנ"ח ובע"כ דנ"ח דהנר שוה בעטרן כשעוה מיהו לפירוש התוס' שם אין ראי' ודו"ק. ואחר כתבי זה בלמדי בשבת דף כ"ד ע"ב ברש"י במשנה אין מדליקין בשמן שרפה פרש"י בד"ה ר"י אומר אין מדליקין בעיטרן פרש"י בשבת והוא תמוה ושפת יתר דהרי כן מפורש במשנה מפני כבוד שבת ולכך הי' נראה דקמ"ל דהוי ס"ד דאף בנ"ח בשבת נמי אין מדליקין בו מפני כבוד השבת שריחו רע לכך קמ"ל רש"י דדוקא בנר שבת אוסר אבל בנ"ח מותר אף בשבת מיהו י"ל דאין זה ראי' דאפשר כוונתו דהוי ס"ד כיון דרישא מיירי ביו"ט י"ל אף ביו"ט אוסר ר"י ואף דסיים מפני כ"ש י"ל דהוי כוונתו כיון דבשבת אסרוהו לכך אסרוהו גם ביו"ט דגזרינן יו"ט אטו שבת כמ"ש בפ"ק דביצה לכך קמ"ל דרק בשבת אסור ולא ביו"ט ודו"ק:]
1