המידות לחקר ההלכה, חלק א, א; סבה ומסובב י׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method I 10
א׳ושוב הוא מביא את הסוגיא בגיטין (מ' ע"א) "הכותב שטר אירוסין לשפחתו, ר' מאיר אומר מקודשת". ואמרינן שם "הכא במאי עסקינן, דאמר לה צאי בו והתקדשי בו, ר"מ סבר, שבלשון הזה לשון שחרור, ורבנן סברי, אין בלשון הזה לשון שחרור", ובכן כל המחלוקת הוא רק אם יש בלשון הזה לשון שחרור, אבל כו"ע מודים שאפשר שיחולו השחרור והקדושין כאחד, שאי אפשר לומר, שמקודם חל השחרור ואח"כ הקדושין, דבאופן שכזה הרי נעשה כבר שטר השיחרור שלה מחלות
1
ב׳השיחרור ושוב אינה מקבלת כלום לקדושיה, והלא אין קדושין תופסין בשפחה, וע"כ דהשיחרור והקדושין חלים כאחד49בשו"ת אהל משה [קאצנלבוגן] סי' כג הקשה באופן אחר, דלא אמרינן שיחולו בבת שני דברים הסותרים זה את זה, והשחרור והקידושין הם דברים הסותרים, דבקידושין הוא קונה אותה ואילו בשחרור היא קונה את עצמה, עיי"ש שהאריך..
2
ג׳ושוב הוא מקרב רחוקים שאין שום השואה ביניהם50כוונת הבית האוצר שם היא להקשות כיצד יחול הקידושין על השפחה וע"כ שצריכים קודם את השחרור, ואם כי גם הגאון המחבר מתרץ זה מיד לקמיה, אמנם גם הוא מיישב זאת שהדבר דומה לגיטו וידו באין כאחת [וכל זה הוא להבנת הגאון המחבר שחסרון באין כאחת הוא גם באופן שאין הסיבה צריכה שוב את המסובב (ראה מה שנכתב בהערות לעיל על אות ה), אכן אם נימא שרק באופן שצריך את תוצאת המסובב מהסיבה איכא חסרון דבאין כאחד, פשוט שכאן אין קושיא דזה אמנם שהקידושין צריך את השחרור, אבל אין השחרור צריך את הקידושין ושפיר חל בבת אחת]. ועיי"ש בבית האוצר בד"ה ועוד נראה יותר וכן שם בסוף האות מה שכתב בהבנת באין כאחד., כי גם כאן, אין אנו מדברים בסבה הבאה מתוך המסובב, אלא בשני מסובבים הבאים מסבה אחת שבודאי יתכן כי בשלמא לענין השיחרור והיד, שע"ז אנו אומרים גיטו וידו באין כאחד, הרי שם נראה כאילו אנו באים להוליד את הסבה מתוך המסובב, השיחרור בא מתוך הנתינה לידו של העבד והנתינה לידו של העבד מתוך השיחרור, אבל כאן כמובן, שאי אפשר להגיד שהשיחרור בא מתוך הקדושין והקדושין בא מתוך השיחרור, אלא שסבה אחת, נתינת השטר, שטר אירוסין, מתהוים כאן שני מסובבים, שיחרור וקדושין, וזהו ודאי שיתכן, ואם כי אין אישות חלה על שפחה, הרי משמש כאן ה"באים כאחד" רק להסיר את הסבה המונעת מהמסובב, כלומר, שבודאי לא החירות היא הסבה להקדושין, אלא להיפך שהעבדות היא סבה לשלילת הקדושין והחירות משמשת בזה רק להעדר הסבה השלילית51דבר זה יש לדון בו הרבה, שנראה יותר שכל מהות הקידושין אינה אלא בבן חורין ואין העבדות עיכוב בקידושין, אלא דבלא שם ישראל לא שייך כלל ענין קידושין..
3
ד׳ומובן, שזה עדיפא הרבה מהא ד"גיטו וידו באין כאחד", שגם שם אמרנו שהכלל הזה משמש רק להסיר את הסבה המונעת, אבל שם הסבה המונעת הוא בעצם הסבה, כי הסבה היא הנתינה ליד והדין של "יד עבד כיד רבו" בא לבטל את עצם הסבה הזו, ויש בזה עוד משום חדוש כשאנו אומרים על זה באים כאחד, משא"כ בהדין שאין קדושין בשפחה, אין כאן סבה מונעת לסבת הקדושין שהיא הנתינה, אחרי שכבר הנחנו ע"ז גיטו וידו באים כאחד, אלא שהחסרון הוא בהמסובב, וזה פשוט שאפשר לשני מסובבים לחול בבת אחת מסבה אחת, וממילא אין כלל אפילו התחלת קושיא בזה52יעויין קבא דקשייתא קושיא יז, ובית אהרן קלפפיש בריש השו"ת שבסוף הספר, אמרי משה סי' כה סקי"ב, שהקשו דלדרכו של הקצות החושן בגיטו וידו באין כאחד, דרק באופן של נתינה אמרינן הכי, א"כ יקשה דכיון שלקידושין עצמם בעינן זכיה (עיין אבנ"מ סי' כח סקי"ט דגם קידושין לא בעי זכיה, ומאידך בסי' קלט סקי"ג כתב דבעי לזכיה. ועיין ריטב"א קידושין שם), והיד בא ע"י השחרור, שוב איכא בזה חסרון של קידושיה וידה באין כאחד (עיין כעין זה באור גדול סיט' נג בכותב כל נכסיו לעבדו שיצא בן חורין, והלא לנכסים בעי זכיה). ויעויין בחלקת יואב חו"מ סי' יב שיצא לחלוק על הקצוה"ח מכח זה ועוד כמה ראיות והוכיח דאמרינן באין כאחד אף במקום זכיה..
4