המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו כ׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 20
א׳ועי' בריטב"א קדושין (ע"ז ע"ב) הנ"ל שמביא בשם הראב"ד "דלעולם קדים איסור נבלה לאיסור יוהכ"פ שאין דנין בענין זה בחתיכה זו עצמה, אלא בחתיכה כיוצא בה, והאי גברא משעה שנעשה גדול קודם יוהכ"פ מתחייב באיסור נבלה, דאף ע"ג דעדיין לא נתנבלה בהמה זו, הא איכא כמה נבלות דמיתסר בהו, ולא חל עליו איסור יוהכ"פ עד עכשיו, שהרי לא היה שם יוהכ"פ בעולם משנעשה גדול עד עכשיו".
1
ב׳והריטב"א מאריך לסתור את השיטה הנ"ל מצד שני דברים, א) שלא מצינו רק שאין איסור חל על איסור, אבל מעולם לא מצינו שאיסור ידחה איסור, וכאן, לפני הנ"ל, הלא איסור נבילה, הבא אחרי כך, דוחה את איסור יוהכ"פ הקודם? ב) מחמותו ונעשית אשת איש שנדון בחמותו בשריפה ואינו נידון באשת איש בחנק, והלא גם שם אם נביט על הכלל ולא על הפרט נמי היה עלינו להגיד "שמשעה שנעשה גדול חייל עליו איסור אשת איש גבי נשים נשואות דעלמא, ואיסור חמותו לא חייל עליה עד שנעשית חמותו?"
2
ג׳והנה הקושיא הראשונה מובן שלפי דברינו אין זו קושיא, כי כאמור, איסור יוהכ"פ מתהוה בכל רגע ורגע בתור סבה חדשה לאיסור, ואם בינתיים נתנבלה הבהמה אין בזה משום איסור דוחה איסור, אלא שוב אין איסור - יוהכ"פ המתחדש בכל רגע - חל - על איסור נבלה.
3
ד׳וגם הקושיא השניה מחמותו ונעשית אשת איש נמי יש לישב, כי הנה ביסודו של שיטת הראב"ד הנ"ל הוא דאנו מביטים על הקדימה בכח ולא על הקדימה בפועל, כי אע"פ כשנתנבלה ביוהכ"פ הנה בפועל איסור יוהכ"פ קדים, אבל בכח איסור נבלה קדים, מפני שאף טרם שבאה נבלה זו לידו הנה בדרך כלל יש כמה נבלות, ועלינו להסביר עוד, דלכאורה הלא אפשר להגיד ככה גם בנוגע ליוהכ"פ, שאף טרם שבא יוה"כ בפועל הנה ס"ס בכח יש האיסור של יוהכ"פ עליו? אכן באמת יש הבדל בין הדבר התלוי בפעולה ובין הדבר התלוי בזמן, שדבר התלוי בפעולה הנה אף טרם שנעשית הפעולה, אם היא איננה בפועל אבל אפשר להגדירה בתור עומדת בכח, לא כן דבר התלוי בזמן, הנה טרם שבא הזמן אין בזה אפילו המושג של בכח, זאת אומרת, שלא שייך להגיד על הזמן שטרם שבא הזמן בפועל הוא זמן בכח.
4
ה׳ודבר זה אנו למדים מדרך הקודש אשר להרמב"ם במשפטי התנאים, שמצד אחד הוא פוסק (בפ"ח מהל' גרושין הלכה כ"ב) ש"אם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך - וכו' - ויש לה להנשא לכתחילה, אע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת", שמזה אנו רואים שלא בעינן קיום התנאי בפועל, אלא שדי אפילו קיום בכח, אבל מאידך גיסא ספק בהאומר "הרי זה גיטך שמעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש דאסורה להנשא עד י"ב חודש" (בפ"ט מהל' גירושין הלכה י"א), וידוע הסבר המ"מ בזה שהוא, מפני שס"ס אין קיום התנאי בפועל אע"פ שיש ידיעה ברורה שהתנאי מוכרח להתקיים, ולכאורה הרי יש בזה סתירה, דהא הוא בעצמו סובר דדי גם בקיום התנאי בכח? אבל זהו ההבדל דרק בפעולה אף טרם שיצאה אל הפועל היא בבחינת בכח, אבל על זמן, אי אפשר להגיד שטרם שבא הזמן בפועל ישנו בכח, וכאן שקיום התנאי הוא בהזמן, שלילת הביאה במשך י"ב חודש, הנה לפני הזמן אין אפילו הבכח510ראה דברי המגיד משנה שם שנראה שהוא אומדנא בדעת המתנה שרוצה שיתקיים בפועל, אלא שאכתי צריך ביאור מדוע לא נימא שמעונין בפועל ממש, ועל זה אפשר לומר סברת הגאון המחבר שבכל מקרה לא בעי בפועל ממש וסגי בבכח, אך שבדבר התלוי בזמן לא מקרי בכח. וכבר קדמו בעיקר הדבר השער המלך על הרמב"ם שם בתירוצו השני, אך שלפי דברי הגאון המחבר מיושבת הערת הרע"א בשו"ת סי' קכו שלדעתו עיקר התירוץ דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה וא"כ לפי זה בע"מ שלא תבעלי אין זה בידו שהרי אנו צריכים לאי המעשה, ואף שאין חוששים לזה מ"מ לא נתקיים בפועל. עיי"ש מה שחידש הרע"א לפי זה. ולפי דברי הגאון המחבר אין הטעם משום כל שבידו לעשות מיד, רק שכל שהדבר תלוי בזמן כל שלא הגיע הזמן לא מקרי ישנו בכח, אבל בעל מנת שלא תבעלי שלא תלה התנאי בזמן אע"פ שהוא תלוי בזמן שהרי הוא על אי עשיה, מ"מ מקרי בכח ומהני לענין תנאי.
ועיין חתם סופר גיטין פג, ב שביאר באופן אחר וזה לשונו, דבשלמא אם לא באתי עד יב"ח תלה הדבר בעצמו וידע שלא אפשר לה שתנשא עד יב"ח כי שמא יבוא וא"כ עיקור קיום התנאי בפועל הוא אחר יב"ח ומש"ה אם מת תוך יב"ח אעפ"י שמעתה בודאי יתקיים התנאי שהרי לא יבוא מ"מ לא נתקיים בפועל עד אחר יב"ח שעליו היתה כוונתו מעיקרא משא"כ בשלא תשתי יין או לא תינשאי לפלוני ידע שמיד תוכל להנשא לאחר אדרבא ע"י הנישואין לאחר בטוח יותר שלא תינשא לפלוני ושלא תשתי יין שהרי לא תקלקל עצמה א"כ מותרת להנשא מיד והיינו קיום פועל שלה והבן זה, עכ"ל. ובאמת שכבר קדמו השער המלך על הרמב"ם שם בתירוצו הראשון. ועיין בחידושי הגר"ש שקאפ גיטין סימן ו..
ועיין חתם סופר גיטין פג, ב שביאר באופן אחר וזה לשונו, דבשלמא אם לא באתי עד יב"ח תלה הדבר בעצמו וידע שלא אפשר לה שתנשא עד יב"ח כי שמא יבוא וא"כ עיקור קיום התנאי בפועל הוא אחר יב"ח ומש"ה אם מת תוך יב"ח אעפ"י שמעתה בודאי יתקיים התנאי שהרי לא יבוא מ"מ לא נתקיים בפועל עד אחר יב"ח שעליו היתה כוונתו מעיקרא משא"כ בשלא תשתי יין או לא תינשאי לפלוני ידע שמיד תוכל להנשא לאחר אדרבא ע"י הנישואין לאחר בטוח יותר שלא תינשא לפלוני ושלא תשתי יין שהרי לא תקלקל עצמה א"כ מותרת להנשא מיד והיינו קיום פועל שלה והבן זה, עכ"ל. ובאמת שכבר קדמו השער המלך על הרמב"ם שם בתירוצו הראשון. ועיין בחידושי הגר"ש שקאפ גיטין סימן ו..
5
ו׳וזהו גם הסבר הראב"ד בההבדל שבין איסור נבלה, שהאיסור ישנו בכח תיכף כשנעשה גדול, ובין איסור יוהכ"פ, שכל האיסור הוא בזמן, שלפני יוהכ"פ איננו אפילו בכח.
6
ז׳ועפי"ז מובן מאליו, שאין קושיא מחמותו ונעשית אשת איש, שגם איסור של חמותו בודאי ישנו בכח ג"כ תיכף כשנעשה גדול511ולפי זה מה שכתב הראב"ד כמה נבילות איכא בשוקא אין הוא בגדר סיבה אלא בגדר סימן, ויובן יותר לפי מה שיתבאר בהערה להלן שלא שייכת סברא זו רק באיסורי גברא. ואמנם לענין טמא ובעל מום גם הראב"ד מודה דהוי מחוסר מעשה כמבואר בדברי הראשונים ביבמות לג, ב וצריך לומר שחלוק בע"מ וטמא ממי שאכתי לא נישא, ודו"ק.
ובדרך זו תתיישב גם קושית השער המלך הלכות איסורי ביאה פי"ז הלכה א על הראב"ד דאמרינן דגרושה חל על אלמנה בכהן הדיוט שנעשה כהן גדול כיון דהוי מוסיף, והלא בגרושה היה מוזהר קודם שנעשה כהן הדיוט וא"כ לא יחול הלאו דאלמנה. ואולם אכתי לא יתיישב מה שהקשה הריטב"א בהמשך דבריו מגיד הנשה ומוקדשין דהגמ' שקיל וטרי להיכי תמצי שיחול גיד הנשה ומוקדשין בבת אחת ומשני דולדות קדשים ממעי אמן קדושים וגיד הנשה נוהג בשליל, ולדברי הראב"ד מה צורך לכך נימא שאע"פ שקדם הגיד מכל מקום הוי איסור בת אחת. וכמו שפירש הראב"ד גופיה בזר שאכל מליקה דהוי איסור בבת אחת כיון דמשעה שנעשה גדול חל עליו איסור זרות ואיסור מליקה.
ואולם אפשר שיש לפרש בסגנון דרכו של הגאון המחבר, שחלוק מוקדשים מכל איסורים, שמוקדשים יסוד איסורם באיסור חפצא ואע"פ שהלאוים שנאמרו בהם כמעילה וכאכילה קודם זריקה איסורי גברא הם, מ"מ הם דומיא דבל יחל בנדרים שיסוד האיסור הוא החפצא ואיסורי הגברא מסתעפים ממנו. ועל פי זה יש לומר שכל סברת הראב"ד שאנו דנים את האיסור בכח ועל כן כל האיסורים חלים עליו מזמן שנעשה גדול (חוץ מאיסורים התלויים בזמן), היינו דוקא באיסורי גברא, ובזה אמרינן שהגברא מוזהר אף בלא שיש חפצא לפנינו. אבל באיסורים הנובעים מחמת החפצא של הדבר בזה דומה הוא לאיסורים התלוים בזמן שכל שאין החפץ קדוש אף שהוא אסור באיסורים המסתעפים אך הוא אינו אסור באיסורים המסתעפים ממנו אלא באיסורים המסתעפים מחפץ אחר ולא שייך לדון שהוא כבר מוזהר עליהם. וע"ע קרן אורה יבמות שם וברוך טעם שער הכולל דין ב..
ובדרך זו תתיישב גם קושית השער המלך הלכות איסורי ביאה פי"ז הלכה א על הראב"ד דאמרינן דגרושה חל על אלמנה בכהן הדיוט שנעשה כהן גדול כיון דהוי מוסיף, והלא בגרושה היה מוזהר קודם שנעשה כהן הדיוט וא"כ לא יחול הלאו דאלמנה. ואולם אכתי לא יתיישב מה שהקשה הריטב"א בהמשך דבריו מגיד הנשה ומוקדשין דהגמ' שקיל וטרי להיכי תמצי שיחול גיד הנשה ומוקדשין בבת אחת ומשני דולדות קדשים ממעי אמן קדושים וגיד הנשה נוהג בשליל, ולדברי הראב"ד מה צורך לכך נימא שאע"פ שקדם הגיד מכל מקום הוי איסור בת אחת. וכמו שפירש הראב"ד גופיה בזר שאכל מליקה דהוי איסור בבת אחת כיון דמשעה שנעשה גדול חל עליו איסור זרות ואיסור מליקה.
ואולם אפשר שיש לפרש בסגנון דרכו של הגאון המחבר, שחלוק מוקדשים מכל איסורים, שמוקדשים יסוד איסורם באיסור חפצא ואע"פ שהלאוים שנאמרו בהם כמעילה וכאכילה קודם זריקה איסורי גברא הם, מ"מ הם דומיא דבל יחל בנדרים שיסוד האיסור הוא החפצא ואיסורי הגברא מסתעפים ממנו. ועל פי זה יש לומר שכל סברת הראב"ד שאנו דנים את האיסור בכח ועל כן כל האיסורים חלים עליו מזמן שנעשה גדול (חוץ מאיסורים התלויים בזמן), היינו דוקא באיסורי גברא, ובזה אמרינן שהגברא מוזהר אף בלא שיש חפצא לפנינו. אבל באיסורים הנובעים מחמת החפצא של הדבר בזה דומה הוא לאיסורים התלוים בזמן שכל שאין החפץ קדוש אף שהוא אסור באיסורים המסתעפים אך הוא אינו אסור באיסורים המסתעפים ממנו אלא באיסורים המסתעפים מחפץ אחר ולא שייך לדון שהוא כבר מוזהר עליהם. וע"ע קרן אורה יבמות שם וברוך טעם שער הכולל דין ב..
7