המידות לחקר ההלכה, חלק א, ג; שתי סבות ט׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method III 9
א׳אע"פ שנוסח החקירה גם ע"ד נזקין וגם ע"ד שומרים הוא כמעט בחדא מחתא, הנה באמת יש הבדל ביניהם: בנזקים אנו מדברים במכשירי החיוב ובשומרים אנו מדברים בעצם החיוב.
1
ב׳כלומר, בנזקים סוף סוף גם ה"ממונך ושמירתו עליך" ביחד אין בזה עוד כדי חיוב בפועל, שענינו בא רק אחרי ההיזק ממש, בעוד שבשומרים ממשיכה ואונס ביחד כבר הוקבע בודאי החיוב ממש.
2
ג׳באופן, שהחקירה בסבות בנזקים היא חקירה - בסבות מכשירים החיוב, והחקירה בשומרים היא חקירה - בעצם סבות החיוב.
3
ד׳ואע"פ, שלכאורה, ההנחה הזו היא כל כך פשוטה ואינה צריכה לפנים, בכל זאת אנו רואים שגם בזה הטעות מצויה.
4
ה׳למשל, עיין ב"אור שמח" להגאון רמ"ש הכהן זצ"ל (בפ"ט מהל' נזקי ממון הלכה ב') שבא בקושיא חזקה לכאורה: מכיון שאנו מדמים את המחלוקת של תחילתו בפשיעה וסופו באונס בנזקי ממון לתחילתו בפשיעה וסופו באונס בשומרים, ומשמע שגדר אחד הוא לשניהם, וא"כ, לאותם הסוברים דבשומרים כשאינו יודע אם נאנסה או לא הוא נחשב לאיני יודע אם פרעתי269מפורש באור שמח שקושייתו למ"ד איני יודע אם נתחייבתי, ויבואר להלן., נימא גם בנזקי ממון כשזה בודאי שפשע, אלא שאינו ידוע אם הזיק או לאו יחשב לאיני יודע אם פרעתיך, ומדוע אמרינן בפשיטות כל כך בב"ק (ו' ע"ב): "אמר רבא, אילו ידעינן דכחושה אכל לא משלם אלא כחושה, השתא דלא ידעינן אי כחושה אכל או שמינה אכל משלם שמינה, המוציא מחברו עליו הראיה"? ומדוע היא הלכה פסוקה ב"שור שהיה רודף אחרי שור חברו וניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא פטור" ואף שזה ברי שפשע בו שלא שמרו?
5
ו׳אבל באמת אין כלל שום דמיון ביניהם לענין האיני יודע אם פרעתיך, דכ"ז שייך רק כשהחיוב בפועל או לכה"פ בכח270בדבריו כאן יש ליישב את דברי הגאון המחבר מהוכחת האור שמח, שהנה באמת יש להבין מה החילוק אם נעשה נזק בפועל או לא, הרי סברת חזקת חיוב ודאי פטור היא סברא בעצם בכל סיבה חיובית וספק סיבה שלילית, שאנו תופסים שנשארת הסיבה החיובית על עמדה ואילו הסיבה השלילית לא קרתה, ואם כן הגם שלא קרה הנזק בפועל אבל אכתי כשאנו דנים את המזיק הרי יש לנו סיבה לחייבו מחמת אי השמירה. אולם ההבדל ברור וכמו שמבאר הגאון המחבר, משום שאי השמירה אינו סיבת חיוב תשלומין לא בכח ולא בפועל על כל הנזקים שיקרו, אלא שהוא סיבה להחיל חיוב תשלומין על נזק שיקרה, נמצא שאין הספק בנזק בא לשלול את הסיבה, אלא לדון אם הסיבה בכח התממשה בפועל והוי כאיני יודע אם נתחייבתי. וכל זה בנזיקין שהחיוב הוא רק על שמירת המזיק, אבל בשומרים עצם הפשיעה היא תחילת מעשה ההיזק שהרי גם למ"ד שמתחייב משעת האונס, מ"מ פשיטא שיש על השומר חיוב שמירה כלפי החפץ במסויים אלא שהנזק לא נגמר עד שעת האונס, ולהכי כל שיש ודאי פשיעה מקרי חיוב תשלומין בכח והוי ודאי חיוב (ודמי לזרק כלי מראש הגג ויש ספק אם בא אחר ושברו במקל, שגם הגאון המחבר מודה דהוי כא"י אם פרעתיך), ולא דמי לאופן שבו לא היתה שמירה שהחיוב מתחיל בשעת האונס והוי איני יודע אם נתחייבתי. הוא בתור ודאות, אבל בנזקין, כפי שאמרנו, הנה לכל האופנים יש בזה רק משום מכשירי סבת החיוב, אבל לא עצם החיוב ממש271הנה אינו מובן אמאי הוצרך האור שמח לתחילתו בפשיעה וסופו באונס ולא סגי ליה כקושית הגאון המחבר שכיון שהמשיכה הוי ודאי חיוב והאונס ספק פטור ולכך הוי א"י אם פרעתיך, אם כן גם במזיק הודאי חיוב דהיינו אי שמירה וספק פטור שלא קרה נזק נימא ע"ז דהוא א"י אם פרעתיך. אכן נראה שאם היה כהבנת הגאון המחבר שהנדון כאן הוא למ"ד דספק אונס בשומרים הוי א"י אם פרעתיך, היה סגי ליה לאו"ש כסברת הגאון המחבר, אלא שהיתה לאו"ש הוכחה שלא כחילוק זה, יעו"ש באו"ש להדיא דלא קאזיל למאן דאמר דספק אונס הוי בשומרים איני יודע אם פרעתיך, אלא למ"ד איני יודע אם נתחייבתי, ולהכי קא קשיא ליה אמאי בתחילתו בפשיעה וספק באונס בא מחמת הפשיעה הוי איני יודע אם החזרתי, ועל כרחך שהפשיעה היא תחילת מעשה ההיזק, רק שאם האונס בא שלא מחמת הפשיעה הוי כאיני יודע אם החזרתי, ואם כן הוא הדין בפשיעה של מזיק ויש ספק אם האונס בא מחמת הפשיעה שיתחייב לשלם.
ועיין שם באור שמח שמחלק דבשומרים חיובו מתחיל מיד בשעת הפשיעה ועל כן כל ספק אם האונס מחמת הפשיעה הוא איני יודע אם החזרתי, מה שאין כן חיוב המזיק על ידי הפשיעה אינו חיוב על כל הנזקים שיקרו בעולם, והחיוב לא חל עד שעת הנזק בפועל. ורק רב אידי בר אבין דספק אכל כחושה משלם שמינה סבירא ליה הכי. וביאור חילוקו של האור שמח דבשומר שאנו דנים על חפץ מסויים אפשר לדון שמיד עם הפשיעה חל חיוב תשלומין על החפץ והיאבדות החפץ מן העולם הוא גמר מעשה הנזק מצד השומר, אלא שאונס שלא מחמת הפשיעה פוטרו, מה שאין כן במזיק הכי יתחייב מי שלא שמר על שורו על כל החפצים שבעולם רק שאם ינזקו באונס שלא מחמת הפשיעה יהיה פטורו מדין חזרה זה אינו סברא, ושאני שומר שיש לו חיוב שמירה על החפץ הניזוק לפיכך פשיעתו היא תחילת הנזק, משא"כ מזיק שחיוב השמירה הוא רק על המזיק, ועל כן עד שלא קרה הנזק בפועל לא התחיל כאן מעשה היזק [ואפשר דרב אידי בר אבין נמי ס"ל הכי, אלא שבאכלה ערוגה בין הערוגות שיש כאן דבר המסויים דלמא בכה"ג דמי לשומרים, וצ"ת].
ובדרכו של האור שמח יש לתרץ מה שהבין הגאון המחבר כקושית האו"ש כלומר אם שומרים הוי כאיני יודע אם פרעתיך מדוע ספק שמירההבנזיקין אינו מחייב, וביתר פשיטות, שבשומרים כיון שמשעת משיכה התחייב להחזיר את החפץ כל שיש ספק בהחזרתו הוי איני יודע אם החזרתי, מה שאין כן בשומרים שהפשיעה לא יצרה עדיין חיוב תשלומין מסויים אין כאן 'ודאי חיוב' שנדון עליו ספק פרעון. ובשום לב חילוק זה אינו דומה לחילוקו של הגאון המחבר, משום שהגאון המחבר מדגיש בעיקר את העדר חיוב התשלומים, ולדעתו כל שלא חל חיוב תשלומין לא שייך לדון כאן חזקת חיוב. ואילו לדברי האור שמח החילוק הוא האם יש נדון על ממון מסויים, ונפק"מ באופן שיהיה נדון מסויים על הממון אף שלא יחול בבירור חיוב ממון, וכגון בתחילתו בפשיעה וספק באונס אף למ"ד דספק אונס הוי א"י אם נתחייבתי, ודו"ק היטב..
ועיין שם באור שמח שמחלק דבשומרים חיובו מתחיל מיד בשעת הפשיעה ועל כן כל ספק אם האונס מחמת הפשיעה הוא איני יודע אם החזרתי, מה שאין כן חיוב המזיק על ידי הפשיעה אינו חיוב על כל הנזקים שיקרו בעולם, והחיוב לא חל עד שעת הנזק בפועל. ורק רב אידי בר אבין דספק אכל כחושה משלם שמינה סבירא ליה הכי. וביאור חילוקו של האור שמח דבשומר שאנו דנים על חפץ מסויים אפשר לדון שמיד עם הפשיעה חל חיוב תשלומין על החפץ והיאבדות החפץ מן העולם הוא גמר מעשה הנזק מצד השומר, אלא שאונס שלא מחמת הפשיעה פוטרו, מה שאין כן במזיק הכי יתחייב מי שלא שמר על שורו על כל החפצים שבעולם רק שאם ינזקו באונס שלא מחמת הפשיעה יהיה פטורו מדין חזרה זה אינו סברא, ושאני שומר שיש לו חיוב שמירה על החפץ הניזוק לפיכך פשיעתו היא תחילת הנזק, משא"כ מזיק שחיוב השמירה הוא רק על המזיק, ועל כן עד שלא קרה הנזק בפועל לא התחיל כאן מעשה היזק [ואפשר דרב אידי בר אבין נמי ס"ל הכי, אלא שבאכלה ערוגה בין הערוגות שיש כאן דבר המסויים דלמא בכה"ג דמי לשומרים, וצ"ת].
ובדרכו של האור שמח יש לתרץ מה שהבין הגאון המחבר כקושית האו"ש כלומר אם שומרים הוי כאיני יודע אם פרעתיך מדוע ספק שמירההבנזיקין אינו מחייב, וביתר פשיטות, שבשומרים כיון שמשעת משיכה התחייב להחזיר את החפץ כל שיש ספק בהחזרתו הוי איני יודע אם החזרתי, מה שאין כן בשומרים שהפשיעה לא יצרה עדיין חיוב תשלומין מסויים אין כאן 'ודאי חיוב' שנדון עליו ספק פרעון. ובשום לב חילוק זה אינו דומה לחילוקו של הגאון המחבר, משום שהגאון המחבר מדגיש בעיקר את העדר חיוב התשלומים, ולדעתו כל שלא חל חיוב תשלומין לא שייך לדון כאן חזקת חיוב. ואילו לדברי האור שמח החילוק הוא האם יש נדון על ממון מסויים, ונפק"מ באופן שיהיה נדון מסויים על הממון אף שלא יחול בבירור חיוב ממון, וכגון בתחילתו בפשיעה וספק באונס אף למ"ד דספק אונס הוי א"י אם נתחייבתי, ודו"ק היטב..
6
ז׳ובכ"ז לענין תחילתו בפשיעה וסופו באונס שוים הם, דבזה הלא אין אנו מדברים על עצם החיוב אלא על הגורמים לחיוב272ואמנם הגאון המחבר מודה שבאופן שיהיה ודאי נזק וספק בפטור שיחול על זה הכלל דאין ספק מוציא מידי ודאי גם בנזק, והם ג' הדוגמאות שנקט הגאון המחבר לעיל אות ז א. בספק פטור דסתם שורים בחזקת שימור שאם ננקוט שהחיוב הוא מצד ממונו והשמירה הוא פוטר יהיה בזה הדין דאיני יודע אם פרעתיך. ויעויין שם מה שצויין מחלוקת הפנ"י והחזו"א בספק אם שמר כראוי על מי להביא ראיה ומה שהובא שם מהגרש"ר. ב. זורק חץ ובא אחר ושברו, שאף אם יש ספק במנא תבירא תבר הוי ודאי חיוב וספק פטור. ג. מרבה בחבילה שהתם נמי הוי ודאי חיוב וספק פטור דבלאו איהו הוי נזוק. וזהו עומק הישוב על תירוץ קושית הקצוה"ח סי' שפו שהובאה שם שעל מסירה שניה המוציא מחבירו עליו הראיה, כיון שכל זמן שהמסירה הראשונה קיימת לא הוי המסירה השניה כלל מעשה היזק, ואם כן הוא ספק בעיקר החיוב אם נעשה כאן מעשה היזק ולא שייך על זה אין ספק מוציא מידי ודאי..
7