המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה י״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 18
א׳החקירה הידועה174ראה אתחוון דאורייתא כלל שהאריך בדברי הראשוניןם בכמה מקומות והביא ראיות מדבריהם לכאן ולכאן, ועיי"ש בקונטרס אחרון מה שהוסיף. וע"ע שערי יושר שער ג פרק כה ושער ה פרק ו, וחידושי הגר"ש שקאפ ב"מ סי' ז אות ט. וראה מה שכתב הגאון המחבר בענינים אלו באריכות בספרו דרך הקודש שמעתתו ו פרק יא והלאה. בגדר איסור טבל אם זהו איסור עצמי ככל איסורין שבתורה, או דהוא רק איסור תערובות, מצד התרומה והמעשרות שבו, חקירה זו מביאה גם לחקירה בגדר ההיתר שנעשה ע"י הפרשת התו"מ אם זהו בתור סבה גורמת, כלומר, דהפרישה היא הסבה להתיר את מה שהיה אסור, או דזהו רק העדר הסבה של האיסור, דאם נימא כהצד הראשון בגדר האיסור טבל ע"י ההפרשה משמשת סבה היתרית, אבל נימא כהצד השני, לא בעינן בזה רק העדר הסבה של האיסור, דכל עיקרו אינו בא אלא מצד התערובות שבו, וכיון שנתבטלה הסבה ממילא בטל המסובב.
1
ב׳ובספרנו "דרך הקודש" (ש"ז) הוכחנו דבזה יש מחלוקת הרמב"ם והראב"ד, דהראב"ד סובר כהצד הראשון והרמב"ם סובר כהצד השני175עיין שם פרק יא, והנה לא מצאתי שם שתלה זאת במחלוקת הרמב"ם והראב"ד, אך תלה שם במחלוקת הרא"ש והר"ן בהטעם שתרומה הוי דבר הנדור, וראה לעיל מדה א אות כט מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בזה. וע"ע לעיל אות ו מה שצויין מהקה"י תרומות. ועיי"ש בדרך הקודש שכתב הגאון המחבר, שהגם אם ההפרשה רק מבררת, אבל על כל פנים זה רק בנוגע לאיסור תרומה, אבל הקדושה בודאי חלה רק אחרי ההפרשה (אמנם אפשר שהיא חלה ממילא ואינו ענין לדבר הנדור והאסור, ודו"ק)..
2
ג׳ובזה מיושבת הקושיא הידועה על הרמב"ם176כן הקשה הריטב"א בקידושין עט, א והרשב"א בריש נדה. והאחרונים האריכו ליישב ראה שער המלך בהל' תרומות, משנה למלך הל' מקוואות, מחנ"א אישות סי' ג, פנ"י קידושין שם, ש"ש ש"ג פרק א-ב, ואחרונים רבים נוספים, וראה מש"כ הגר"ש שקאפ בשערי יושר שער החזקות פ"ג ובחידושיו לכתובות סי' ט., שבנגוד לסוגית הגמ' בריש נדה, דאמרינן דמחלוקת ר"ש ורבנן הוא גם במקוה שנמדדה ונמצא חסר, וגם בהיה בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה ואח"כ נמצא חומץ, דלרבנן בשניהם מוקמינן אחזקתייהו חזקת טומאה וחזקת טבל, ולר"ש בשניהם ספק. והרמב"ם (בפ"י מהל' מקואות הל' ו') פסק במקוה, שכל הטהרות טמאות ודאי, ובפ"ה מהל' תרומות (הלכה כ"ד) פסק דהוא רק ספק טבל?
3
ד׳אבל לפ"ד בגדר חזקה להרמב"ם וגם בגדר טבל לדידיה סרה הקושיא מאליה, דבטבל לא שייכת חזקה, כיון דהוא רק איסור שלילי, זאת אומרת, שאי ההפרשה הוא המחזיק את האיסור, ואם נעמיד את הספק על היסוד של העדר הסבה הרי אין כלל איסור, ולכל היותר אפשר שיהיה ספק, אבל לא שייך כאן לבוא בצד ודאי מטעם חזקה177צ"ע דלפי"ז לא שייך כלל חזקה בטבל, ואילו בסוגיא משמע דכל זה הוא רק בנוגע לתרתי לריעותא. וראה מזכרת חיים [לר' חיים מעדניק] שהלך בדרך כעין זו, אלא שכתב שתרי דינים איכא, חדא על הטבל והוא איסור עצמי, והשני דהתרומה מעורבת בו, והחזקה מהני לטבל אבל לא לתרומה שכנגד התרומה לא נתנגדה החזקה מעולם, ואשר על כן מהני החזקת יין כנגד האיתרע למהוי ספק..
4
ה׳וסוגית הגמ' להרמב"ם הוא למאן דסבירא, דטבל הוא איסור עצמי ככל איסורין שבתורה, כפי מה שביארנו שם בספרנו, דיש בזה בחקירה במהות איסור טבל גם מחלוקת תנאים.
5