המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה ל״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 38

א׳ובזה קל מאד לישב את התמיהא העתיקה על הרמב"ם, שפוסק (בפ"ד מהל' בכורים הל' ז'), דהמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג מביא ואינו קורא, ופסק ביחד עם זה (בפי"א מהל' שמיטה ויובל הלכה כ') ד"אחים שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל", א"כ איך ימצא ידיו ורגליו בבית המדרש, דלדידיה נשארה הקושיא שם בגיטין הנ"ל "לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון"?

ב׳אבל לפ"ז התירוץ פשוט, דבאחין שחלקו, נהי דיש בזה דין היובל אבל אין שמה החסרון הנ"ל מצד מציאות היובל, דכל החסרון, כאמור, בא רק מצד דע"י זה כבר אין סמיכת דעת של המוכר והקונה רק על זמן של עד היובל, הנה במה דברים אמורים, במקום שבעינן קנין, אבל באחין שחלקו, שהחלוקה אינה צריכה לגמירת דעת של שניהם והיא נעשית ממילא, אפילו עפ"י ב"ד באופן הכרחי אם אחד מהאחים אינו מסכים לכך, שם אין לנו רק הדין של יובל לבד, והדין הוא רק ש"מכורה ויוצאה", אבל כ"ז שלא יצאה יש לכ"א בזה קנין הגוף כנ"ל.

ג׳ואע"פ ש"אמר רב יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף" וכו', הנה הלא בגמרא גופא אמרינן שם כנ"ל "והשתא דאמר רב חסדא, מחלוקת ביובל שני" וכו', שזאת אומרת, שמקודם חשבו שהמחלוקת היא בכל היובלות בלי שום יוצא מן הכלל, מפני שחשבו שהמכירה בזמן שיובל נוהג היא רק מכירה זמנית, וזהו גופא חידש ר' חסדא דלא כן, אלא שיש רק הדין של "מכורה ויוצאה", וממילא סובר הרמב"ם שזה אמר רק רב יוסף שהיה לפני ר' חסדא "והשתא דאמר רב חסדא" גם קושית ר' יוסף מסולקת מאליה²²⁷כבר כתב לתרץ כן הגר"ש שקאפ במערכת הקנינים שם בשם גיסו מוהרש"ז. וע"ע חת"ס שם..

ד׳והמחלוקת של רב ושמואל בהמוכר שדהו בשנת היובל עצמה סובבת על זה אם מביטים אנו בזה על עצם הדין של היובל או על התוצאות של הדין, דהא, לכאורה, קשים דברי שמואל, שמלמד בק"ו "ומה מכורה כבר יוצאה, עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר כל עיקר", הלא כלל הוא ש"דיו לבא מן הדין להיות כנדון", ובכן, גם מהק"ו אי אפשר לנו ללמוד רק למכורה ויוצאה כדברי רב? אך הק"ו הוא מתוצאות הדין, שס"ס התוצאות הן כאמור שהמכירה גופה לא חלה רק עד זמן היובל, וממילא, כאן, במוכר בשנת היובל אינה מכורה כל עיקר, ורב מביט על זה מצד עצם הדין שהוא מכורה ויוצאה, ואע"פ ששם סוף סוף התוצאות הן שהמכירה לא חלה רק עד זמן היובל, הלא זהו רק, מפני שאין גמירת דעת על להבא כנ"ל, אבל כאן כשלכתחילה מכר בשנת היובל הלא יש כאן גמירת דעת בפירוש ויש רק עצם הדין של יובל וזה פועל רק על "מכורה ויוצאה"²²⁸עיין מעדני ארץ שם שהביא מחלוקת ראשונים אם למ"ד מכורה ויצאה צריך לשלם לו על הפירות, וביאר דזה תלוי אם בכל יובל צריך הלוקח לעשות מקח חדש, עיי"ש מה שהביא מהצפנת פענח. ועיי"ש שהביא מהברוך טעם דגם מפקיר בזמן היובל חוזר השדה ליובל בלא מעשה קנין..