המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה ל״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 37
א׳אכן, כאמור, עצם סוגית הגמרא בגיטין הנ"ל במחלוקת אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא, שהגמרא כוללת בחדא מחתא גם את המחלוקת בהמוכר שדהו לפירות וגם בהמוכר שדהו לחברו בזמן שהיובל נוהג, הלא מראה להיפך?
1
ב׳אבל באמת, אדרבא, גם משם ראיה כדברינו, דהנה אמרינן שם "והשתא דאמר רב חסדא, מחלוקת ביובל שני, אבל ביובל ראשון ד"ה מביא וקורא, דאכתי לא סמך דעתייהו", ולכאורה, מה נ"מ לן בסמך דעייתהו או לא, הלא ס"ס דינא הוא דהשדה חוזר לבעלים ביובל, וס"ס אין לו להלוקח אלא קנין פירות, ואיך יכול לומר "האדמה אשר נתת לי" למדס"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי? אם לא כדברינו הנ"ל, דמצד עצם המכירה אין כאן קנין פירות לבד אלא קנין הגוף, דהמכירה מצד עצמה היא עולמית, אלא מכיון שס"ס דין התורה הוא ש"מכורה ויוצאה" ביובל, תו אין גמירת דעת של המוכר והלוקח רק עד זמן היובל, כי ס"ס המה מתחשבים עם העובדא שהשדה לא ישאר אצל הלוקח רק עד היובל ולא יוותר.
2
ג׳באופן, שלא דין היובל כשהוא לעצמו עושה את הקנין רק לקנין פירות בלבד, אלא המציאות היוצאת מזה, שס"ס יודעים גם המוכר וגם הקונה מזה ומתחשבים עם המציאות כמה שהיא226כן כתב במערכת הקנינים סי' ט. וכבר קדמו ביסוד זה האבני נזר אה"ע סי' שצב, וראה מש"כ בקושיא זו החת"ס גיטין מח, א ומעדני ארץ סי' יד. ועיין שם באבני נזר שכתב לבאר מה דאמרה הגמ' תושב זהו הקנוי קנין עולם, ולכאורה הרי גם הוא יוצא ביובל ומה דיפא מכירה עד היובל למכירה לשש שנים, וא"כ גם נרצע הוי קנין פירות כמו מוכר שדה. עמנם ע"פ הנ"ל יש ליישב דהלא יש להקשות אמאי הוי קנין פירות הא שלשתן מעכבות בו כמבואר בר"ה ט, א, וע"כ מהטעם דסמכה דעתיה דמוכר דיעשו ב"ד אלו הג' דברים, וע"כ לא גמר והקנה אלא עד אותו הזמן. אולם כל זה בשדה אבל נרצע שאומר אהבתי את אשתי מקנה את עצמו לעולם ועוד דבנרצע לא שייך תנאי דהוא מלתא דליתא בשליחות, ואם לא יעשו ב"ד אלו השלשה דברים לא יצא חפשי, ולפיכך מקרי קנין הגוף. וע"ע משך חכמה משפטים כא, ו וקוב"ש קידושין אות מו וח"ב סי' יא אות ג, וקובץ הערות סי' יא אות ג..
3
ד׳וכאן יש לנו ג"כ הציור שלפעמים ע"י המסובב דוקא משתנית הסבה ומקבלת אופי חדש, מה שאין בה בעצמותה, כי בודאי דין היובל הוא הסבה להיציאה. ואין בדין היובל רק סבה ליציאה אבל לא להפסקת המכירה, לומר שהמכירה חלק רק לזמן, אך מן היציאה שזוהי רק מסובב מדין היובל, מתחדשת הסבה גופא, שע"י כך כבר אנו אומרים שלכתחילה לא חלה המכירה רק לזמן כנ"ל.
4
ה׳אכן, מכיון שלא הדין יובל כשהוא לעצמו פועל זה, אלא ה"פועל יוצא" מזה, ממילא מובן החילוק בין היובל ראשון ובין היובל שני, שביובל ראשון "דאכתי לא סמך דעייתהו" ומצד הסמיכת דעת של המוכר ולוקח אין הגבלה בזמן, ואי משום דין היובל כשהוא לעצמו, הלא הדין הוא רק על "מכורה ויוצאה", אבל לא לקבוע זאת רק בתור מכירה זמנית כנ"ל.
5