המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו י״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 17
א׳ובזה ינומק ג"כ ההלכה הפסוקה שנדר חל על לבטל דבר מצוה ושבועה לא חלה, כמבואר בנדרים (ט"ז ע"א), משום דשבועה על מצוה יש בזה משום שתי סבות המתנגדות זו לזו, כי סבת חיוב המצוה שהיא ג"כ בגברא, מתנגדת לסבת חיוב השבועה שהיא ג"כ באה רק מצד הגברא, אבל בנדר על קיום מצוה אין כאן כלל שתי סבות מתנגדות, כי כשסבה פוגעת בדבר אחר, סבת חיוב המצוה היא בגברא וסבת הנדר היא בחפצא, וכשאומר למשל קונם ישיבת סוכה עלי, הנה אמנם יש עליו החיוב לשבת בסוכה מצד המצוה, אבל אין לו חיוב לשבת מצד הנדר500יש להוסיף כאן את דברי המחבר בספרו דרך הקודש שמעתתא א פרק ג וזה לשונו, כן מובן, דכל מצוה ממצות עשה מלבד דמהותה הוא בהאדם אך סבתה הלא ג"כ היא בו דלאו בשביל הסוכה הוא מוכרח לשבת אך להיפך בשביל שהוא מחויב לשבת לכן הוא עושה אותה. ולכן כשם שהנדר חל על דבר מצוה משום דאין בזה סתירה בהסבה ועיקר הדבר אך בהדבר המסתעף כלומר דאע"פ דבהסוף דבר יתנגשו יחד דהמצוה היא לישב בסוכה ובסוף לא ישב אך זהו רק הסוף דבר, אך בהסבות אין כלל סתירה דסבת המצוה היא חיוב האדם וסיבת הנדר היא איסור החפץ וכו'..
1
ב׳ובזה מתורצת גם כן הקושיא העתיקה של הראשונים, שמקשים בנדר על מצוה: מדוע לא נימא אתי עשה ודחי ל"ת, כלומר, אע"פ שבעצם הדבר כן חל הנדר, אבל הלא תמיד בעשה ול"ת הל"ת חל אלא שהעשה דוחה אותו ומ"ש הכא?501ראה לעיל אות ד דרך אחרת. והתירוץ שבנדרים יש עשה ול"ת, שמלבד הלא יחל דברו יש גם כן העשה של כל היוצא מפיו יעשה אינו מספיק, כאשר כבר שאלו האחרונים כי הלא בעשה ול"ת שעל ידי פשיעה כן עשה דוחה כמבואר?
2
ג׳אבל בזה תתישב גם קושיא זו, כי היסוד של עשה דוחה ל"ת הוא ג"כ מיוסד על המדה של "שתי סבות המתנגדות זו לזו", סבת הל"ת וסבת העשה המתנגדות זו לזו בנקודה אחת, בנקודת חיובו של האדם המצוה מטילה עליו חיוב לעשות, והל"ת מטיל עליו חיוב שלא לעשות, וסבה אחת סבת חיוב המצוה, מתגברת על הסבה השניה - סבת חיוב הל"ת, אבל בנדר על מצוה אין כלל שתי סבות המתנגדות זו לזו, כי לכל סבה יש טעם אחר, כאמור, ואם גם המצוה מטילה עליו חיוב לשבת בסוכה, אבל ס"ס ע"י הנדר, כאמור, הוה כאילו אין לו סוכה במציאות502כך תירץ הגאון המחבר בספרו דרך הקודש שמעתתא א פרק ד. והנה עיקר החילוק בין היכא שהוא דין בחפץ או באדם, כבר כתבו כעין זה בראשונים ובאחרונים אך לא כולם נתכוונו לדבר אחד כמבואר בדבריהם, עיין נמוק"י נדרים טז, א ואור שמח חמץ ומצה פ"ו ה"ז. וע"ע חידושי רבינו דוד פסחים לה, ב, וקרן אורה זבחים צז, ב, ודבריהם הובאו להלן בהערות..
3