המידות לחקר ההלכה, חלק א, ד; סבה אריכתא כ״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IV 22

א׳ועלינו להוסיף עוד, דאע"פ שמדברי הנמ"י הנ"ל משמע דגדר אחד הוא גם לסבת האיסור של עבודה בשבת וגם לחיוב נזקין, דבשניהם עיקר הסבה הוא בפועל ולא בפעולה, ובשביל כך הוא חייב בנזקין אף כשזרק חץ ומה טרם שבא ההיזק ע"י החץ, ומתוך זה ג"כ מותר להדליק נר בע"ש שידלק בשבת, אבל בכ"ז לאו בחדא מחתא מחתינהו את שני הדברים הנ"ל, דבנזקין אם כי הפעול לא בא בתור סבה אבל הוא בא בתור נמוק, כי מדוע הוא חייב בעד סבת הפעולה של ההיזק מפני שיוצא מזה היזק, וההיזק זהו הנותן את השם לפעולה, שבשביל כך היא נקראת פעולת היזק ובשביל כך חייבים אף שעצם הפעולה נעשתה ברשות, אבל כיון שיוצא מזה היזק כבר זה נקרא פעולת היזק, ולא כן לגבי שבת, שלא רק שהפעול אינו משמש בתור סבה אלא אפילו בתור נמוק אינו משמש, כי כל האיסור הוא במלאכה שבזה, אם כי בעינן "מלאכת מחשבת" אבל ס"ס גם סבת האיסור וגם נמוק האיסור הוא המלאכה, פעולת האדם.

ב׳ולכן "גץ היוצא מתחת הפטיש והזיק חייב", אף שעצם הפעולה איננה באיסור, אבל כיון שיוצא מזה היזק כבר נקראת זאת פעולת ההיזק, אבל מותר להדליק בע"ש אע"פ שיוצא מזה הדלקה גם בשבת⁴⁴⁰יש אחרונים (מנחת משה [ירושלימסקי] או"ל סי' ח ובאחרונים שהובאו באנצ"ת בנספח לערך חשמל אות ג הערה א40), שרצן לחלק בין מדליק בערב שבת, למכוון שעון שבת שכיון שעל ידי גרמתו יחל השעון לפעול בשבת גופא לא שייכת סברת הנמוק"י (ועיי"ש באנצ"ת הערה 66 שרוב הפוסקים דחו את דבריהם). ועיין אגרות משה או"ח ח"ד סי' ס שכתב ג"כ מעין סברא זו. ובמנחת משה שם דן אם בשבת נימא דגרמא כמעשה, ועיי"ש שהביא את דברי השואל ומשיב מהדו"ב ח"א סימן ה שדן ג"כ בכל זה והביא הילפותא דגרמא בשבת שרי ומסיק דשרי להעמיד המכונה בערב שבת כדי שתפעל בשבת. ולפי דברי הגאון המחבר לכאורה אין מקום לדיון שבשבת לא שייך כלל לשייך את המעשה שנעשה בשבת אל העושה בערב שבת כיון שאין סיבת חיוב, ודו"ק..

ג׳ומקור הדברים הוא במכילתא ריש ויקהל דדריש מקרא היתר הדלקת נר בע"ש "לא תבערו אש למה נאמר? לפי שהוא אומר בחריש ובקציר תשבות - וגו' - שבות מערב שביעית לשביעית, יכול כן ישבות מע"ש לשבת? - וכו' - לא יהא רשאי להדליק לו נר ולהטמין לו חמין? - וכו' - ת"ל לא תבערו אש ביום השבת, ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר מע"ש לשבת", והכוונה דזהו גופא אנו ילפינן מקרא, דיש הבדל בסוגי השבתה של שבת ושל שביעית, דבשביעית הנמוק של השבתה הוא הפעול היוצא מהפעולה, ובשביל כך אע"פ שהפעולה היא בערב שביעית אבל כיון שהפעול היוצא מזה היא בשביעית אסור, לא כן בהשבתה השבת, שכל השביתה בא על הפועל ולא על הפעול, ובשביל כך כשהוא פועל בערב שבת אע"פ שהפעול נמשך גם בשבת מותר⁴⁴¹בפשוטו אינו שייך כלל לדינא דהנמוקי יוסף, לפי שהנמוקי יוסף דן מצד מלאכת שבת, ובזה בפשיטא שגם אין איסור מלאכת שביעית קודם שביעית. והנדון שבכאן הוא לענין תוספת שביעית. אכן מבואר כאן שאין הכוונה לתוספת בזמן אלא לתוספת שהיא מתקנת את פירות השביעית וכפי שביאר המיוחס לרש"י במועד קטן ג, ב שדין תוספת שביעית אינו מצד הזמן אלא מצד התועלת שבפירות שביעית, והאריכו בזה האחרונים ואכמ"ל. וכן יש לצדד גם בסברא שחילק הגאון המחבר שבשביעית המצוה על שביתת הארץ וממילא שייך בזה גם דין תוספת משא"כ בשבת שהאיסור הוא על הפועל ועל כן לא שייך בזה תוספת..

ד׳והנמ"י שנתן טעם לזה, שקשה כמובן להגיד שנעלם ממנו דברי המכילתא הנ"ל וממילא מתעוררת התמיהא "יהודא ועוד לקרא"? נראה שהיה קשה לו, מדוע לא נילף ממקרא זה גופא דאשו משום ממונו ולא משום חציו, דאי משום חציו היה אסור להדליק בערב שבת? אם לא דגם "משום חציו" אנו מיחסים את כל הפעולות להמעיקרא, שעת ההדלקה שזו היתה בערב שבת, כנ"ל.