המידות לחקר ההלכה, חלק א, ו; היוצאים מן הכלל בסבה ומסובב י״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VI 11
א׳ונרויח בזה לתרץ את הקושיות העיקריות שמקשים על שיטת הגאונים הנ"ל.
1
ב׳א) מהמשנה בב"ק (צ"ז ע"ב) "גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך", שעכ"פ מוכח מזה דהחמץ אסור בהנאה, והקושיא, כיון דכל איסור הנאה לאחר הפסח הוא מצד קנס של עברת בל יראה, ובכן מצד מי בא כאן הקנס הזה, אם מצד עברת הגזלן בבל יראה, הלא הוא לא מרגיש כלל את הקנס, אחרי דבין כך ובין כך יכול לומר לו הרי שלך לפניך, ואם מצד הנגזל, הלא קל וחומר הדברים, ומה המפקיד אינו עובר בבל יראה לשיטת הגאונים, מכש"כ הנגזל שאינו עובר?
2
ג׳ב) מפסחים (ל"א ע"א) בסוגיא של המחלוקת, אי בע"ח למפרע הוא גובה או בע"ח להבא הוא גובה, שמקשינן שם "תנן, נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה, אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה, אמטו להכי מותר בהנאה, אלא אי אמרת מכאן ולהבא הוא גובה, אמאי מותר בהנאה ברשותא דישראל הוה קאי? הכא במאי עסקינן, כשהרהינו אצלו", ונראה, שלאביי דסבירא ליה, דבע"ח למפרע הוא גובה מיירי בלא הרהינו אצלו, ולשיטת הגאונים הנ"ל איך יתכן זאת, דהלא שם במשנה כתוב "וישראל שהלוה את נכרי על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה", וכיון דהחמץ מונח אצל נכרי אמאי אסור בהנאה, הא במה שבע"ח למפרע הוא גובה, הלא לא עדיף זה משלו ממש, שגם אז מונח זה אצל נכרי אינו עובר?
3
ד׳אך לפי דברינו הנ"ל אפשר לתרץ את שתי הקושיות הללו מיניה וביה. דלפי דברינו, הנה אע"פ שבחמץ שלו ממש אינו עובר בב"י אם הפקיד את זה אצל נכרי, בכ"ז, למדס"ל דבע"ח למפרע הוא גובה הוא כן עובר, אף על פי שהחמץ נמצא אצל הנכרי הלוה, דכיון דכל הטעם, כאמור, הוא מצד יאוש והרי ידועה דעת הפוסקים דיאוש בחוב לא מהני, וממילא מתורצת הקושיא האחרונה.
4
ה׳והקושיא הראשונה מובן ממילא, שאין לה מקום לפי הנ"ל, שכל הטעם שהמפקיד אינו עובר בב"י כשהנפקד הוא ישראל הוא משום שהנפקד אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, הנה בהקושיא גופה כבר יש התירוץ, דזו היא הנותנת, שכיון שהגזלן יכול לומר לו הרי שלך לפניך ממילא עובר הנגזל בבל יראה ובשביל כך נאסר בהנאה.
5