המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם מ׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 40
א׳ועיין בלחם משנה ברמב"ם פ"ט מהל' נזקי ממון (הלכה ט') ע"ד מחלוקת הראשונים, אי תם ומועד נחשב שלא ממין הטענה כחטים ושעורים, ואלה שסוברים דלא דמי זה לחטים ושעורים, משום דמועד שמשתלם מן העליה הלא משתלם גם כן מגופו של התם, דגם זהו בכלל עליה, ואפשר דגם זה נכנס בכלל חקירתנו הנ"ל, דאם נסבור דמגופו זהו הגדרה בעצם החיוב, הנה זהו ס"ס נחשב לשלא ממין הטענה, אע"ג דגם במועד אפשר לו לגבות אף מן השור, אבל שם זהו רק חלק מהגוביינא בעוד שבתם זהו עצם החיוב, אכן אם נימא כהצד השני נחשב זאת שפיר למין הטענה כיון דבהגוביינא של מועד גם שור התם בכלל.
1