המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו ו׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method V 6
א׳ואמנם יש לפעמים כשיש שתי סבות המתנגדות זו לזו, שאע"פ שהדין הוא ודאי שסבה אחת מתגברת על השניה, קשה לקבוע אם זהו מטעם שהמסובב מהסבה השניה לא חל כלל אפילו בכח, או שזה רק מעין דחוי לקיומו בפועל.
1
ב׳למשל, עד המסייע פוטר משבועה, ויש כאן שתי סבות המתנגדות זו לזו, הסבה המביאה לחיוב שבועה ועד אחד הפוטר, ואם הדין שעד המסייע פוטר משבועה, אז זאת אומרת, שהסבה השניה מתגברת על הסבה הראשונה, אכן עדיין הספק, אם החיוב שבועה, שזהו המסובב מסבה של מודה במקצת, למשל, מתבטל לגמרי, או שהוא רק נדחה בפועל.
2
ג׳ובאמת בזה יש מחלוקת הראשונים, כי כידוע, מקשים הראשונים על ההלכה דעד המסייע פוטר משבועה מהא דאמרינן (ב"ק י"א ב') "שומר שמסר לשומר חייב משום דא"ל את מהימנית לי בשבועה הוא לא מהימן לי בשבועה", ואמאי לא יהיה השומר השני עד המסייע ויפטור את השומר הראשון משבועה? ואמנם הרא"ש כתב ע"ז "ויש מקשין הבל" ותירוצו הוא משום דעד המסייע פוטר רק משבועה אבל לא מממון, וכיון שהוא, השומר הראשון, לא יכול לשבע ויש עליו דין של מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע משלם, שוב לא יכול לפוטרו מממון, אבל באמת ה"יש מקשין הבל" אינם כלל וכלל קטלי קניא באגמי, והרמב"ן בעצמו מקשה את הקושיא הזו.
3
ד׳והמחלוקת היא בתפיסת ההלכה של עד המסייע פוטר משבועה, דאם נתפוס שהעד המסייע מסלק את החיוב שבועה מעיקרו, אז לא שייך לבוא על זה מטעם שאינו יכול לשבע משלם, דזהי התשלומים רק מסתעף מהחיוב שבועה, אבל כאן, כשחיוב שבועה אין כאן, ממילא הרי אין הדבר המסתעף מהחיוב, וזהי סברת הרמב"ן שמקשה את הקושיא הזו, אבל אם נתפוס שהחיוב ;;יש בכח, אלא רק שאיננו בפועל, אבל מכיון שישנו בכח אז ממילא כל הדברים המסתעפים מהחיוב הזה גם כן ישנם, וממילא יש החיוב של מתוך שאינו יכול לשבע משלם, ובאופן שכזה הרי העד יפטור לא משבועה אלא מממון וזה אי אפשר כנ"ל, שזו היא סברת הרא"ש456עיין חידושי ר' ראובן בבא מציעא סי' א-ב שביאר ג' צדדים בגדר עד המסייע. א. שדברי העד מתקבלים ופוטרים אותו מהחיוב. ב. שעדות העד מהוה ריעותא בעצם המחייב של העד אחד. ג. שיש חיוב שבועה ועל ידי העדות הוי כאילו נשבע. עיין כתב וחותם לרע"א סי' ג, והחילוק בסגנונו של הגאון המחבר שלצד א ישנו חיוב בכח של שבועה אך לא בפועל, ולצד ב' אין אפילו חיוב בכח, ולצד ג ישנו חיוב בכח ואף בפועל אלא שעל ידי העדות נתקיימה החובה (ועיין להלן מדה ט אות יג שהביא הגאון המחבר גם הוא את הצד השלישי). ואמנם לכאורה הרא"ש סבירא ליה בהכרח כהצד הראשון שיש חיוב שבועה בכח וסילוק הע"א הוא רק בפועל, ועל כן כל שחל חיוב ממון לא מהני דנאמנות עד אחד כח שבועה לה ולא כח ממון (ואולי גם בדעת הרא"ש אינו מוכרח שאפשר שסובר כצד הג', אך סובר דגדר 'כאילו נשבע' אינו דומה לגמרי לפטור שחל על ידי שבועה, ותלוי הרבה בגדר שבועה אם הוי בירור או סילוק טענת התובע, ואכמ"ל). אבל הרמב"ן לא מבעיא שיכול לסבור כהצד השני וכסברת הגאון המחבר שהעד מסלק את החיוב כח של העד אחד, וכן מסברא יכול לסבור כצד הג' שכיון שקיים שהוי כאילו נשבע שוב לא מקרי מתוך שאינו יכול לישבע. הוא יכול לסבור גם כהצד הא' וזאת על פי מה שדנו האחרונים והגאון המחבר האריך בזה לעיל מדה ג אות יב, אם עד אחד מחייב ממון והשבועה פוטרת או שכל חיוב העד הוא רק חיוב שבועה אלא שאם לא נשבע מתחייב ממון, עיי"ש שתלה בעצמו מח' הרמב"ן והרא"ש (ועיין שם בהערות מה שצויין מדברי הקובץ שיעורים ח"ב סי' ז שחקר אם אינו יכול לישבע הוא כמו אינו רוצה לישבע או שהוא חיוב ממון (הנלמד מקרא), ולפי"ז יש לדון גם בכאן, עיי"ש). ועיין להלן מדה ט אות יג שדעת הגאון המחבר שהרמב"ן יכול לסבור רק כצד השני. ואי נימא דהעד מחייב רק שבועה לא יהני לכאורה טענת הרא"ש שהרי חיוב הממון אינו מחמת העדת העד ומה בכך שיש חיוב בכח, כיון שחוזק החיוב הוא בדרגת שבועה יהני העד אחד. (ואמנם אפשר שאינו מוכרח שסובר שעד אחד מחייב ממון, ואפשר שסובר שהעד אחד מחייב שבועה, אלא שגדר הפטור דעד אחד אינו סילוק המחייב בפועל ואינו מתנגד כלל לעד אחד אלא שהוא פטור מהחיוב שהוטל עליו בב"ד, וכיון שבב"ד הוטל עליו חיוב ממון לא מהני עד אחד לפוטרו, ואפשר שזהו גופא הצד הג'). ויעויין בכל זה בקצוה"ח סי' פז סק"ט, קובץ שיעורים שם, חידושי ר' ראובן שם, קה"י ב"מ סי' ב..
4