האלף לך שלמה, אורח חיים צ״הHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 95
א׳מ"ש רו"מ לפרש לו דעת הב"י בסי' רט"ו עמ"ש הטור ויראה דעונין דקאמר לאו חיובא הוא וכו' דמשמע מדברי הב"י דלדעת הטור אין שום חיוב לענות אמן רק רשות ותמוה בעיני רו"מ לומר כן שלא יהי' חיוב כלל לענות אמן והביא דברי הב"ח מה שפי' דברי הטור דהטור קאי על עונין מעכו"ם וכו' וגם הביא דברי הטו"ז בסי' רט"ו סק"ב אבל על הב"י תמוה שלא יהי' חיוב כלל לענות אמן. יפה תמה ואני מוסיף דהרי אחז"ל דגדול העונה אמן יותר מהמברך א"כ אם המברך חייב לברך מכ"ש דהעונה אמן מחויב דאם אינו מחויב איך הוי גדול מן המברך הרי גדול המצווה ועושה מאינו מצווה ועושה ובע"כ דהוי חייב לברך וי"ל כוונתו כך דודאי הברכה שהאדם מחויב לברך כגון ברכת המצות וכדומה ודאי החיוב לענות אמן רק על ברכת הנהנין כיון דזה אינו חיוב רק רשות והרי המברך בעצמו אם אינו נהנה אינו מברך רק על הנאתו הוא מברך והרי השומע אינו נהנה ומה טיבו לענות אמן ובשלמא אם מברך על המצוה נהי דהעונה אמן אינו עושה עתה מצוה זו מ"מ הוא ג"כ מצווה על מצוה זו ושייך לענות אמן על ברכת וצונו אבל ברכת הנהנין דאין חיוב רק בנהנה ובאינו נהנה אסור לברך אף דנהנה פעם אחרת א"כ ה"נ העונה כיון דעתה אינו נהנה אין לו חיוב רק רשות וכיון דבמשנה נקט סתם עונין אמן אחר ישראל המברך משמע כל הברכות אף ברכת הנהנין ובפרט כיון דנקט דומיא דעונין אחר עכו"ם ובעכו"ם לא שייך ברכת המצות ובע"כ מיירי בברכת הנהנין ודומיא דהכי קאמר דעונין אחר ישראל היינו ברכת הנהנין וע"ז שפיר קאמר הטור דלא הוי חיוב רק רשות ולכך א"ש הוכחתנו הנ"ל דמה דאמרי' גדול העונה אמן יותר מן המברך זה מיירי גבי בהמ"ז דשם כיון דאחד מוציא חברו משמע דזה אינו בכלל ברכת הנהנין רק הוי ברכה חיובית ולכך בזה החיוב לענות אמן אבל בבה"נ דאין אחד מוציא חברו בזה י"ל דלא הוי חיוב לענות אמן רק רשות. ומ"ש לפרש לו כוונת הטו"ז סי' רט"ו סק"ב מה שמפרש דברי הטור במ"ש שלא שמע כל הברכה דמה סברא וחילוק יש בזה הנה י"ל כוונתו כן דעיקר עניית אמן נלמוד מקרא דויברכו שם כבודך על כל ברכה ותהלה וכן מפסוק כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו ולכך עיקר עניית אמן הוי השומע הזכרת השם ולכך אם שומע כל הברכה היינו הזכרת השם אז חייב לענות אבל אם לא שמע השם רק יתר הברכה אין חיוב לענות אמן רק מ"מ כיון דיודע שהי' כאן הזכרת השם מותר לו לענות אמן:
1