המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם י״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 18
א׳והנה ברמב"ם פ"ו מהל' מעשר (הלכה ט"ז) כתב "כהן או לוי שמכרו פירות תלושין לישראל - וכו' - ואם מכרו אחרי גמר מלאכה הרי התרומה ומעשר של לוקח ומפריש ונותן לכל כהן או לוי שירצה", ועי' במהרי"ט אלגזי שם שהרבה לתמוה על זה, ראשית, דכמו שאנו ממעטינן לוקח מן העכו"ם משום דכתיב "מאת בני ישראל" כך היינו צריכים למעט גם הלוקח מן הכהן (?) ואמנם על זה הוא מתרץ דס"ל להרמב"ם דכיון דהכתוב "מאת בני ישראל" אינו מיותר דאנו צריכים למעוטי עכו"ם דמסתבר טפי, שוב אין לנו מיעוט של הלוקח מכהן, אלא ששוב קשה מ"ש מכשנפל לו ירושה מבית אבי כהן דפטור מטעם דמתנות שלא הורמו כפי שהורמו דמיין וה"נ?
1
ב׳אבל לפי דרכנו גם בזה מתישב, דכאמור, בלוקח מכהן ליכא למיפטר מטעם ד"אתינא מכח גברא" וכו' משום שהפטור בכהן הוא רק בגברא ולא בה"בכח גברא, דכאמור, שבכח גם הכהן מחוייב, אלא שאינו צריך להוציא את חיובו בכח אל הפועל814באפיקי ים ח"ב סי' יב חקר אם כהנים ולויים פטורים לגמרי או שהוי כאילו נתנו לעצמם, ועיין מה שכתב בענין זה בתורת הארץ פ"ג אות יח. וע"ע לב שמח שרש יב, צ"פ מתנו"ע עמ' 52 ומכתבי תורה רנה-רנו. ועיין עמק הנצי"ב סוף פרשת קורח שלמד בדברי הספרי שם שכהנים ולויים המפרישים צריכים לתת מן היפה, ועיין חידושי הגרי"ז שתלה מחלוקת הרמב"ן (במצוות ששכח הרמב"ם עשה ט ולאוין ז) והרמב"ם אם הדין מן היפה הוא מצוה בפני עצמה במחלוקתם (שורש יב) אם הוא דין בהפרשה או דין בנתינה, ולפי"ז יש לדון בדברי הנצי"ב, ודו"ק. וע"ע חלקת יואב סי' לג אם בכהן המפריש לעצמו איכא דינא דבא ליד גזבר., אלא מאי שבירושה אנו אומרים, שהישראל בא לא מצד פטור, אלא מצד ירושה, שירש את אבי אמו כהן מצד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין, אבל באמת הגדר דמתנות שלא הורמו וכו' הוא גדר ש"כל העומד", וכבר בארנו בכ"מ, שכל העומד הוא רק גדר של בכח ולא של בפועל, ובממונות הוא ממילא גדר של "שלו ואינו ברשותו", דס"ס בפועל אין זה עדיין ממונו, וממילא בירושה שיכול להוריש אף דבר שאינו ברשותו שפיר אמרינן דפטור, אבל לא כן בלקוחות, דכיון שאינו ברשותו לא חלתה כלל המכירה של זה ואין שום סבה לפוטרו לפי הנ"ל.
2