המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה ל״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 36

א׳אכן, אף אם נניח דבבתי ערי חומה הגאולה היא סבה חדשה להעברה מרשות הלוקח לרשות המוכר כנ"ל, עדיין יש לחקור בהחזרת השדות לבעלים ביובל, שזה נעשה ממילא ע"י הזמן של היובל, אם המכירה התהוה לכתחילה רק עד זמן מוגבל, עד היובל, או דעצם המכירה היא בלתי זמנית, אלא דהיובל משמש בתור סבה חדשה להעברת השדות מרשות הלוקח לרשות המוכר.

ב׳והחקירה היא באופן כללי: בכל דבר שבהמשך הזמן באה סבה חדשה לבטל את הראשונה, האם אנו אומרים, שהמסובב של הסבה הראשונה חל רק באופן זמני, באופן, שהסבה החדשה, המאוחרת, פועלת רק להעדר הסבה הראושנה, או דאנו אומרים דכל סבה פועלת לחוד והסבה השניה היא המבטלת את הראשונה.

ג׳וציור שכזה יש לנו גם בבתי ערי חומה, שזמנם תלוי בשנה וגם בשדות אחוזה, שזמנם תלוי ביובל, שיש כאן סבה הראשונה לקיום המקח, זו היא סבת המכירה ואחרי כך באה הסבה השניה לבטול המקח, הגאולה והיובל, האם אנו אומרים שהמכירה חלתה לכתחלה רק באופן תנאי, בבתי ערי חומה אם לא גאל, ובאופן זמני, בשדות אחוזה עד היובל, או שהגאולה והיובל משמשים בתור סבות חיוביות חדשות להעברת הדברים מרשות הלוקח לרשות המוכר.

ד׳ומובן דשני הספיקות הללו הם בדרך אם תמצא לומר, דאפילו אם נימא בבתי ערי חומה שהגאולה שהיא בקום ועשה משמשת בתור סבה חיובית חדשה, עדיין יש מקום לומר ביובל, שהדבר תלוי רק בזמן - וזמן ממילא קא אתי, ששם המכירה לכתחילה לא חלה רק עד הזמן של היובל²²³ראה רמב"ם וראב"ד הלכות מכירה פכ"ג הלכה ה-ו שדימו יובל למכירה זמן, אכן רוב האחרונים נקטו דיובל אינו ממש כמכירה לזמן, ראה מש"כ הגרא"ו (קוב"ש קידושין אות מו וח"ב סי' יא אות ג, קובץ הערות סי' יא אות ג), שהביא ראיה מדברי הרמב"ן והרשב"א גיטין לו, א שאם עבד נרצע ואח"כ חרב הבית הרי זה עבד עולם, וחזינן שהיובל הוא מכירה מחודשת (ראה גם משך חכמה משפטים כא, ו), אמנם אפשר היה לדחות שהמכירה היא לזמן רק לא לחמישים שנה אלא עד היהיה יובל וכיון שפקע היובל לא הגיע עדיין הזמן (וכ"כ בפירוש קנין פירות על מסכת עבדים פ"א ס"ב). וכ"כ דיובל היא הפקעה מחודשת במערכת הקנינים סי' ט, אמרי משה סי' יג, וראה קובץ ביאורים גיטין סי' מה. אך יעויין באור שמח עבדים פ"ד ה"ה שנקט בפשיטות שהיא מכירה לזמן. ובחידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם פ"א מהלכות תרומות ה"י חקר באופן אחר קצת, דזה פשיטא שהיובל הוא המפקיע את הבעלות והוא סיבה מחודשת, אלא שעדיין יש לחקור אם כל זה הוא רק בנוגע לחזרת היובל, אבל עצם המכירה הוי כמו מכירה בלא דין יובל, או דלמא דכבר בשעת המכירה חל הך דינא שהיובל יפקיע, וכל מכירה המופקעת מדין יובל לא חלה, עיי"ש מה שביאר. וע"ע בחקירה זו הרחבה במעדני ארץ תרומות סימן יד מה שכתב במחלוקת הרמב"ם והראב"ד הלכות מכירה שם..

ה׳ולכאורה, מהא דאנו מוצאים את המחלוקת של ר' יוחנן ור"ל, אי קנין פירות כקנין הגוף או לא, גם בהמוכר שדהו לפירות וגם בהמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג, שר' יוחנן סובר בשניהם מביא וקורא, משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי, ור"ל סבר דמביא ואינו קורא (עי' גיטין מ"ז ע"ב ומ"ח ע"א), נראה, דלכתחילה לא הועמדה המכירה רק באופן זמני, ואין היובל משמש בתור סבה חיובית חדשה, אלא בתור העדר הסבה, כלומר, שהסבה הראשונה של המכירה באה להעדרה בשנת היובל²²⁴עיין קצוה"ח סי' רמא סק"ד דבאמת כל מכירה לזמן היא קנין הגוף, ועיי"ש בטעם הדבר שאינו מביא וקורא, ועיין בהרחבה מערכת הקנינים סי' ט..

ו׳אולם באמת נראה לי להביא ראיות להיפך:

ז׳א) "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו" זו היא מצות עשה ככל המ"ע שבתורה, ואם נימא דלכתחילה לא עמדה המכירה רק עד זמן היובל, א"כ הלוקח המשיב את השדה אחוזה לא מקיים כלל מ"ע, אלא להיפך, אם היה מחזיק את השדה עובר על לא תגזול.

ח׳ב) אמרינן "האחים שחלקו לקוחות הן ומחזירים זה לזה ביובל", וכבר עמדו על זה האחרונים, הלא קי"ל דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה, וע"כ דהא דפסיקנן אין ברירה הוא רק מספק, וא"כ אמאי לא נימא באחין שחלקו שמספיקא מוקמינן ארעא בחזקת מרא קמא? ואמנם, אפשר להגיד, שלא שייכת כאן חזקת מרא קמא מאחרי שבזה גופא הוא הספק אם יש ברירה והוא יורש על חלקו ויש לו מרא קמא, או אין ברירה וכל אחד בחלקו הוא רק בבחינת לקוחות, וממילא אין לו מרא קמא, אבל עכ"פ היה לנו לומר בזה, ספק ממונא לקולא, דהלא עכ"פ אין גם חזקת מרא קמא כנגד, וממילא היינו צריכים להשאיר את הנכסים בחזקתם?

ט׳אם לא דכאן מסתעף הממון מהמצוה ולא המצוה מהממון, כי אע"פ שבכל ממון יש ג"כ הלאו דלא תגזול, אבל שם, כפי שיבואר אצלנו במק"א, האיסור מסתעף מהממון, אבל כאן ביובל להיפך, הממון מסתעף מהמצוה, וזה אפשר רק אם אנו תופסים דעצם המכירה חלה בלי הגבלות, אלא החזרה ביובל היא מצוה ככל המצוות האמורות בתורה; ואע"פ שס"ס הדבר נוגע גם בממון, אבל זהו רק בבחינת דבר המסתעף ממילא, וכיון שעיקר הספק הוא בהמצוה אמרינן כבכ"מ ספק מצוה להחמיר.

י׳ג) המחלוקת של רב ושמואל בערכין (כ"ט ע"ב) "המוכר שדהו בשנת יובל עצמה, רב אמר, מכורה ויוצאה, ושמואל אמר, אינה מכורה כל עיקר, ק"ו ומה מכורה כבר יוצאה, עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר", ואי נימא כצד השני, שעצם המכירה לכתחילה לא חלה אלא עד זמן היובל, איזה מקום יש למחלוקת זו, ומאי שייך בזה להגיד במוכר בשנת היובל עצמה מכורה ויוצאה, הלא גם כשמוכר לפני היובל המכירה חלתה רק באופן זמני עד היובל, ובמוכר בשנת היובל הלא אין כלל הזמן הזה במציאות? אלא ודאי כנ"ל, דעצם המכירה היא החלטית ורק דין היא שיוצאת ביובל, שזאת אומרת, יציאה מרשות לרשות כנ"ל, ובשביל כך סובר רב, דזה שייך אפילו בשנת היובל עצמה, ושמואל, שאומר אינה מכורה כל עיקר לומד זאת רק מק"ו, (וזה יבואר עוד אצלנו להלן במדה "שתי סבות המתנגדות זו לזו").

י״אד) המחלוקת הידועה בין הרמב"ם והרמב"ן בלאו של והארץ לא תמכר לצמיתות, עי' בס' החינוך (מצוה של"ט) שכ' "והארץ לא תמכר לצמיתות, כלומר, שלא יתנו ביניהם מוכר ולוקח לעשות מכירה לצמיתות, ואע"פ שהיובל מפקיע בע"כ שאי אפשר להם להתנות ע"ז לפי שהוא נגד מצות התורה, אעפ"כ אם עשו כן עברו על מצות התורה, זהו דעת הרמב"ם ז"ל, והרמב"ן ז"ל כתב שדברי הרב בזה כענין המוזכר בראשון של תמורה, דאמר התם, רבא חולק על אביי דכ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא, והוא ז"ל פי' בעינן אחר שמזהיר אותו שלא נצמית הארץ ביד עכו"ם, כלומר, שלא נמכרנה להם לצמיתות, ופי' הכתוב כן שלא תמכר למי שמחזיק בה לעולם וזהו העכו"ם".

י״בועי' במנחת חינוך שם שמתמה, מדוע לא חשב הרמב"ם את הלאו הזה בין אלה שחייבים מלקות עליהם, ואע"פ שלא מהני אך הלא הוא סובר כרבא דבכ"מ לא מהני, ובכ"ז לקי, משום דעבר אמימרא דרחמנא? אך ברור, שמלקות אין בזה מטעם אחר, משום דה"ל לאו שאין בו מעשה, ושוב ראיה, דעצם המכירה היא עולמית, אלא שהיובל מוציא. ואם התנה שלא יצא ביובל העבירה היא רק שלילית מה שמותרים על היציאה, וזה הוה ליה לאו שאין בו מעשה, אבל אם נימא דעצם המכירה חל רק באופן זמני, הלא אם התנה שהמכירה היא עולמית יש העבירה בעצם המכירה וזה כבר הוה ליה לאו שיש בו מעשה²²⁵לפי דברי הגר"ח דלעיל, יש לומר דאכתי הוי לאו שיש בו מעשה, כיון דהלאו דלא תמכר לצמיתות היינו שלא ימכר באופן המופקע מצמיתות..

י״גובכן, מכל אלה מתבאר שהיובל פועל רק על זה ש"מכורה ויוצאה", כלומר, שהמכירה היא מכירה כבכ"מ, מכירה עולמית, אלא שהיובל היא סבה חדשה ליציאה.