המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו ט״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 15

א׳ומתוך החלוקים הנ"ל בין סבה עצמאית ובין סבה הבאה מחמת דבר אחר, נבין ג"כ את ההבדלים שיש בין איסור הבא מאליו לאיסור הבא ע"י עצמו לענין אין איסור חל על איסור, שמוסכם אצל הראשונים⁴⁹⁰לא אצל כל הראשונים כדלהלן, עיין ר"ן שבועות ח, ב וט, א מדפי הרי"ף, ועיין בטוש"ע דלהלן ובב"ח וש"ך שם סקי"ב., שנדר על נבלות וטריפות לא חל הנדר מטעם דאין איסור חל על איסור, אבל נדר על שבועה כשנשבע לבל לאכול ככר זה ואח"כ אסר את הככר בקונם כן חל הנדר (עי' בש"ע יו"ד סי' רט"ו סעיף ה' ובר"ן נדרים י"ב ע"א וי"ח ע"א⁴⁹¹בעיקר דעת הר"ן אם סובר שנדרים חלים על דבר איסור לקיימם, עיין גליון רע"א לשו"ע שאינו חל, אך עיין שו"ת אבני מילואים סי' יב. וראה ר"ן שבועות שם. וע"ע אפיקי ים סימן לו ענף ט בענין קונמות ענף ד. ובתשובות הרשב"א סי' תרט"ו⁴⁹²כוונתו שבשו"ת הרשב"א איתא שחל הנדר מטעם איסור מוסיף דהוסיף איסור חפצא וכמו שביאר הרשב"א שם והר"ן בנדרים יח, א, ואולם בשו"ע שם כתב שלא חל הנדר ועיין בביאור הגר"א שנשאר בצ"ע. וכן הקשה המחנה אפרים בהגהותיו לטור. ועיין בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' קט שמבואר בדבריו שאין חילוק בין איסור גופו לאיסור הבא מאליו.), ואם כי מרש"י שבועות (כ' ע"א) לא משמע כן (וכבר בארתי את זה בספרי ד"מ דה"ק שמעתתא א' פרק ג'), אע"פ שגם נבילות וטריפות הוא רק איסור גברא ככל האיסורים שבתורה, ואם איסור חפצא חל על איסור גברא מדוע לא יחול ג"כ נדר על נבילות וטריפות?

ב׳אך לפי"ז יובן היטב, דהגדר דאין איסור חל על איסור נאמר ג"כ על הסבות, כלומר, שסבת האיסור הראשון אינה מניחה לסבת האיסור השני שגם היא באה באותה הנקודה של הסבה הראשונה, והנה ההבדל בין איסור חפצא ובין כל איסורי גברא כנבלות וטריפות וכדומה הוא רק הבדל במהות האיסור, או אחר יותר נכון להגיד בנושא האיסור, שבאיסור חפצא נושא האיסור הוא החפצא ובאיסור גברא נושא האיסור הוא האדם, אבל סוף סוף סבת האיסור גם בנבילות וטריפות היא סבה עצמאית בגוף החפצא, וזהו שהגמ' קוראת איסור גופו גרם לו (עי' פסחים מ"ז ע"ב), וממילא אי אפשר שנדרים יחולו על נבלות וטרפות כיון דס"ס הסבות מתנגדות יחד בנקודה אחת, לא כן בנדר על שבועה, שמלבד ששבועה הוא איסור גברא, הנה גם סבת האיסור היא ג"כ רק בגברא, מצד האיסור של לא יחל דברו לבד, זאת אומרת, "איסור דבר אחר גרם לו", כאן אין הסבות מתנגדות בנקודה אחת אלא בשתי נקודות נפרדות לגמרי⁴⁹³בדבריו מבוארים שתי ההבנות של 'חפצא וגברא' המובאים בראשונים ובאחרונים. וישנם גם סתירות לזה, שדעת הרבה ראשונים שכל איסורי תורה הם איסור חפצא, ומאידך ישנם הסוברים שהם איסור גברא. אולם יעויין ברשב"א ששם שמתחילה כתב שכתב שם בסוף דבריו שכתב שם אבל נדר אחר נדר ואי נמי שבועה אחר נדר לא חייל דהא משעה הראשונה הוי ליה גופו של ככר עליה נבילה ואין איסור חל על איסור עכ"ל, ומשמע דס"ל להרשב"א דנבילה הוי איסור חפצא. ובתחילת דבריו שם כתב, דאע"ג דאמר שכועה שלא אוכל ככר זה לא אסר הככר עליו אלא נפשיה הוא דאסר על הככר ולגבי שבועה אחרת היא כנבילה דכיון דאסר נפשיה מיניה תו לא חייל על נפשיה איסור אחר על ככר זה, ע"כ. הרי דאיסורי התורה הם איסורי גברא. ומה גם שבמקומות אחרים ובאחרונים אנו מוצאים חילוקים בין האיסורים עצמם כגון בין נבילה ליום הכיפורים. שנבילה היא איסור חפצא ויוה"כ הוא איסור גברא. אולם למה שמדגיש כאן הגאון המחבר שיש להבדיל בין נושא האיסור לסיבת האיסור, הרי שונה החילוק בין חפצא וגברא דשבועות ונדרים לחילוק שבין חפצא וגברא בשאר איסורי התורה. שבשבועה הן הנושא והן הסיבה הם בגברא, ומאידך בנדרים הן הנושא והן הסיבה הם בחפצא (מלבד איסור בל יחל שלדעת הר"ן הוא גם בגברא), ובשאר האיסורים הגדרת הסיבה סיבה היא תמיד בחפצא או מצד עצם החפץ כנבילה או מצד הזמן כיום הכיפורים והנושא הוא תמיד הגברא, אלא שעדיין יש לחלק בדיני התורה בין היכא שסיבת האיסור בחפץ לבין היכא שסיבת האיסור בזמן וכלפי זה נקטו האחרונים חפצא וגברא, ודו"ק היטב.
ועיין בספרו של הגאון המחבר דרך הקודש שמעתתא א ושמעתתא ב שעמד גם הוא בחילוקים אלו. ואולם יעויין להלן שהגאון המחבר משוה את החפצא וגברא דנדרים ושבועות לחפצא וגברא דשאר איסורים ולדעתו הכללים דאין איסור חל על איסור שייכים גם לגבי נבילה ויוה"כ, וראה מה שנכתב בהערות להלן. וראה מש"כ הגאון המחבר להלן מדה יד אות יז., הסבה הראשונה, השבועה, היא בהאדם והסבה השניה היא בהחפצא⁴⁹⁴מדבריו מבואר שבצם לא שייך כאן הדין של אין איסור חל על איסור כיון שהם בשני מישורים שונים, ואולם בר"ן שם מבואר שהטעם הוא מצד איסור מוסיף שמוסיף עליו איסור חפצא. ואמנם יעויין נמוקי יוסף נדרים טז, א שבחפצא וגברא פשיטא שחל איסור על איסור ויותר מאיסור מוסיף הוא. ועוד יש לפרש כוונת הגאון המחבר שכוונתו לזה גופא לבאר אמאי מקרי איסור מוסיף הלא כשם שלענין הבל יחל (ששניהם איסור גברא) לא הוסיף, אם כן מה יתן האיסור חפצא שאינו לאו נוסף, ועל זה ביאר הגאון המחבר שכיון ששונה במהותו איסור החפצא מהגברא, לא שייך כאן הכלל דאין איסור חל על איסור, ומהני שוב הכלל דבאיסור מוסיף חל האיסור ועל כן ילקה שנים מצד הבל יחל דשבועה ומצד הבל יחל דנדרים אף שלענין זה שניהם הם איסורי גברא..

ג׳ואפשר עוד להסביר ביתר ביאור, כי הלא קי"ל, שבאיסור בת אחת כו"ע מודים שלא שייך בזה אין איסור חל על איסור, וכיון שהנחנו שזה ההבדל בין סבה עצמאית ובין סבה הבאה מחמת דבר אחר, שהראשונה היא סבה עולמית כל זמן שלא באה איזו סבה אחרת לבטלה, משא"כ סבה באופן השני הנה בכל רגע ורגע היא נחשבת לסבה חדשה, ולמשל, כשאמר שבועה שלא אוכל ככר זה שכל האיסור הוא מצד לא יחל דברו, הנה אע"פ שלא קבע זמן לאיסורו והוא אסור לעולם, הנה אינו אסור ברגע זה מחמת שהיה אסור מקודם, אלא מפני שכיון שכוונתו היתה לעולם הנה בכל רגע ורגע יש סבה חדשה, מאחרי שכוונתו היתה על כל הרגעים הבאים, ממילא זהו תמיד בכלל של שני איסורים בבת אחת.

ד׳ואמנם יש ג"כ נ"מ בדינא בין שני ההסברים הללו, הנ"מ הוא אם שבועה ג"כ חלה על נדר, שידועה היא שיטת הר"ן ושאר הראשונים דרק נדר חל על שבועה אבל לא שבועה חלה על נדר, ושיטת הריטב"א היא דגם שבועה חלה על נדר, עי' בנמוקי הריטב"א על המשנה של "זה חומר בשבועות מנדרים" הנ"ל, וזה תלוי בשני ההסברים הנ"ל, דלההסבר הראשון מפני שאין הסבות באות בנקודה אחת אלא בשתי נקודות, הנה אחת היא לנו אם נדר על שבועה או שבועה על נדר, אבל לההסבר השני מובן שזה שייך דוקא בנדר על שבועה שאפשר את זה להכניס תמיד בכלל של איסור בת אחת, כיון דסבת השבועה פסקה בכל רגע ומתחדשת מחדש, אבל בשבועה על נדר מובן שלא שייך זה⁴⁹⁵אולם יעויין בר"ן שבאמת הקשה מאי טעמא אין חל שבועה על נדר ומאי שנא מנדר על שבועה, ותירץ דבכל נדר איכא גם איסור גברא שהוא איסור בל יחל ואין כאן מוסיף. וע"כ כמו שהתבאר בהערה דלעיל, שהגם שהם שני מישורים, אך כיון שמצד הלאו אין כאן הוספה לא היה מהני לולי הכלל דמוסיף, וכיון שבשבועה על נדר אין מוסיף לא מהני. אך שלפי"ז הן הריטב"א והן הר"ן סברי דגם שבועה היתה יכולה לחול על נדר, ודלא כהצד השני של הגאון המחבר..