המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו ד׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 4
א׳ולהיפך, אם יהיה ציור שכזה שהעשה גופה היא סבת הל"ת, שאז לא שייך הכלל של עשה דוחה ל"ת448היה מקום להוסיף לפי זה מה שכתב הצל"ח בפסחים מט, א שלא שייך שנימא שיבוא עשה של הקרבת קרבן פסח וידחה איסור דלא תשחט על חמץ, כיון שהלאו נאמר על העשה גופא, עיי"ש דלא אמרינן עדל"ת רק היכא ששני הדברים באים במקרה ולא כשבאו יחד. ובפשטות כוונתו שהיכן שהגדירה והגבילה התורה כיצד לקיים את העשה, ובאופן זה אמרה התורה שלא יקיים את העשה, לא שייך בזה עדל"ת. אכן ניתן לבאר זאת גם בדרכו של הגאון המחבר שהעשה של הקרבת קרבן פסח הוא גופא הסיבה לאיסור הקרבה בחמץ ובכה"ג לא אמרינן עדל"ת. ויעויין בתוס' רע"א למשניות פסחים אות יג שכתב שמדברי הטו"א חגיגה ד, א מוכח שסובר שלא כדברי הצל"ח שעשה דראית פנים דוחה את הלאו של לא יראו פני ריקם (ועיין מה שנכתב בזה לעיל מדה ג אות כו בהערות). ויש לדמות לענין זה מה שדנו באחרונים אם במקום שאין מלח אי מותר להקריב בלא מלח מדין עדל"ת עיין מנ"ח מצוה קיט סק"י (ושם גם על הקטרת שאור ודבש), וחזו"א קדשים סי' כה סקי"ח.
ואולם אפשר לדחות שדוקא ביבום שאותה מציאות (של אשת אח) היא סיבה לאיסור וסיבה למצוה ובזה שייך לומר את יסודו של הגאון המחבר דבכה"ג לא אמרינן עדל"ת. אבל בשחיטת פסח על חמץ אין סיבה אחת לשניהם, רק שיש סיבה למצוה והמצוה מסובבת סיבה נוספת לאיסור..
ואולם אפשר לדחות שדוקא ביבום שאותה מציאות (של אשת אח) היא סיבה לאיסור וסיבה למצוה ובזה שייך לומר את יסודו של הגאון המחבר דבכה"ג לא אמרינן עדל"ת. אבל בשחיטת פסח על חמץ אין סיבה אחת לשניהם, רק שיש סיבה למצוה והמצוה מסובבת סיבה נוספת לאיסור..
1
ב׳ובזה יש לישב בנקל קושית הראשונים הידועה על הא דאמרינן בנדרים (ט"ז ע"א) "חומר נדרים מבשבועות כיצד? אמר קונם סוכה שאני עושה, לולב שאנו נוטל, תפילין שאני עושה, בנדרים אסור", שמקשים נהי שהנדר חל אבל עכ"פ מדוע לא נימא אתי עשה ודחי ל"ת כבכ"מ שודאי הל"ת חלה, ובכ"ז העשה דוחה אותה וה"נ?449ראה בספרו של הגאון המחבר דרך הקודש שמעתתא א פרק יא שישב באופן אחר קושיא זו שלא שייך עדל"ת בחפצא וגברא ראה שם הטעם, וכן כתב להלן אות יז. ובאמת שכבר הנמוק"י בנדרים טז, א כתב סברא זו דלא אמרינן עדל"ת בחפצא וגברא ואפשר שביאורו הוא כדברי הגאון המחבר שם. ועיין להלן בהערות. אבל באמת שם יש לנו הציור המהופך, שהעשה גופה זוהי סבת הל"ת, דמהו הל"ת בנדרים? זהו "לא יחל דברו", ואם אמר קונם סוכה שאני עושה ומכוון לאסור עליו בקונם את המצוה, הלא עושה הוא את קיום המצוה גופא לסבת העבירה, ממילא כבר לא שייך בזה הכלל של אתי עשה ודחי ל"ת, שזה נאמר כנ"ל רק במקום שבמקרה התנגשו יחד450לכאורה יש לשדות נרגא בדמיון למה שכתב באות הקודמת. שלענין ערוה דאשת אח ומצות יבום, הנה המציאות עצמה של אשת אח היא סיבה הן לאיסור ערוה והן למצות יבום, ובכה"ג יש מקום ליסודו של הגאון המחבר שבאופן זה לא שייך הנדון של עשה דוחה לא תעשה, שאין כאן התנגשות אלא מציאות אחת הגורמת לשני דינים מהופכים. מה שאין כאן בנדו"ד לא המצות סוכה היא הגורמת לאיסור בל יחל אלא להיפך חילול הנדר הוא האוסר את קיום מצות הסוכה, ושוב יש לנו כאן התנגשות של ב' דברים הבאים משתי סיבות ומשתי מציאויות, מצות סוכה שבאה כתוצאה מזמן חג הסוכות ואיסור נדר שסיבתו מחמת דיבורו אלא שבמקרה היה דיבורו על מצות חג הסוכות. ואמנם בדוגמה שננקטה לעיל לענין עשה דהקרבת קרבן לדחות איסור הקרבה על חמץ, בזה אכן שייך יפה יסודו של הגאון המחבר, ועיין לעיל מה שנכתב. ולעיל מדה ג אות כג דימה ג"כ הגאון המחבר מעין זה דאלמנה לכה"ג היא סיבת האיסור הן לאיסור לכה"ג, אך מאידך אלמנות היא סיבה למצות יבום, ועיי"ש בהערות שגם זה אינו דומה כלל לחילוקו העיקרי של הגאון המחבר בין יבום לשאר עדל"ת..
2
ג׳ובשבועה שמותר בכה"ג, טעמא אחריני יש בזה, משום דהשבועה לא חלתה מעיקרא, וממילא אין כלל הל"ת, אבל בנדרים, כיון דס"ס הנדר חל ויש בזה הל"ת, ממילא אין בזה הכלל דעשה דוחה ל"ת כנ"ל.
3