המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה כ״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 24
א׳אם אנו מוצאים מעשה שוה בשני דברים שונים, אלא שבדבר אחד דרושים למעשה איזו פרטים נוספים, אין אנו חושבים את הפרטים בתור סבות גורמות אלא רק שליליות מעכבות.
1
ב׳דוגמא לדבר, הא דאמרינן "שחיטה בקדשים לאו עבודה היא" וכפי הסבר התוס' בזבחים (י"ד ע"ב) לפי ששוה שחיטה גם בחולין וגם בקדשים, א"כ לאו מטעם עבודה צותה התורה שחיטה בקדשים, וע"כ כשרה השחיטה גם בזר, ואע"פ שיש כמה פרטים המבדילים בין שחיטת חולין וקדשים, כמו ששחיטת חולין אינה צריכה כוונה ושחיטת קדשים צריכה כוונה, ומתעסק בקדשים פסול, ושחיטת קדשים בחוץ פסול, וגם יש קרבנות ששלא לשמן פוסל בהם, אבל היות שס"ס בעצם הפעולה אחת היא, אין אנו תופסים את הפרטים בתור סבות גורמות, שע"י כך היתה בודאי נחשבת השחיטה בקדשים לעבודה, וממילא היינו דרושים גם כן כהן ככל העבודות, אלא שאנו אומרים, שהפרטים הללו באים רק לעכובא, וממילא אין לך בו אלא חדושם, וזולת זה, אין מעשה השחיטה בקדשים שונה ממעשה השחיטה שבחולין.
2
ג׳והנה הגאון ה"ושב הכהן" מחדש, דבמדבר שחולין הותרו גם ע"י נחירה ורק קדשים היו בעי שחיטה, אז נחשבה באמת שחיטה לעבודה והיתה פסולה בזר, והגאון "עונג יו"ט" מקשה ע"ז, דהא בין כך ובין כך יש הבדל בין חולין וקדשים לענין כוונה וכדומה? אבל לפ"ד יבואר, משום דכוונה וכדומה, הם רק בתור פרטים המעכבים, כיון דס"ס עצם המעשה אחד הוא גם בחולין וגם בקדשים, אבל אם בחולין היתה נחירה ובקדשים דוקא שחיטה, אז כבר נחשבה השחיטה לסבה צדדית, זאת אומרת, בכלל עבודה בקדשים, והיינו צריכים לכהן דוקא196יעויין באבודרהם ש"ג סדר התפילות וביתר ביאור בתמים דעים לראב"ד סי' קעט שכתב שבזמן המדבר לא היו מברכים אלא על שחיטת קדשים וזה לשונו, והרי שחיטה שיש בה אזהרה לא תאכלו כל נבלה ומברך עליה. וא"ת בנחירה בעלמא סגי להוציאו מידי נבלה והשחיטה מצוה בפני עצמה בקדשים באותה שעה שהיתה בשר נחירה מותרת, ואעפ"י שיש עכשיו בנחירה משום נבילה שהוקבעה אותה ברכה הוקבעה, זה הטעם אינו כי בשעה שהיתה בשר נחירה מותר לא היו מברכין על השחיטה אלא בקדשים, אבל לא בחולין שהרי היתה בשר נחירה מותרת. עכ"ל. ומבואר מזה שבזמן המדבר לא היה כלל מצות שחיטה. וכן נראה מדברי הרמב"ם הל' שחיטה פ"ד הי"ז, ועיין מהר"ץ חיות חולין לז, א שדן בזה. ואמנם אי נימא שהיה מצות שחיטה, א"כ אין מוכרח ששחיטה היא סיבה צדדית.
ובבית הלוי ח"ב סי' כג ביאר שגם לדעת התוספות אין הכוונה ששחיטה בקדשים היא כמו שחיטה בחולין וענינה רק להפקיע מידי נבילה ואיסור אבר מן החי, דפשיטא שענין השחיטה בקדשים היא מצות עשה גמורה וחלק מדיני הקרבן, והוכיח כן מהא גופא שקדשים במדבר היו טעונים שחיטה, וע"כ דהשחיטה אינה רק כדי להפקיע איסור נבילה אלא מצוה בקרבן היא, אלא שאינה כזריקה וכדומה, אלא מצוה בפני עצמה כמו קצירת העומר. ובחזון יחזקאל זבחים פ"ג ה"א ביאר שכוונת התוספות בדמיון לשחיטת חולין היא, שכשם ששחיטת חולין ענינה להתיר הבשר באכילה, כך שחיטת קדשים היא להכשיר את הדם והבשר כדם ובשר קדשים, ואין השחיטה חלק מהקרבת הקרבן אלא מכשיר לקרבן, ועל כן אע"פ שהיא טעונה כלי שרת וביום ושאר הדינים היינו משום שהשחיטה היא המכשרת את הקרבן, ומכל מקום לאו עבודה היא..
ובבית הלוי ח"ב סי' כג ביאר שגם לדעת התוספות אין הכוונה ששחיטה בקדשים היא כמו שחיטה בחולין וענינה רק להפקיע מידי נבילה ואיסור אבר מן החי, דפשיטא שענין השחיטה בקדשים היא מצות עשה גמורה וחלק מדיני הקרבן, והוכיח כן מהא גופא שקדשים במדבר היו טעונים שחיטה, וע"כ דהשחיטה אינה רק כדי להפקיע איסור נבילה אלא מצוה בקרבן היא, אלא שאינה כזריקה וכדומה, אלא מצוה בפני עצמה כמו קצירת העומר. ובחזון יחזקאל זבחים פ"ג ה"א ביאר שכוונת התוספות בדמיון לשחיטת חולין היא, שכשם ששחיטת חולין ענינה להתיר הבשר באכילה, כך שחיטת קדשים היא להכשיר את הדם והבשר כדם ובשר קדשים, ואין השחיטה חלק מהקרבת הקרבן אלא מכשיר לקרבן, ועל כן אע"פ שהיא טעונה כלי שרת וביום ושאר הדינים היינו משום שהשחיטה היא המכשרת את הקרבן, ומכל מקום לאו עבודה היא..
3
ד׳[ואמנם אפשר להכניס את זה גם במהדה "כלל ופרט"197ראה לעיל במבוא פרק ג., זאת אומרת, שכל ענין כללי המתגלה בפרטים שונים, אין אנו משנים את הענין הכללי לפי התנאים של כל פרט ופרט, אלא תמיד חוקה אחת לענין הכללי הנ"ל.
4
ה׳דוגמא לדבר, שיטת הרמב"ם דאף שליחות להולכה בקדושין אינה צריכה עדים כמבואר (בפ"ג מהל' אישות הלכה ט"ו) והראב"ד חולק על זה, אך גם שם, כפי שנתבאר אצלנו, הנה שליחות היא מושג כללי שאנו מוצאים אותו מלבד בעניני אישות, בקדושין ובגירושין, גם בקניניים, גם במצוות, ולב"ש - גם בעברות ועוד, ובכ"מ מנוי השליחות בדרך כלל אינו צריך לעדים. ולכן, גם כשאנו משתמשים במנוי השליחות בקדושין ובגירושין, זאת אומרת, גם בפרטים שכאלה שאנו צריכים שמה לעדים, אבל כיון שכלל שליחות לא צריך לעדים, גם בזה, בקדושין וגירושין, שבנוגע לכלל של שליחות המה רק פרטים, נשאר הדין שמנוי שליחות לא צריך לעדים198עיין מה שנכתב לעיל אות כא ומה שצויין שם מדברי הגר"ח והדברי יחזקאל..
5
ו׳וכה"ג כאן שחיטה הוא ענין כללי. גם בחולין וגם בקדשים, וכשאנו מדברים לענין שחיטת קדשים, הנה הקדשים ההם רק פרט מן הכלל של שחיטה, אז גם בפרט זה אנו הולכים אחרי הכלל, והכלל הוא ששחיטה לאו עבודה, ואע"פ שאנו מוצאים בשחיטת קדשים גם כן דינים מיוחדים מה שאינם בחולין, הנה רק פרטים היוצאים מן הכלל, אבל הכלל נשאר כלל בכ"מ שאין אנו מוצאים מפורש נגד זה].
6