המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו כ״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 23
א׳וציור שכזה אנו מוצאים גם כן בקנינים במקום שע"י החזרה מתבטל הקנין למפרע, וכמו, למשל, בקנין כסף במטלטלים או בדברי שכ"מ שדבריו בעצמם ככתובים וכמסורים דמי, ובכ"ז אם עמד יכול לחזור, שכבר הבאנו שיש מחלוקת הראשונים בזה, אם הגדר הוא שלא יוצמד כלל הקנין כל זמן שיש יכולת לחזור, או דהחזרה מבטלת הקנין, (עי' בספרנו דרכי משה - דרך הקודש ש"ה פ' י"ב וש"ח פי"ט), ואם נימא כצד השני, הנה אע"פ שע"י החזרה נתבטל הקנין למפרע, אבל אין זה בגדר של איגלאי מלתא למפרע, אלא בגדר עקירה, שהחזרה עוקרה את הקנין.
1
ב׳וגם שם יש לנו הציור הזה, שהנ"מ הוא, שבמקום שע"י הקנין הסתעף גם דין של קדושה, אם תועיל החזרה לבטל את הדין המסתעף הנ"ל.
2
ג׳והדבר מבואר ברש"י גיטין (ט' ע"א), שעל הא דאמרינן שם שכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד, חוזר בנכסים מתנת שכ"מ הוא, ואינו חוזר בעבד שהרי יצא עליו שם בן חורין", פירש"י משום ש"נשתחרר שעה אחת כל זמן שלא חזר, ושוב אינו יכול לחזור שקדשו השם", כלומר, דכאן מסתעף מהקנין ממון גם דין של קדושה, ש"קדשו השם", והחזרה פועלת רק לבטולו של הקנין אך אין בכחה של החזרה לבטול הקדושה.
3
ד׳ובודאי דברי רש"י בהא דאמר "ונשתחרר שעה אחת" אין המכוון דברים כפשוטם, שבודאי נעקר הקנין מעיקרו כשחזר, וראי' לזה מהא דאמרינן בב"ב (קנ"ג ב') "מי מוציא מיד מי: הוא מוציא מידם בלא ראיה והם אין מוציאים מידו בלא ראיה", היינו כשיש ספק אם היה שכ"מ או בריא כשנתן המתנה אוקי נכסי בחזקת מרא קמא, ואי נימא דגם בשכ"מ הקנין חל לשעה אחת כל זמן שלא חזר, הרי בכל האופנים כבר יצאו הנכסים מרשות הנותן, אפילו אם היה שכ"מ, וכל הספק הוא אם הוחזרו לו שוב, ובכן הרי הם להיפך בחזקת המקבל מתנה, אלא ש"מ דבכל האופנים הקנין נעקר מעיקרו. והכוונה ב"נשתחרר שעה אחת" הוא רק בציור, כלומר "דאי אפשר לצייר עקירה בלי התהוותו של הדבר מקודם, וכיון דע"י התהוות של השיחרור בעבד באה גם הקדושה שוב אין ביכולה של החזרה לעקרה.
4
ה׳והתוס' שמקשים שם בגיטין על הטעם שאינו חוזר בעבד, ואומרים שזהו רק מתקנת חכמים, אפשר שגם הם מודים שזהו רק בבחינת עקירה, ובכ"ז המה חולקים על רש"י, כי גם כאן הוא אותו הציור שיש בנדר כשאוסר על עצמו את הנכסים כהנ"ל519ראה מש"כ הגאון המחבר בספר רש"י שם אות ט שלרש"י מתנת שכיב מרע חלה מיד ולתוס' שם החולק רק כשמת קונה למפרע כיון שיכול לחזור בו (ראה כסברא זו בקובץ שיעורים בבא בתרא אות תקי). וכ"כ בספר ציוני ח"א סי' טז שהוכיח מדברי רש"י הנ"ל דמה דמהני חזרה אינו משום שלא נשלם הקנין עד שמת, אלא שהקנין חל מיד ומהני על כך חזרה, עיי"ש. וראה שיעורי ר' שמואל גיטין שם שבאת תמה על רש"י שבפשטות דין חזרה במתנת שכיב מרע אינו מהלכות חזרה, אלא שהוא אומדנא והוי כעין תנאי שאם יעמוד יוכל לחזור (עיי"ש בתוס' וברשב"ם בבא בתרא קמו, ב), וכיון שאם עמד אגלאי מלתא למפרע דאדעתא דהכי לא הקנה אמאי לא יוכל לחזור גם מהעבד. ועיין קה"י בבא בתרא סי' מ שחקר אם הא דעמד חוזר הוא מטעם אומדנא או מטעם דהוי כמו תנאי..
5