המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם כ׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 20
א׳ובזה מתבארת816עיין בחידושי ר' חיים הלוי שם באופן דומה. מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפ"ד מהל' נזקי ממון (הלכה י"א), שכתב הרמב"ם "מסר השומר לשומר אחר השומר הראשון חייב לשלם לניזק, שהשומר שמסר לשומר חייב, והרי הניזק אומר לו, למה לא שמרת אתה בעצמך ומסרת לאחר שלם לי אתה, ולך ועשה דין עם השומר שמסרת לו אתה, מסרה השומר לבנו או לבן בתו או לעבדו, נכנסו תחת השומר וחייבים", וכתב ע"ז הראב"ד "א"א, כ"ז אינו מחוור אלא הניזק גובה מן השני או מאיזה שירצה, ועד שיאמר לשומר יאמר לבעלים למה לא שמרת אתה את שורך - וכו' - דליכא למימר הכא אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר שהרי הבעלים אינם מפסידים כלום".
1
ב׳והנה באמת מקור דברי הרמב"ם הוא מהגמ' בב"ק (נ"ו ע"ב) על הא דתנן מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו ומפורש שם בגמ', דמסרה שומר לרועה ואמרינן שם "לימא תהוי תיובתא דרבא, דאמר רבא, שומר שמסר לשומר חייב, ומתרצינן "מאי מסרו לרועה לפרזיליה", ופשטות הגמ' משמע, דהמדובר הוא לענין תשלומין להניזק, אבל מאידך גיסא הרי לכאורה צדק הראב"ד, דמאי שייך כאן לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, וביחוד דהרי הקושיא היא לרבא ורבא מפרש טעמא דשומר שמסר לשומר חייב משום דאת מהימן לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה כמבואר בב"מ (ל"ו ע"ב), והטעם הזה בודאי לא שייך כאן?
2
ג׳אכן באמת גם בהא דהשומרים נכנסים תחת הבעלים לענין נזקים, ג"כ יש להסתפק אותו הספק, אם זהו מצד הפקעת החיוב בעצם, דע"י שמסרו לשומר נסתלק לגמרי החיוב מהם והועבר רק על השומר לבד, או דזהו רק בגדר ממלא מקום, שהשומר הוא ממלא מקום של הבעלים לענין חיובי נזקין.
3
ד׳ובאמת הראב"ד מסתפק להדיא (עי' בראב"ד פ"ב מהל' נזק ה"ד), אם הניזק
4
ה׳יכול לגבות גם מן הבעלים כשמסרו לשומר, ובדעת הרמב"ם אין אנו מוצאים בזה דבר מפורש, אכן הספק הזה מתלי תלי בספקנו הנ"ל, דאם הוא בגדר סילוק החיוב בודאי אי אפשר לגבות עוד מהבעלים, אבל אם זהו רק בתור ממלא מקום, הנה, זהו רק בגדר ערב, שס"ס החיוב מהבע"ד בעצמו לא נפקע, ואע"פ שבשומר שמסר לשומר אמרנו, דלולא הטעם דאת מהימן לי בשבועה וכו' היה פטור הראשון אפילו אם השני הוא רק ממלא מקומו, הנה שאני חיוב שמירה מחיוב נזקין, דבשמירה הנה כל עיקר סבת החיוב הוא אי-השמירה, וכשיש ממלא מקום הרי ס"ס אין כאן סבת החיוב, דאי אפשר לחייבו מצד מה שלא שמר כשהניח ממלא מקומו, אבל בנזקין שלשיטת הרמב"ם - כפי שנתבאר במק"א817ראה מדה ג אות ה ועיי"ש שכתב שאם החיוב הוא מטעם ממונך אזי השומר מתחייב רק מדין שעבודא דר' נתן. - עיקר סבת החיוב הוא מצד ממון והשמירה הוא רק בגדר סבת פטור, הנה רק אם נתפוס דע"י מה שמסר לשומר בזה גופא כבר מלא את כל חובת השמירה, אז לא יועמד עליו כלל חיוב נזקין, כמו בכל מזיק כששמר כראוי דפטור מטעם שיש סבת פטור, אבל אם זהו רק בתור ממלא מקום, הרי זה סימן דאין אנו מחשבים את המסירה לבן דעת כמו מלוי כל חובת השמירה, ס"ס אין כאן סבה לפטור, ואפשר רק שהשומר יהיה ממלא מקום בחיוב, אבל לא שיופקע עצם החיוב מהבעלים818לעיל הובאה דעת האגודת אזוב דהחיוב למ"ד בשומר שמסר לשומר הוא מצד דהוי פשיעה, אך מבואר שם שלא מקרי פשיעה כלפי החפץ אלא כלפי החיוב לבעלים, ונראה דגם לדעת הגר"ח צריך לומר הכי דהפשיעה היא רק כלפי חיובו דהבעלים וע"כ במסר לבן דעת והביא עדים שנאנסה פטור, וכן כתב הגר"ח שם להדיא זה לשונו, אלא נראה משום דבזה כו"ע מודים דהיכא דלא נסתלק משמירתו ורק דבא למיפטר נפשיה משום דיהיב ליה גברא בחריקיה שפיר מועיל הך טעמא דגרועי גרעיה לשמירתו לחייבו, משום דלא יהיב ליה גברא בחריקיה על המותר שמירה, וגם מועיל הך טעמא דהאיך לא מהימן לי בשבועה לחייבו, משום דהנאמנות תלויה בדעת בעלים, עכ"ל. הרי דעכ"פ בלא גרעיה לשמירתו אין החיוב מצד עצם הפשיעה רק מצד שלא עשה כדעת הבעלים ועל כן מתחייב.
ולפי זה צריך ביאור מש"כ כאן הגאון המחבר דכל זה שייך דוקא בחיוב שומרים, אבל בחיוב נזיקין אנו מסתכלים האם החפץ היה שמור כראוי וכל שהיה שמור כראוי הוי כעין פטור אונס, הגע עצמך שני שורים שיש לשומר השני אחד שלו ואחד שקיבל בשמירה ושמר השני שניהם במידה שוה ויצאו והזיקו, ואנו פוסקים דנזקי השור של השני פטורים ואילו נזקי השור שהיה בפקדון מחוייב בעליהם בתשלומים, ולדברי הגאון המחבר הטעם הוא משום שעל שור זה לא היתה שמירה, והיאך ייתכן זה הלא שור אחר שהיה שמור כמותו אנו אורמים שהוא שמור, ופשוט שמה שכתב הגר"ח שעל ידי מסירה לשומר לא מקרי שמירה כראוי מטעם את מהימנת לי וכו' אינו חסרון ברמת השמירה אלא פשיעה כנגד החיוב לבעלים מה שלא שייך לחיוב נזיקין. ועיין שם בחידושי רבי חיים כמה דרכים בהבנת דברי הרמב"ם. וראה בהערה הבאה..
ולפי זה צריך ביאור מש"כ כאן הגאון המחבר דכל זה שייך דוקא בחיוב שומרים, אבל בחיוב נזיקין אנו מסתכלים האם החפץ היה שמור כראוי וכל שהיה שמור כראוי הוי כעין פטור אונס, הגע עצמך שני שורים שיש לשומר השני אחד שלו ואחד שקיבל בשמירה ושמר השני שניהם במידה שוה ויצאו והזיקו, ואנו פוסקים דנזקי השור של השני פטורים ואילו נזקי השור שהיה בפקדון מחוייב בעליהם בתשלומים, ולדברי הגאון המחבר הטעם הוא משום שעל שור זה לא היתה שמירה, והיאך ייתכן זה הלא שור אחר שהיה שמור כמותו אנו אורמים שהוא שמור, ופשוט שמה שכתב הגר"ח שעל ידי מסירה לשומר לא מקרי שמירה כראוי מטעם את מהימנת לי וכו' אינו חסרון ברמת השמירה אלא פשיעה כנגד החיוב לבעלים מה שלא שייך לחיוב נזיקין. ועיין שם בחידושי רבי חיים כמה דרכים בהבנת דברי הרמב"ם. וראה בהערה הבאה..
5
ו׳ונמצא דספיקתו של הראב"ד, אי נפקע עצם החיוב לענין נזקין מהבעלים או לא, תלויה בהמחלוקת אי שומר שמסר לשומר פטור או לא.
6