המידות לחקר ההלכה, חלק א, ו; היוצאים מן הכלל בסבה ומסובב י״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VI 13
א׳ומספק זה יוצא לנו נפקא מינא לדינא גם בהא דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה וגם בהא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.
1
ב׳בנראה ונדחה מה שהבאנו בספרנו "דרכי משה - דרך הקודש" ח"ב שמעתתא ט' (פרק ח'), מחלוקת הרמב"ם והתוס' במזבח שנפגם אחרי שכבר קרבו מתירי הקרבנות, דהרמב"ם פוסק בפ"ג מלה' פסוהמ"ק (הלכה כ"ה) "שאין אוכלין אותן בירושלים והמזבח פגום עד שיבנה", שזאת אומרת, שאחרי שיתוקן המזבח הן נאכלים ואין אומרים בזה כיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה569עיין בעונג יום טוב סימן פ דבבשר קודש לא אמרינן דיני דיחוי, ועיי"ש שמכל מקום בנבלע בו איסור חל על הנבלע שם איסור ולא מהני מה שיפלט אחר כך. וע"ע ערוך לנר מכות יט, א. ובטוב טעם ודעת הל' שחיטה שאלה לח כתב דאכילת קדשים הוי מצוה ואין דיחוי אצל מצוות. וראה להלן מה שנכתב בשם טהרת הקודש., אכן מהתוס' זבחים (ס"א ע"ב) משמע דגם בזה אמרינן כיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה570בטהרת הקודש זבחים שם כתב שהתוס' לא פליג על הרמב"ם דבאכילת קדשים דיחוי הוא מטעם דיחוי במצוות ועל כן כל שבידו לסלק הדיחוי אפילו בדרך רחוקה לא מקרי דיחוי וכמו שכתב הבית יוסף, מה שאין כן בדיחוי בקדשים שרק אם בידו לסלק בקל הוי דיחוי. וכתב שלפי זה התוס' דמיירי במסעות לא מקרי דיחוי כיון דכתיב על פי ה' יחנו ואפשר שיעמדו ימים רבים, ולכך הוי דיחוי אף כשעמדו בו ביום, עיי"ש. ועיין תורת הקודש (אילן) ח"א סי'ק לו בהערה שחילק בין היכא שהדיחוי הוא בחפצא כבכל המקומות וכן במסעות, לבין היכא שנפגם המזבח שהדיחוי הוא רק בגברא ולכך מהני בחזר ונבנה., והסברתי דבזה הוא המחלוקת, דהרמב"ם סבור כהצד הראשון, ובכאן אי אפשר לומר דאותה הסבה של הזמן שנדחה נמשכת בדין גם להבא, דס"ס אחרי שנתקן המזבח הרי גם בדין, ולא רק במציאות, הוא מתוקן ואפשר להקריב עליו כל הקרבנות, והתוס' סוברים כהצד השני, וס"ס בזמן שנדחה היה מסובב לפסול וזהו נעשה לסבה חדשה לפסול גם להבא כשהוא כבר נעשה למתוקן.
2
ג׳וכן יש נ"מ מזה ג"כ בהא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, כאשר כבר הארכנו בזה בספרנו "דרכי משה - דרכי הקנינים" שמעתתא א' (פרק י"ג) לבאר בזה מחלוקת רש"י ותוס' בב"ק (ע"ג ע"א), שעל הא דאמרינן שם "והלכתא שהעידו בבת אחת והוזמו" כתב רש"י "דל"ג והוזמו בבת אחת, דבהזמה לא איכפת לן אי בבת אחת או בזה אחרי זה, ובלבד שהוזמו על הטביחה תחילה", והתוס' מקשים שמה "דמאי מרויח בהזמת הטביחה תחילה - וכו' - דגם כשהוזמו על הטביחה תחילה הן מוכחשין על הגנבה מאחר שהעידו דתוך כדי דיבור כדיבור דמי? ואמרנו דהמחלוקת היא בזה, בעדות שהוזמה מקצתה, אם נחשב גם החלק שלא ניזם כאילו ניזם, או דזהו גופא פסול מיוחד, הפסול של ביטול מקצתה, שמובן דזה תלוי בחקירתנו הנ"ל.
3
ד׳ורש"י סובר כהצד הראשון, וע"כ פירש שפיר דלא גרסינן "והוזמו בבת אחת" משום דאם הוזמו על הגנבה תחילה הרי נתבטלה עדות הטביחה לאו משום עדות שבטלה מקצתה, אך משום הסתלקות המציאות לגמרי דאם אין גניבה אין טביחה ומכירה, אבל אם הוזמו על הטביחה תחילה, נהי דגם בזה נתבטלה עדות הגנבה משום עדות שבטלה מקצתה, הלא זהו גופא בכלל הזמה כנ"ל, ולא שייך להקשות בזה דלא ישלמו אם הוזמו אח"כ על הגנבה מטעם דהכחשה לאו תחילת הזמה היא, דכ"ז אם ההכחשה באה מטעם הנמנעות של המציאות, משא"כ כאן דבטול הגניבה בא משום דנחשב כאילו ההזמה של הטביחה התפשטה גם על הגנבה וכהאי גוונא לכו"ע תחילת הזמה היא571בעיקר הדברים כבר קדמו המהרא"ל צינץ בליקוטי מהרא"ל צינץ על ב"ק שם וזה לשונו, דנהי דודאי מוכח כשהעידו תכ"ד עדות כשבטלה מקצתה בטלה כולה, י"ל דרש"י ס"ל כסברת בעל המאור דכאן לא שייך דאתכחשו מעיקרא דכיון שהעידו תכ"ד הו"ל כולה הזמה אריכתא, אלא דבעל המאור ז"ל ס"ל דאפי' הוזמו על הטביחה תחלה נמי מקרי הזמה אריכתא, וזה לא ס"ל לרש"י כאן דקשה וכו' לכן ס"ל לרש"י דודאי אם הוזמו על הטביחה תחלה דנהי דנתבטל עדות גניבה היינו ג"כ משום דררא דהזמה ושקר, שפיר י"ל כי מיתזמו לבסוף אגניבה מקרי הזמה אריכתא שאילו באו עדים כשרים על הגניבה היה עדות הנגיבה קיים ואינו מתבטל רק מצד השקר, י"ל אף דאביי לא ס"ל הכחשה תחלת הזמה י"ל דהיינו בהוכחשו ונתבטל עדות הראשונים מכח ההכחשה תו ליתנייהו בהזמה ולא אמרינן הכחשה תחלת הזמה שאין דין הכחשה והזמה שוין, אבל היכא שנתבטל מקצת העדות מכח הזמה כגון שהעידו בב"א תחילה הרי גם הגניבה נתבטלה מכח הזמת הטביחה כי מיתזמו אגניבה נגמרה הזמת הגניתה ג"כ, אבל אם הוזמו על הגניבה תחילה דאין עדות הטביחה מכח דררא דהזמה שיש חשש שיוזמו מסתמא על הטביחה אפילו עדות הטביחה אמת אין בו ממש שאם אין גניבה אין טביחה וא"צ הגמר של הזמה לבטל עדות הטביחה לא שייך 'הזמה אריכתא שאין עדות הטביחה מתבטלת מכח דררא דשקר שאפילו אמת הוא אין בו ממש א"כ הוה ביטול גמור לעדות הטביחה, אבל אם הוזמו על הטביחה תחילה אין ביטול לעדות של גניבה רק מצד השקר וכי מתזמי נגמרה ההזמה לגמרי דהוה הזמה אריכתא, עכ"ל. וכעין זה כתב גם בפנים מאירות שם. ועיין בהפלאה, אבל התוס' סוברים כהצד השני, ובכן גם אם הוזמו על הטביחה תחילה מתבטלת עדות הגנבה לא מצד הזמה, אלא דזהו פסול מיוחד, והפסול הזה המיוחד בודאי לאו בכלל תחילת הזמה ולא יתחייבו כשהוזמו אחרי כך, ולכך לדעתם לא משכחת בזה דינא דהזמה רק כשהוזמו בבת אחת כנ"ל.
4