המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם ל״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 31
א׳אכן באמת יש ראיה ברורה כהצד הראשון, דהא ר"ש אומר "קדשים שחייב באחריותם חייב" גם בכפל וגם בד' וה', ובשלמא בכפל עוד אפשר לפרש גם להצד השני דהדין של כפל הוא לאו דוקא בשור ושה, אך גם בכל כסף ושוה כסף, אבל ד' וה' הלא רק בשור ושה בלבד, ואי כל החיוב הוא רק מצד הממון שזה גורם לו ולא מצד הדבר בעצמו, ד' וה' איך משכחת לה?835זה לשון הקוב"ש שם אות יח אבל לפי"ז (היינו לפי הדברים שהובאו בשמו לעיל) צריך להבין, א"כ למה צריך לשלם כפל לשומר בגונב שור הנסקל מבית שומר, כיון דאמרינן דכל כמה דאיתיה בעיניה לא מיקרי בעלים על הפקדון, א"כ לא שלו נגנב, ומ"ש רש"י דגרם לו היזק קשה, דמטעם זה אין לחייבו אלא מדין מזיק ולא מדין גגב להתחייב בכפל. והנה מצינו דאפשר למכור פרה לכפילא ועבד לקנס ומוכח בתוס' (גיטין מב, ב) דה"ה גם לענין ניזקין, דמה לי קטליה כולו מה לי קטליה פלגא, ואף דההפסד הוא להמוכר מ"מ צריך המזיק לשלם ללוקח, והיינו משום דלענין ניזקין הוא של הלוקח ושלו הוזק, וכן בפרה לכפילא הפרה שלו לענין כפילא ושלו נגנב, אף דלכל התשמישים אינה שלו, וה"ה בדבר הגורם לממון אליבא דר"ש החפץ מיקרי שלו לענין הפסד ואם נגנב שלו נגנב וצריך לשלם לו כפל, אבל באיתיה בעיניה לא מיקרי בעלים דאין לו שום תשמיש בהחפץ, משא"כ בקדשים שחייב באחריותן, מיקרי בעלים גם באיתא בעין דיש לו תשמיש בהחפץ לפרוע בו חוב נדרו שנתחייב מכבר קודם ההפרשה, ומשו"ה מיקרי שללה בעיר הנדחת. וכן בחמץ לענין בל יראה גם בלא יתורא דקרא, ולהיפוך, יתורא דקרא לא קאי אלא היכא שחיובו הוא משום אחריות החפץ. אבל בקדשים אין חיובו משום אחריות החפץ, אלא מפני שיש עליו לשלם נדרו שנדר קודם ההפרשה.
1
ב׳וגם מכפל גופא יש ראיה, דהא בשטרות בכל האופנים אין כפל מצד דאין גופן ממון, ואי כל החיוב הוא לא מצד עצם הדבר, אלא מצד הגורם לממון, מאי עדיפא זה משטרות?
2
ג׳ועתה נראה מהו ההבדל בין איתא בעינא ובין ליתא בעינא, להצד השני ההבדל מובן מאליו, כי הלא כל הדין הוא רק מצד הפסד הממון האחר המסתעף מזה ולא מצד הדבר בעצמו וזה איכא רק בליתא בעינא, אבל להצד הראשון שההדגשה הוא בהדבר בעצמו, אי אפשר להבין מהו ההבדל בין איתא בעינא ובין ליתא בעינא?
3