המידות לחקר ההלכה, חלק א, ו; היוצאים מן הכלל בסבה ומסובב י׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VI 10
א׳ובזה ביארתי מחלוקת הגאונים והרא"ש בריש פ"ק דפסחים, שהראשונים סוברים, דהמפקיד חמצו אצל נכרי או אצל ישראל חברו וקבל עליו אחריות דאינו עובר המפקיד, אע"פ שהוא שלו, כיון שאינו ברשותו; והרא"ש חולק ע"ז משום דבפקדון כל היכי דאיתא ברשותא דמרא איתא, ולכאורה קשה באמת על הגאונים הנ"ל?
1
ב׳אך אפשר לבאר את שיטת הגאונים הנ"ל גם כשהפקיד אצל נכרי גם במקום כשהפקיד אצל ישראל, עפ"י ההנחות האלה.
2
ג׳א) דברי הגמ' בב"ק (ס"ו ע"ב) שמקשינן שם על מ"ד דיאוש קונה בגנב וגזלן מהא דתנן, הגוזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך, והא כיון דמטי זמן איסוריה איאושי קא מיאש? והתירוץ הוא "כי קאמינא אנא זה מתיאש וזה רוצה לקנות, האי זה מתיאש וזה אינו רוצה לקנות".
3
ד׳ב) שיטת המגן אברהם, דמי שמסר חמצו בפקדון לישראל והנפקד לא מכר, דה"ל פושע, ואפילו הוא שומר חנם חייב, דדמיא להיה לו לקדם ברועים ומקלות ולא קידם, אלא אם החמץ בעין יכול לומר לו הרי שלך לפניך, אבל דעת המהרש"ל ביש"ש היא, דבשומר לא יכול לומר הרי שלך לפניך שזהו רק דין בגזלן, וממילא כשהפקיד אצל נכרי המפקיד אינו עובר בב"י, פשוט מצד דכיון דמטא זמן איסורא איאושי קא מיאש, וכאן הלא לא שייך לומר "זה קא מיאש וזה אינו רוצה לקנות" כמובן, וגם כשהנפקד הוא ישראל, כיון דלא מכר ונחשב לפושע ולא יכול לומר הרי שלך לפניך, הרי מתחייב בדמים והחמץ הוא של הנפקד, שוב לא יכול המפקיד לעבור עליו.
4
ה׳ומחלוקת הרא"ש עם הגאונים תלויה שוב בהחקירה הזו, דהא גם בנ"ד לולא איסור ההנאה הרי היה של המפקיד.
5
ו׳והגאונים סברי, דהחידוש בחמץ הוא רק בהמסובב, א"כ החידוש הוא רק במקום דנשאר רק החסרון של איסור הנאה, אבל בנ"ד הרי מזה מסתעף דהוה חמץ של אחרים ממש, דנעשה החמץ של הנפקד, והרא"ש סובר, דהחידוש הוא בבטול הסבה לגמרי, ואנו צריכים לדון על הדבר כאילו לא היה כלל הדין של איסור הנאה בפסח, וממילא, כיון דכל הדין של איסור הנאה היה החמץ שייך להמפקיד, בין כשהפקיד אצל ישראל שפיר עובר עליו.
6