המידות לחקר ההלכה, חלק א, ג; שתי סבות י״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method III 11
א׳ובזה יובן ההבדל שמחלק הרמב"ם בין שומר לגזלן, דאע"פ שכאמור פוסק בשואל דבטבח בשבת פטור מטעם קלב"ם, פסק בכ"ז (בפ"ז מהל' חובל ומזיק הלכה ו') במנסך יין חבירו במקום שאוסר הר"ז חייב לשלם, "והאיך יתחייב זה לשלם והרי הוא מתחייב בנפשו, מפני שמשעה שהגביהו מחייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך". והרי יש בזה לכאורה משום סתירה?
1
ב׳והנה בתוס' גיטין (נ"ג א') הסבירו את המחלוקת שם בין רב ושמואל: אי מנסך מנסך ממש או מערב, ששמואל אמר מערב ולא מנסך, משום דקם ליה בדרבא מיניה "ואידך - רב כדר' ירמיה דא"ר ירמיה משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוה עד שעת ניסוך", ומסבירים שם בתוס', דהמחלוקת הוא בזה "דטעמא דשמואל וכו' כיון דמשעת ניסוך לא מחייב דקם ליה בדרבא מיניה, משעת הגבהה נמי מיפטר דאמר לו הרי שלך לפניך, כמו תרומה ונטמאת, דכמו דאם נסכו אחר אומר לו הרי שלך לפניך, הכי נמי כי נסך ליה איהו, אע"ג דמנסך ליה בידיה, כיון דקם ליה בדרבא מיניה, ורב סבר, כיון דבשעת הגבהה לא שייך למימר דקם ליה בדרבא מיניה, יש לחייב מחמת הגבהה אבל מה שיעשה בידם אחרי כן, אע"ג דההיא שעתא קם ליה בדרבא מיניה".
2
ג׳ולכאורה הלא הדברים קל וחומר, אם בטבח בשבת, דאפילו נטבח ע"י אחר ג"כ חייב השומר, ובכ"ז כשטבח הוא - פטור, מטעם דקם ליה בדרבא מיניה, כל שכן במנסך דאם נסכו אחר פטור, דעכ"פ בשביל חיוב מיתה היה צריך להחשב כאילו נסכו אחר ויופטר, ומדוע פסק הרמב"ם דחייב?
3
ד׳אכן זהו ההבדל, שבשומרים הנה שתי הסבות הן בגדר של בכח ובפועל כנ"ל, ובגזלן הן בגדר סבה חיובית ושלילית, דכאמור, בשומר אי אפשר לומר, דתיכף הועמד עליו חיוב דמים בפועל, מאחרי דכל היכי דאיתא הפקדון - ברשותא דמריה איתא, ואיך אפשר שיועמד עליו בבת אחת גם חיוב דמים, וכיון דהחיוב בפועל נעשה בשעת האונס שוב שייך לומר קלב"ם, משא"כ בגזלן, דתיכף משעת הגזילה יצא הדבר מרשות הבעלים - ו"גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו" - ותיכף הועמדו בכח הקנינים שאפשר לו לקנות את הדבר בפועל כמו שינוי וכדומה, הנה שם, באמת תיכף משעת הגזילה יש סבה חיובית - לחיוב דמים בפועל, אלא דכ"ז שהגזילה בעין הוא יכול לפטור את עצמו מחיובו ע"י הגזילה276דברי הגאון המחבר הם רק להענין שקניני גזילה מצד עצמם יש בהם סיבה לקנית החפץ וכך כתבו האחרונים ראה קהלת יעקב (לחוו"ד) אה"ע סי' כח, קובץ שיעורים ריש מרובה, זכר יצחק סי' יב וסי' יג. וראה חזון איש סי' טז סקי"ג שלדעת היראים דגזל עכו"ם מותר ואפ"ה לא מקרי לכם, חזינא דקניני גזילה גם בלא חיוב והשיב אינם מקנים את החפץ לגזלן. אולם עדיין יש לדון אם הקנינים הם הסיבה בפועל לקנית החפץ, רק כל זמן שיש חיוב השבה חייב להחזירו וכשנסתלק חיוב ההשבה ממילא שוב נשארים הקניני גזילה, יעויין קובץ שיעורים שם. או דלמא שהקנין גזילה הוא רק סיבה בכח לקנין השינוי (או עכ"פ רק תחילת הקנין), אבל הבפועל של הקנין מסתיים רק בזמן השינוי, ראה זכר יצחק שם. ובסגנונו של הגאון המחבר יש לדון אם השינוי מעשה שקונה הוא סיבה שלילית או סיבה חיובית., ונמצא דאבידת הגזילה היא רק סבה שלילית, כדי להסיר את סבת הפטור, והגדר דקם ליה בדרבא מיניה הוא רק שאין בפעולה המחייבת מיתה, סבה חיובית כדי לחייבו גם בממון, כלומר, שאינה מחייבת, אבל איננה פוטרת ג"כ, וכאן, אם נשתמש בזה בגדר דקלב"ם הלא תהיה זו בגדר סבה פוטרת. ואע"פ דאם נסכו אחר היה פטור, זהו משום דבאופן שכזה כן יכול לומר הרי שלך לפניך, אבל עכ"פ כשנסכו הוא, דאינו יכול לומר הרי שלך לפניך, שוב נשארה הסבה החיובית גם בפועל משעת הגזילה277חילוק זה בין שואל לגזלן מבואר כבר באחרונים, דיעויין בתוספות בבא קמא דף יא, א שהשוו דין גזלן ושואל לענין זה שמשעת משיכה מתחייב בדמים (הובאו דבריהם לעיל בהערה). ואולם יעויין בברכת שמואל סימן ד אות א חלוק שואל מגזלן, שהרי גזלן הוי שלו לענין שבחא ויקרא וכן לענין שאינו משלם על מלאכה, משא"כ שואל לא הושווה לדזלן אלא לענין החיוב תשלומין ושיהיה לו דין חלות שינוי שאינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך (שם מיירי לענין השברים) מכיון דקני ליה לענין חיוב השבה, אבל לענין דנאמר דבי שואל כמו גבי גזילה, סוף סוף שאלה היא והדרא בעיניה, עיין שם. וראה חידושי ושיעורי מרן ר' ברוך בער ב"ק סי' ז שהביא בשם הגר"ח שחלוק שומר מגזלן שכל זמן שהוא בעין אין צריך לטענת הרי שלך לפניך. ובאמת כבר קדמו בעיקר הסברא בספר עטרת חכמים להגאון ברוך טעם (בסוף סוגיא דסנהדרין) שכתב התם וזה לשונו, דבלאו הכי יש לומר דלא דמי לגזל דבגזל מיד בשעת הגזילה נתחייב הגזלן באונסין וקם ברשותו לענין זה, אבל שואל אינו בגדר חייב רק מעת שנאנס וכו' לא מבעיא למ"ד דלא אשתעבד רק משעת אונסין אלא אפילו למ"ד דמשעת שאלה משתעבד נכסי מ"מ אינו בגדר שוה עם גזלן, דלגזלן יש צד קניה לענין שאין הנגזל יכול להקדיש וכמו כן אם מצטרף לזה יאוש וכו' גם החיוב הוי מיד בשעת הגזילה שהוא נתחייב להנגזל מעתה חיוב ברור, משא"כ בשואל וכו'. ואמנם יעו"ש שהוא כתב כן דווקא לדעת הריטב"א דלכו"ע הוי איני יודע אם נתחייבתי, אכן אפשר לומר כסברת הגאון המחבר דסיבת החיוב אמנם קיימת בשעת השאלה אף לענין א"י אם פרעתיך, ומכל מקום החיוב בפועל לא חל עד שעת האונס..
4
ה׳ועכ"פ נתבאר ההבדל בין שתי סבות שהן בבחינת בכח ובפועל, ובין שתי סבות שאחת היא סבה חיובית והשניה שלילית278ראה מה שהוסיף הגאון המחבר להלן מדה ד אות יב..
5