המידות לחקר ההלכה, חלק א, ג; שתי סבות י׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method III 10
א׳הנחנו דבשומרים, דמחייב משעת משיכה - היינו חיוב בכח, וע"י האונס נעשה חיוב בפועל ובזה יש לנו הציור בשתי סבות, שהראשונה גורמת חיוב בכח והשניה לחיוב בפועל.
1
ב׳ובאמת בזה מתרץ הכ"מ הסתירה שיש ברמב"ם, שפסק (בפ"א מהל' שאלה הלכה ה') דאם הניח להם אביהם השואל - אחריות נכסיו ומתה או שטבחוה משלמין דמים מנכסיו, וע"כ דס"ל דחיובם משעת משיכה, ובפ"ג מהלכות גניבה (הלכה ד') כתב בפרה שאולה שטבחה בשבת פטור, שזה מורה דהחיוב הוא משעת אונסין? ובכתובות (ל"א ע"ב) אנו תולים זה בזה?
2
ג׳ובכס"מ מתרץ, דלרמב"ם היתה גירסא אחרת שם בגמ' הנ"ל, והרמב"ם סובר, אמנם, דשומר מתחייב משעת משיכה, אבל רק חיוב בכח, ומכיון דהחיוב בפועל נעשה רק בשעת הטביחה לפיכך פטור.
3
ד׳ובקצוה"ח (סי' שמ"א ס"ק ג') כתב על זה "ולא ירדתי לסוף דעתו, דכיון דאמרינן דאפילו מתה ביד יורשים חייבים לשלם מנכסים שהניח, וע"כ דחיובו בכח היה משעת שאלה אם נאנס, אע"ג דלאחר מיתה ליכא תורת חיוב ו"במתים חפשי", וע"כ אינו אלא כמו תנאי, שאם תאנס נשתעבדו נכסיו למפרע, וא"כ טבחה בשבת נמי ליחייב, כיון דכבר נתחייב בשעת שאלה, בתנאי, שאם תאנס וכשטבחה בשבת נתקיים התנאי למפרע"?
4
ה׳אבל באמת לא ירד הגאון הנ"ל לעומקו של דבר, שאין כאן הגדר תנאי אלא גדר של בכח ובפועל, כמו שהכס"מ מדגיש בעצמו.
5
ו׳כי גדר תנאי בשתי סבות, אפשר רק במקום שהסבה השניה היא בדבר צדדי, כמו שאמרינן בכ"מ "תנאי מלתא אחריתי הוא", אבל לא כאן שהוא בגוף הענין. אבאר את דברי: הוא, הקצוה"ח, תופס שאח"כ כשטבחה נתקיים התנאי למפרע, כלומר, שהיה עליו חיוב דמים משעת שאלה, וזה אי אפשר273זה לשון התוספות ב"ק יא, א וה"ט דמ"ד אף לשואל כיון דחייב באונסין נמצא שקנאו משעה שהוציא מיד הבעלים והדמים הוא דנתחייב כמו גנב וגזלן. הרי שגם שואל מתחייב בדמים בשעת משיכה. ואולם לדברי הגאון המחבר ביאור כוונת התוספות שחיוב הדמים בכח הוא משעת המשיכה., דס"ס בפקדון קי"ל, דכל היכי דאיתא - ברשותה דמרא איתא. ואי אפשר שיתהוה גם חיוב דמים למפרע עבור החפץ, בשעה שהחפץ גופו הוא ברשות בעליו, אלא שאפשר לבוא בזה רק בבחינת בכח ובפועל, כלומר, שאע"פ שעצם החיוב בפועל נעשה רק בשעת הטביחה, בכ"ז כבר משעת השאלה הוא גם עליו חיוב בכח, שמחוייב לתת או את החפץ או את תמורתו.
6
ז׳ועכשיו יובן ההבדל בין חיוב היורשים ובין הענין של קם ליה בדרבא מיניה. כי בשעבוד היורשים אנו מביטים תמיד על החיוב בכח, ובקם ליה בדרבא מיניה אנו מביטים תמיד על הבפועל. מפני שכל ענין של קלב"מ נאמר רק על הבפועל, כי הלא בכח נשאר עליו גם חיוב ממון, והראי', שאי תפס לא מפקינן מיניה, אלא שבפועל אין הב"ד גובים זאת.
7
ח׳והראי', דבכל שיעבוד יורשים אנו מביטים על הבכח - מזורק חץ או מאש, למדס"ל אשו משום חציו, דדבר ברור הוא, דאם מת אחרי שיצא האש או זרק החץ חייבים היורשים לשלם בעד ההיזק שנעשה אחרי מיתתו, כמו שמבואר בנמ"י פ' כיצד הרגל בסוגיא "אשו משום חציו", שכתב "ואי קשיא לך, א"כ היכי שרינן עם חשכה להדליק את הנרות? - וכו' - לא קשיא, שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ, שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל, ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא, דא"כ ה"ל למיפטריה דאנוס הוא - וכו' - וה"נ אם מת קודם שהספיק להדליק את הגדיש ודאי משלם מזיק מאחריות נכסיו, דהא קרי כאן כי תצא אש - וכו' - אלא כמאן דאדליק מעיקרא", אע"פ שבודאי החיוב בפועל לא נעשה לפני ההיזק, אלא ודאי דלענין שיעבוד היורשים אנו מביטים על הבכח, וס"ס החיוב בכח הותחל תיכף בזריקת החץ או בהוצת האש - למדס"ל דאשו משום חציו274בספר הזכרון וזאת ליהודה בשיעורי הגר"ש שקאפ (עמ' שעח) הביא את דברי הנמוק"י דבזורק חץ ומת קודם שנשתבר הדבר נשתעבדו הנכסים ונתחייבו היורשים לשלם, וכתב על זה וזה לשונו, אף דזה ברור דבעת שהחפץ עדיין היה קיים לא נתחייב בפועל אפי"ה כיון דסיבת החיוב כבר ננמרה מעת הזריקה כיון שא"א לאהדורי לכן נתחייב ונשתעבדו הנכסים והיינו דשעבוד הנכסים כמו שהם ערבים על חיובו ושעבוד הגוף שלו כמו"כ הם ערבים עבור סיבה שגורמת שיתחייב והיינו דכמו דהכא יש סיבה שהוא נתחייב ע"ז כמו"כ פועלת שעבוד וערבות בנכסים וז"פ. אך זה ברור דהחיוב בפועל מתחייב רק בעת שישבר החפץ ולכן אם יצויר אח"כ שיהא קלבד"מ בודאי דלא יחול עליו החיוב בפועל וזהו ממש. עכ"ל, והם ממש דברי הגאון המחבר.
ובחידושיו סוף בבא מציעא (סימן כו אות ז), כתב הגר"ש שקאפ ג"כ בדרך זו והוסיף, דלפי הנמוק"י באם קנה את הניזק את הכלי בין הזריקה להיזק, בכל זאת חייב בעל החץ לשלם, ולכאורה תמוה היאך שייך שעבוד נכסים. וכתב שבאמת לא זכה שום זכות מחיים כל זמן שלא הוזק כליו, רק מכיון שזרק חץ ונעשה מעשה שסופו להזיק, אז לא זכו היורשים ירושה גמורה בנכסי המת, דעלול הוא שיצטרך המת לנכסיו לצורך עצמו בכדי לסלק חיובו שנעשה מחיים, וביאר לפי"ז ג"כ כהנ"ל שסיבת התחלת השמירה לא גרע מזורק חץ שנשארו נכסיו שלו לענין זה אם תמות הבהמה אף דזמן התחלת החיוב בפועל הוא רק משעה שמתה הבהמה וכו'. שעת הגורמת החיוב בפועל, ואולי זוהי כוונת הכסף משנה. עכ"ד. ועיי"ש שכתב דלפי זה לא שייך במתים חפשי דעל מה שעשה מחיים לא שייך במתים חפשי, עכ"ל..
ובחידושיו סוף בבא מציעא (סימן כו אות ז), כתב הגר"ש שקאפ ג"כ בדרך זו והוסיף, דלפי הנמוק"י באם קנה את הניזק את הכלי בין הזריקה להיזק, בכל זאת חייב בעל החץ לשלם, ולכאורה תמוה היאך שייך שעבוד נכסים. וכתב שבאמת לא זכה שום זכות מחיים כל זמן שלא הוזק כליו, רק מכיון שזרק חץ ונעשה מעשה שסופו להזיק, אז לא זכו היורשים ירושה גמורה בנכסי המת, דעלול הוא שיצטרך המת לנכסיו לצורך עצמו בכדי לסלק חיובו שנעשה מחיים, וביאר לפי"ז ג"כ כהנ"ל שסיבת התחלת השמירה לא גרע מזורק חץ שנשארו נכסיו שלו לענין זה אם תמות הבהמה אף דזמן התחלת החיוב בפועל הוא רק משעה שמתה הבהמה וכו'. שעת הגורמת החיוב בפועל, ואולי זוהי כוונת הכסף משנה. עכ"ד. ועיי"ש שכתב דלפי זה לא שייך במתים חפשי דעל מה שעשה מחיים לא שייך במתים חפשי, עכ"ל..
8
ט׳ובכ"ז אמרינן זרק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו - פטור, שעקירה צורך הנחה היא (כתובות ל"א א'), אע"ג דהחיוב בכח בא מתחילת הזריקה, דהא גם בשבת לענין ההנחה הרי הוא כבר אונס, ובכ"ז כיון דחיוב מיתה בפועל בא רק ע"י ההנחה פוטרתו, וה"נ גם באופן שהחיוב ממון בא בפועל בשעת חיוב מיתה, אע"פ שחיובו, חיוב ממון בכח, כבר היה מקודם275בדרך זו הלך גם הגר"ש שקאפ בחידושיו, וכדלעיל. ובדרך זו כתבו אחרונים נוספים, זה לשון קובץ שעורים בבא בתרא קכד, ב, ונראה לפי מה שכתבתי בספר אהל תורה ח"א (עיין קובץ שיעורים ח"ב סי' יא) דשיעבוד נכסים אינו בתולדה משיעבוד הגוף, אלא אותה הסיבה בעצמה שגורמת לשיעבוד הגוף, גורמת ג"כ לשיעבוד נכסים, וסיבת החיוב היא הגורמת לשיעבוד הנכסים, והזורק חץ ומת, ונשבר הכלי אחר מיתתו גובין מנכסיו, אף שמחיים לא נתחייב, מ"מ כיון שסיבת החיוב, זריקת החץ, היתה מחיים, מישתעבדו ניכסיה, וה"נ בשואל אפילו למ"ד משעת אונס מיחייב, מ"מ סיבת החיוב היא המשיכה, וכן בפדיון הבן, אף שזמן חיובו בפועל הוא לאחר ל' יום, אבל סיבת החיוב היא הלידה מראשית אונו, ומשו"ה מישתעבדי ניכסיה כמו בזריקת חץ. ובספר הזכרון וזאת ליהודה בשיעורי הגר"ש שקאפ (עמ' שעח) כתב הגר"ש שקאפ בדרך זו. והוסיף בהגה וזה לשונו, ובדרך אחרת נוכל לומר דזוהי כונת דברי הכס"מ ז"ל דכיון דהאונס תנאי הוא לחיובו של הלמפרע וקיי"ל דתנאי קיום שפועל בחלות החיוב ולא הוה סתם סימן בלבד לכן אם נתחייב מיתה בעת קיומו של התנאי שייך ג"כ קלבד"מ דאז זה לא מיקרי קיום תנאי החיוב, עכ"ד. יעו"ש מה שהוסיף. וע"ע בחידושי הגר"ח (סטנסיל) אות רמא, אבן האזל על הרמב"ם שם..
9