המידות לחקר ההלכה, חלק א, ג; שתי סבות כ״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method III 28

א׳ונחזור שוב בציור שתי סבות בחיובים, ששם אפשר לראות באופן יותר בולט את ההבדלים הדקים שבמדה זו.

ב׳למשל, אמרינן: "שור ואדם שדחפו לבור לענין נזקין כולן חייבים" (ב"ק נ"ג ע"ב), שזאת אומרת, שהיזק הנעשה ע"י סבות אחדות כל בעלי הסבה חייבים, ובכ"ז אמרינן: "זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסילקן פטור", אע"פ שגם בכאן נעשה ההיזק ע"י שתי סבות, ע"י הזריקה וע"י הסילוק של כרים וכסתות, ולא עוד אלא שאמרינן, שאפילו "קדם בעצמו וסילקן פטור", אע"פ שהוא עשה בעצמו כל הנזק, אלא שעשה זאת לא ע"י סבה אחת, רק ע"י שתי סבות?

ג׳אלא שזהו ההבדל בין סבה המכשרת לבין סבה שלילית, ב"שור ואדם שדחפו לבור", הנה אע"פ שהסבה העיקרית של הנזק היא שהבור והדחיפה היא רק הסבה המכשרת, ובשביל כך אמרנו שם ג"כ "לעולם קסבר האי פלגא היזקא עביד והאי פלגא היזקא עביד, ודקא קשיא לך בעל הבור משלם פלגא ובעל השור משלם רביע ואידך רבעא מפסיד? משום דאמר ליה בעל השור לבעל הבור, אנא תורא בבירך אשכחתיה, את קטלתיה מאי דאית לי לאשתלומי מהאיך משתלמנא מהאי", כלומר, שהבור הוא הסבה העיקרית, והנזק והשור - רק הסבה המכשרת³²⁹קצת קשה מהיכן לקח הגאון המחבר שהשור הוא רק סיבה מכשרת ואדרבה בדעת רבנן סובר רש"י דבעל הבור לא הוי מזיק כלל ורק בעל השור הוא המזיק, עיין שם בתוס' ואכמ"ל. ובגמרא אמרו דהאי פלגא היזקא עבד והאי פלגא היזקא עבד., אבל עכ"פ גם על הסבה המכשרת יש חיוב, לא כן בזרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות, דסילוק הכרים והכסתות איננו הסבה הישרה של ההיזק ואף לא הסבה המכשרת, אלא סבה שלילית, כלומר, דהזריקה היתה כל הסבה של ההיזק³³⁰יש להדגיש שכיון שהיתה ה'סיבה השלילית' של אי סילוק הכרים, לא נחשבת גם הזריקה כסיבת היזק ישיר. וראה שיעורי הגרש"ר כתובות ח, א שאפילו היה זה בכוונה תחילה מקרי שכלו ליה חיציו כיון שבדרך כלל אינו עומד לזה., אלא שמקודם היתה סבה שלילית למנוע את ההיזק והוא סלק את הסבה הזו, ורק באופן שלילי השתתף בהיזק³³¹הרי"ף (ב"ק יא, ב מדפיו) והרמב"ם (חובל ומזיק פ"ז הלכה ו-ז) פסקו שעל כל פנים הוי דינא דגרמי והמסלק חייב, ורבה שפטר, הוא מצד שהוא לא דאין דינא דגרמי. ובראב"ד שם שיש חולקים (וכן דעת רוב הראשונים, עיין בהרחבה בקונטרס דינא דגרמי) וסוברים שאינו דינא דגרמי כיון שלא עשה מעשה בגוף הדבר הניזוק וברא"ש ב"ק פ"ב סי' טז כתב שגם ההיזק אינו מיד. אך הרמב"ם בהלכה דלקמיה, מחדש יותר מזה שגם הזורק חייב, ובאבן האזל שם ביאר שאחר שהוסרו הכרים והכסתות הוברר למפרע שהזורק הראשון גרם למעשה היזק. ועיין פסחים כט, א על הא דסובר ר"ש גורם לממון כממון דמי ציין העין משפט לדברי הרמב"ם הנ"ל, ולכאורה אין לו ענין כלל עם גורם לממון רק עם דינא דגרמי ולהדיא פסק הרמב"ם בהלכות שבועות פ"י ה"ז דגורם לממון לאו כממון דמי. וראה להלן מדה י אות מח.
והנה לענין הדין דכי ליכא לאשתלומי מהאי, דברי הרמב"ם קשים, שכתב שאם בעל החפץ סילק את הכרים והכסתות הזורק משלם את כל הנזק, ותמה האור שמח פי"ב מנזקי ממון הי"ט דאטו בכה"ג שאים לגבות מהמזיק כי הוא בעצמו הניזק אמרינן כי ליכא לאשתלומי, ואטו אם ידחוף אדם שור של עצמו לבור נימא שבעל הבור ישלם כל הנזק מצד כי ליכא לאשתלומי מהאי זה הבל. וציין האור שמח לדברי בעל שלטי הגבורים על הרי"ף, עיין שם שביאר שמסלק את הכרים והכסתות שלו וכיון שיש לו רשות לסלקם לא מקרי המסלק מזיק כלל, וכן פירשו הב"ח סי' שסו, ובחזון איש סי' ב ס"ק יד-טז. ועיין כעין זה באור שמח עצמו בהלכות חובל ומזיק שם..

ד׳וגם על זה אנחנו צריכים לעמוד, דהנה מהא דאמרינן בכרים וכסתות "שאפילו קדם הוא וסלקן בעצמו פטור", אנו רואים, דבכ"מ כששניהם עשו את השתי סבות שניהם פטורים, הנה אפילו אם עתה אחד עשה את שתי הסבות נמי פטור, אכן, לפעמים אנו מוצאים דלא כן, למשל: כל גזלן יכול לומר הרי שלך לפניך, אפילו שנעשה בזה היזק שאינו ניכר, אבל אם הוא בעצמו עשה את ההיזק שאינו ניכר, שגזל יין ונסכו בעצמו, אז הוא חייב, כמבואר בתוס' גיטין (נ"ג ע"ב), אע"פ שעל עצם מעשה הגזילה אינו חייב דהא יכול לומר לו הרי שלך לפניך, ועל עצם פעולת הניסוך ג"כ אינו חייב דהא הוי היזק שאינו ניכר, ומכ"ז בהצטרפות שניהם ע"י אדם אחד הוא מחוייב?

ה׳אכן, יש הבדל אם הדבר זקוק לסבה שניה מצד דבלעדה אין כלל סבה מחייבת, או רק מצד להסיר איזו מניעה העומדת כנגד הסבה הראשונה, באופן השני יש בזה צירוף כשאדם אחד עושה את שניהם, לא כן באופן הראשון.

ו׳וזהו ההבדל ב"זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות", דשם, באופן שכזה, אין כלל סבה חיובית, מאחר שלא יצוייר כלל שיצא מזה איזה היזק, וזהו ההסבר "מ"ט בעידנא דשדיה פסוקי מפסקיה גיריה", כלומר, שע"י זה אין כלל במציאות סבת חיוב, אבל בגזלה גם טרם הניסוך שנסך, אע"פ שהגזלה בעין ויוכל לומר הרי שלך לפניך, הנה אין זה מצד דאין כלל סבה חיובית, דסוף סוף בגזלן הועמד עליו תיכף חיוב דמים, אלא דכ"ז שהוא בעין זו היא מניעה לחיוב, מצד דכ"ז שהוא בעין יכול לומר לו הרי שלך לפניך וכשמנסך בעצמו הסיר בזה רק המניעה³³²כל זה יהיה תלוי במה שיתבאר להלן. א. בטעם בהא דגזלן אומר הרי שלך לפניך בהיזק שאינו ניכר נחלקו בדבר: התוס' כתבו דאם היה שמיה היזק היה הגזלן קונה בשינוי, אבל כשאין שמו היזק אינו קונהו בשינוי. אך באבן האזל גזילה פ"ג ה"ד כתב שמצד דין שינוי אינו שינוי גמור לקנותו, אלא שאפילו הכי אינו נפטר בהשבתו שסוף סוף אין זה דומה לחפץ שגזל ולא מקיים בזה מצות השבה (ונפק"מ בין שני הדרכים לקנותו בשינוי). ב. מה דפשיטא ליה לגהמ"ח בדעת התוס' שאם הוא בעצמו עשה ההיזק חייב, הנה אכן דעת המשנה למלך גזילה ואבידה פ"ג ה"ד דבכה"ג בין שוגג ובין מזיד חייבים, שלא נאמר הדין דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק, ועל פי זה תמה המשנה למלך על מה שהקשו התוס' בדף מה, ב על דברי רש"י ופסק המשנה למלך כרש"י. ובשער המלך חובל ומזיק פ"ז ה"ג יישב קושית המשל"מ, עיי"ש, אלא שהוא עצמו סובר שאם היה בשוגג יכול לומר הרי שלך לפניך, שכל שאינו קונה אותו בשינוי אמאי יתחייב. ובפרי יצחק כתב גם כן דבמזיד יהיה חייב מטעם גזילה, אבל מה שהוסיף המשנה למלך שגם בשוגג יהיה חייב תמה על זה, עיין שם. וראה אהל משה (צוייג) ח"ג סי' כח שדעתו היא שאפילו במזיד יוכל לומר הרי שלך לפניך..