המידות לחקר ההלכה, חלק א, ג; שתי סבות ט״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method III 15
א׳קי"ל ד"אין עדים זוממים ניזומים עד שיזומו שניהם ואין עדים זוממים נהרגים עד שיוגמר הדין על פיהם", ובשניהם יש לחקור, אם הפרטים המעכבים הללו המה בתור סבה שניה או רק בתור תנאי.
1
ב׳ואנו מוצאים מחלוקת בזה בין הירושלמי והבבלי, לפי הירושלמי עדים הקרובים לדיינים - פסולים, מטעם דבעינן עדות שאתה יכול להזימה, וכיון דאין עדים זוממים משלמים עד שיוגמר הדין על פיהם, נמצא דנתחייבו תשלומין ע"י הדיינים הקרובים.
2
ג׳אולם בבבלי, בסנהדרין (כ"ח ע"א) אנו אומרים "אמר רמי בר חמא, סברא הוא כדתניא, אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו שניהם, ואי סלקא דעתך בנים לעלמא כשרין, נמצא עד זומם משלם ממון בעדות אחיו?290יש להשלים, שעל זה מקשה הגמרא אמר רבא ולטעמיך הא דתנן שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת להזמה נמצא עד זומם משלם ממון בעדות אחיו אלא הזמה מעלמא קאתי, והיינו שהגמרא מקשה משני חזקה דלכל שנה יכול להעיד אחד מהאחים עם אחר, אף על פי שאינו מתחייב ממון רק בצירוף ג' השנים והיינו בצירוף שלושת האחים. ובירושלמי הביא את טעם רמי בר חמא. וראה שו"ת הרשב"א ח"ו סימן רד. אלא הזמה מעלמא קאתי ה"נ הזמה מעלמא קאתי", ומובן, שהפירוש "הזמה מעלמא קאתי" הוא, שזהו רק בבחינת תנאי291לכאורה שני נדונים חלוקים הם. א. האם התנאים הללו הם בחינת סיבה, ובזה יש לומר שאף הדין דעד שיזומו שניהם הוא בבחינת סיבה, כלומר שהזמת השני היא סיבת הזמת הרשאון. ב. האם הדין דעש שיזמו שניהם הוא מצד עדותם, שבגלל שעדות האחת נשלמה על ידי העד השני, כך הזמתם כרוכה היא אחד בשני, נמצא שעדות האחד היא שגרמה לשני להיהרג, או דלמא שהמזימים הם מעלמא, כלומר שההזמה הנפעלת אך ורק על ידי המזימים אינה הזמה אם הזימה רק חצי עדות ורק על ידי שהזימו את השני נשלמה ההזמה בעד הראשון, ואם כי השני הוא גורם וסיבה לראשון, אך אין העדתו סיבה להזמת הראשון, אלא הזמתו היא סיבת הזמת הראשון, ולא שייך בזה לא יומתו אבות על בנים.
וראה שו"ת ברית אברהם חו"מ סימן ד ששאלו חכם אחד מדוע הגמ' שם הוצרכה להביא את הברייתא דעד שיזומו שניהם, הלא די לנו במה שנהרג בעדות אחיו, וכתב שהקשה קושיא זו לגאון ר' עקיבא אייגר בהיותו בוורשא ולא מצא מענה. וכתב שם שהשיב לו שמה שלא ענהו רע"א אין זה מחמת שלא מצא מענה אלא שאין כאן קושיא, שאי מטעם שנהרג בעדות אחיו, א"כ מה נעשה כשתהיה עדות של ג' ומהם שני אחים שגם בלא אחיו יהיה נהרג, עיין שני דרכים בישוב הקושיא וציין גם לספר מנחת אהרן על סנהדרין שפלפל בקושיה זו. ובספר כלי חמדה פרשת שופטים הביא את דברי הברית אברהם, ותירץ באופן אחר. וע"ע שו"ת בית יצחק חו"מ סימן (דרוש) א אות ב.
ובשיעורי ר' שמואל סנהדרין שם (אות רע) כתב שמדברי הראשונים מבואר שאין הטעם כלל מצד שעל ידי העדות נהרג אחיו, אלא מצד שעל ידי זה יהיה עדות שאי אתה יכול להזימה, ועיין שם שהקשה מקידוש החודש דהתם נמי פסולים קרובים, וכן הביא קושית האחרונים שם מדמיון הגמרא לשני חזקה אף שיש סוברים דבממון ליכא להכלל דעשאילה"ז. וציין שם לנוב"י קמא אה"ע סי' עב (בסתירת ההיתר הראשון) שדן בדברי הבבלי והירושלמי., וכיון דגם "עד שיזומו שניהם" הוא רק גדר תנאי, מכש"כ ד"עד שיגמר הדין על פיהם" ודאי שהוא רק תנאי292הנה אכן בירושלמי שם כתב להדיא שהטעם לדיינים מהני גם לעדים, דנמצא נהרג בעדות אחיו, וכטעם רמי בר חמא שדחתה הגמ' כאן, הביאו הרי"ף ח, ב מדפי הרי"ף. ובר"ן תמה על הרי"ף שהרי בבבלי דחה טעם זה ועיין נוב"י שם מה שכתב, וראה שו"ת בית יצחק שם. אולם אכתי אין הכרח שלסברת רבא שדוחה סברא זו בעדות - ק"ו הוא בדיינים, שלפי מה שהתבאר לעיל צריך לחלק בין החיוב המוטל על המזימים בפועל שזה בא על ידי המזימים ובית דין. ובזה ניתן לדון את חקירת הגאון המחבר אם הגמר דין על ידי ב"ד הוא סיבה או תנאי, לבין נדון הבבלי בעדים עצמם אם ג"כ חלק מיצירת ההזמה, ובזה חלוקים רבא בבבלי עם הירושלמי (ורמי בר חמא בבבלי), שהירושלמי ס"ל שההזמה נעשית על ידי עדות השני, ואילו הבבלי סובר שכשם שהנזק שנעשה אי אפשר לומר עליו שהוא חלק מההזמה שעל כן ג' אחין ואחר אף שרק על ידי צירוף עדותם נעשה החיוב ממון בשני חזקה מ"מ אין זה מקרי מחוייב ממון על ידי אחיו, כמו כן צירופם בעדות אחת אין זה מקרי מתחייב ממון או נהרג בעדות אחיו..
וראה שו"ת ברית אברהם חו"מ סימן ד ששאלו חכם אחד מדוע הגמ' שם הוצרכה להביא את הברייתא דעד שיזומו שניהם, הלא די לנו במה שנהרג בעדות אחיו, וכתב שהקשה קושיא זו לגאון ר' עקיבא אייגר בהיותו בוורשא ולא מצא מענה. וכתב שם שהשיב לו שמה שלא ענהו רע"א אין זה מחמת שלא מצא מענה אלא שאין כאן קושיא, שאי מטעם שנהרג בעדות אחיו, א"כ מה נעשה כשתהיה עדות של ג' ומהם שני אחים שגם בלא אחיו יהיה נהרג, עיין שני דרכים בישוב הקושיא וציין גם לספר מנחת אהרן על סנהדרין שפלפל בקושיה זו. ובספר כלי חמדה פרשת שופטים הביא את דברי הברית אברהם, ותירץ באופן אחר. וע"ע שו"ת בית יצחק חו"מ סימן (דרוש) א אות ב.
ובשיעורי ר' שמואל סנהדרין שם (אות רע) כתב שמדברי הראשונים מבואר שאין הטעם כלל מצד שעל ידי העדות נהרג אחיו, אלא מצד שעל ידי זה יהיה עדות שאי אתה יכול להזימה, ועיין שם שהקשה מקידוש החודש דהתם נמי פסולים קרובים, וכן הביא קושית האחרונים שם מדמיון הגמרא לשני חזקה אף שיש סוברים דבממון ליכא להכלל דעשאילה"ז. וציין שם לנוב"י קמא אה"ע סי' עב (בסתירת ההיתר הראשון) שדן בדברי הבבלי והירושלמי., וכיון דגם "עד שיזומו שניהם" הוא רק גדר תנאי, מכש"כ ד"עד שיגמר הדין על פיהם" ודאי שהוא רק תנאי292הנה אכן בירושלמי שם כתב להדיא שהטעם לדיינים מהני גם לעדים, דנמצא נהרג בעדות אחיו, וכטעם רמי בר חמא שדחתה הגמ' כאן, הביאו הרי"ף ח, ב מדפי הרי"ף. ובר"ן תמה על הרי"ף שהרי בבבלי דחה טעם זה ועיין נוב"י שם מה שכתב, וראה שו"ת בית יצחק שם. אולם אכתי אין הכרח שלסברת רבא שדוחה סברא זו בעדות - ק"ו הוא בדיינים, שלפי מה שהתבאר לעיל צריך לחלק בין החיוב המוטל על המזימים בפועל שזה בא על ידי המזימים ובית דין. ובזה ניתן לדון את חקירת הגאון המחבר אם הגמר דין על ידי ב"ד הוא סיבה או תנאי, לבין נדון הבבלי בעדים עצמם אם ג"כ חלק מיצירת ההזמה, ובזה חלוקים רבא בבבלי עם הירושלמי (ורמי בר חמא בבבלי), שהירושלמי ס"ל שההזמה נעשית על ידי עדות השני, ואילו הבבלי סובר שכשם שהנזק שנעשה אי אפשר לומר עליו שהוא חלק מההזמה שעל כן ג' אחין ואחר אף שרק על ידי צירוף עדותם נעשה החיוב ממון בשני חזקה מ"מ אין זה מקרי מחוייב ממון על ידי אחיו, כמו כן צירופם בעדות אחת אין זה מקרי מתחייב ממון או נהרג בעדות אחיו..
3