המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו י״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 19
א׳ונחזור לענינינו, לענין האוכל נבלה ביוהכ"פ פטור, ששבתי וראיתי, דלפ"ד הנ"ל אפשר לישב גם את דעת רש"י שאנו באים בזה מטעם איסור אבר מן החי, אע"פ שלכאורה צדקו בתוס', דהא כיון דמתה כבר פקע איסור אבר מן החי?
1
ב׳אך באמת אנו רואים, כי גם בהא דאמרינן "בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה", וגם בהנ"ל "השוחט נבלה בהיוהכ"פ פטור בשניהם" פירוש מטעם אבר מן החי, ואמנם נמוק אחד יש לרמז בשני הדברים הללו, והנימוק הוא שרש"י סובר, כאשר כבר אמרנו במדת "סבה והעדר הסבה"509מדה ב אות ל. ובעוד מקומות, שנבלה זהו מושג של העדר הסבה, כי השחיטה היא סבה להתיר ולטהר וכשאין הסבה הזו אז ממילא היא אסורה וטמאה, מאחרי שאין בה רוח חיים, ובשביל כך נופלת הקושיא של התוס' בהא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, שהקשו הא אין מחזיקין מאיסור לאיסור? כי כאשר כבר ביארתי בהנ"ל שיטת רש"י היא דמושג חזקה הוא, מפני שמעמידים אנו תמיד בספק את הצד של העדר הסבה.
2
ג׳וממילא גם בנ"ד, בנתנבלה ביוהכ"פ, הנה לא רק שאין הקדם לאיסור יוהכ"פ, מפני שכאמור שהוא איסור שכזה שכל רגע ורגע מהוה סבה חדשה, אלא שג"כ איסור נבלה נחשב תמיד למוקדם, ואם לא מוקדם בזמן הנהו תמיד מוקדם בעיון, כי העדר הסבה הוא מוקדם תמיד להסבה, ואיסור נבלה שבא מהעדר הסבה לבד הוא מוקדם לאיסור יוהכ"פ, שכל רגע ורגע צריך לסבב את האיסור מחדש.
3
ד׳והתוס', שחולקים על רש"י בשני המקומות הנ"ל, כנראה סוברים שאיסור נבלה איננו בבחינת העדר הסבה, אלא בבחינת סבה, וממילא שפיר הקשו לשיטתם בשני המקומות הללו על שיטת רש"י הנ"ל.
4