המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו ט״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 16
א׳ובזה אפשר לישב את קושית התוס' בשבועות (כ"ד ע"א) דאמרינן שם "האוכל נבלה ביוהכ"פ פטור" ומקשים אם נתנבלה ביום הכפורים "אפילו למ"ד לאיברים עומדת, כי מתה פקע איסור אבר מן החי ואיסור נבלה, וחלו איסור נבלה ואיסור יוהכ"פ בבת אחת, ואפילו ר"ש מודה באיסור בת אחת? ותירצו, משום דתמיד יש גם כשהיא חיה וגם אחרי שנתנבלה מלבד איסור אבר מן החי ואיסור נבילה גם איסור עשה שאינה זבוחה, דכתוב, וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל מה שאי אתה זובח לא", והריב"א מדחה את זה, משום "דא"כ, למ"ד לאו לאיברים עומדת, היכי חייל איסור אבר מן החי על עשה שאינה זבוחה - וכו' - ומהאי טעמא תיקשי נמי למ"ד לאיברים עומדת, איסור אבר מן החי היכי משכחת לה, דלא קיימי לאיברים במעי האם, וא"כ היכי חייל על איסור שאינו זבוח?"
1
ב׳אבל לפ"ז יתבאר הדבר היטב, משום דגם איסור שאינו זבוח ואיסור אכילה ביום הכפורים, המה איסורים כאלה שהמה בכלל של "איסור דבר אחר גרם לו", באופן שהם נפגשים יחד בנקודה אחת, וסבת האיסור של אינו זבוח לא מניחה לסבת יוהכ"פ לחול, משא"כ איסור אבר מן החי שהוא בודאי בכלל "איסור גופו גרם לו" לא שייך ע"ז לומר אין איסור חל על איסור, מאחרי שזה, איסור אבמ"ה מתרחש בדבר אחר לגמרי, כי הדבר הוא לא הגברי אלא הבהמה.
2
ג׳וההבדל בין איסור אבר מן החי שכן חל על איסור שאינו זבוח ובין איסור יוהכ"פ שאינו חל על איסור שאינו זבוח, הוא אותו ההבדל בין איסור נבילה וטרפה שלא חל נדר עליו, ובין איסור שבועה שכן חל הנדר עליו כנ"ל.
3
ד׳ויותר יוטעם לפי הסברתנו, דכל סבת איסור שאיננה סבה עצמותית אך סבה הבאה מחמת דבר אחר, הנה כל רגע ורגע נחשב לסבה חדשה, ממילא אין כלל פרכא, האיך חייל איסור אבר מן החי על איסור שאינו זבוח, דזה נכלל בכלל של איסור חל על איסור בבת אחת, כי בשעה שבא איסור אבר מן החי באותה שעה בא ג"כ איסור אינו זבוח מחדש, ואע"פ שאיסור אינו זבוח כבר היה מקודם, אך, כאמור, שבכל רגע ורגע הלא מתהוה איסור מחדש האיסור של אינו זבוח באותו הרגע, ומה שהיה האיסור מקודם לא מעלה ולא מוריד, אכן בנוגע לאיסור יוהכ"פ על איסור שאינו זבוח, אע"פ שאפשר, לכאורה, לבוא בזה ג"כ מטעם איסורים בבת אחת, לפי דברינו הנ"ל? אך כאן יש אותו הגדר של אין שבועה חלה על שבועה, שאע"פ שבשבועה בודאי כל רגע ורגע נחשב לסבה חדשה, בכ"ז אין אנו באים בזה מטעם איסורים בבת אחת, כיון שס"ס איסור אחד, שג"כ הוא בכלל איסור דבר אחר גרם לו, הוא מוקדם. וככה ג"כ בנוגע לאיסור אינו זבוח ואיסור יוהכ"פ, ששניהם המה בכלל איסור דבר אחד גרם לו ואיסור אחד הוא מוקדם, משא"כ לענין אבר מן החי על אינו זבוח, שזהו כאמור החשש של נדר על שבועה שכן חל כנ"ל.
4
ה׳ובזה ניחא ג"כ מה שאין שום הוה אמינא, שאם נתנבלה ביוהכ"פ שלא יחול בכלל איסור נבלה מצד אין איסור חל על איסור, ואפילו טרם שבאו לידי המסקנא שיש איסור שאינו זבוח, מפני שזה ודאי שמה שהוא בכלל איסור גופו גרם לו חל על מה שהוא בכלל איסור דבר אחר גרם לו496נמצא שבדבריו דחה הן את דברי הריטב"א והן את דברי התוס' שלדבריו איסור נבילה בכל אופן חל על איסור יוה"כ, דזה איסור חפצא וזה איסור גברא, ובכל הראשונים מבואר שלא כדבריו. ולמהלך הראשון שלו היה צריך להיות שאיסור יוה"כ יחול על איסור נבילה כיון שהם שני גדרים שונים (ורק בנוגע לחידושו בסברת בבת אחת יש חילוק בין חפצא על גברא לגברא על חפצא), ובגמרא מפורש דיוה"כ על נבילה שייך לדין אין איסור חל על איסור. ויעויין לעיל שיש חילוק בין חפצא וגברא דנדרים ושבועות לחפצא וגברא דשאר איסורים..
5
ו׳ואמנם ראיתי אח"כ בחי' הריטב"א בקדושין (ע"ז ב') שבאמת יש מפרשים שמה שאמרו האוכל נבלה ביוהכ"פ פטור הכוונה דפטור מן האחרון שאם נתנבלה בעיוהכ"פ פטור מיוהכ"פ וחייב משום נבלה דקדים, ואם נתנבלה ביוהכ"פ מעיקרא חייל עליה איסור יום הכפורים ולא חייל עליה השתא איסור נבלה, לפיכך "חייב משום יוהכ"פ ופטור משום איסור נבלה", אכן מדברי הנ"ל אנו רואים ברור דלא סברי כן וע"כ כנ"ל.
6
ז׳ובדברי הריטב"א הנ"ל עלינו להוסיף, דאע"פ שלכאורה איך אפשר שאיסור יוה"כ יוקדם לאיסור נבילה, דהלא ס"ס כ"ז שהבהמה חיה לא חל איסור יוהכ"פ מטעם איסור אבר מן החי דקדים? אך ס"ס איסור יוהכ"פ קדים, כי אם אינו חל על איסור אבמה"ח לענין עונש אבל ס"ס האיסור ישנו במציאות, דהא אמרינן "למאי נפקא מינא? לקוברו בין רשעים גמורים".
7
ח׳ובאופן שכזה אפשר עוד להוסיף, שאפילו לאלה שלא מודים באיסור של אינו זבוח נמי אפשר לישב קושית התוס' הנ"ל, מדוע לא תחול איסור יוהכ"פ בנתנבלה ביוהכ"פ מצד איסור בבת אחת? כי לפ"ז, איסור הנבלה הוא תמיד קודם, כי מכיון שביוה"כ הנה כל רגע ורגע נחשב לסבה חדשה, הנה תמיד באותו הרגע הסבה העצמאית קודמת להסבה הבאה מחמת דבר אחר497עיין להלן אות יט ביאור אחר לענין זה, דנבילה היא העדר סיבה, והעדר סיבה קודם תמיד לסיבה., ועוד יותר, כי היחס בין הנבלה והאיסור אינו רק יחס של סבה ומסובב, אלא יחס של מציאות ודין498ראה להלן מדה יא., כי הנבלה זוהי המציאות של דין האיסור, וברגע שנתנבלה הנה האיסור כבר כלול בזה גופא, בעוד שאיסור של יוהכ"פ הוא צריך עוד להתחדש בכל רגע ורגע499לדרך זו היה ניתן להרחיק לכת ולסתור את תירוצו של הגאון המחבר לעיל אות טו שנדר חל על שבועה ולוקה שתים ולדבריו ילקה על הנדר ולא על השבועה, שאף על פי ששבועה קדמה לנדר מכל מקום לפי הגדרת הגאון המחבר לעיל ש'סיבת השבועה פסקה בכל רגע ומתחדשת בכל רגע' נמצא שברגע שבו חל הנדר, אזי הנדר קדם לשבועה, ולפי המשך דבריו שם שאם נוקטים דרך זו, בהכרח שרק נדר חל על שבועה ולא שבועה על נדר יהיה חידוש שבנדר על שבועה תפקע השבועה ויחול הנדר. ודוחק לחלק בין אם כבר חלה השבועה בפועל לכאן שיוה"כ לא חל בפועל מחמת איסור שאינו זבוח, שלענין הרגע הבא אין משמעות במה שחלה השבועה ברגע הקודם..
8