המידות לחקר ההלכה, חלק א, ו; היוצאים מן הכלל בסבה ומסובב ז׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VI 7
א׳המחלוקת של אביי ורבא אי עד זומם למפרע הוא נפסל או מכאן ולהבא הוא נפסל, היא באמת ג"כ מחלוקת אי החידוש הוא בהסבה או בהמסובב, כי כאמור שם "עד זומם חידוש הוא מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני", כלומר, שאין דבר ודאי שהראשונים אמרו שקר, ואם התורה חדשה שבכ"ז האחרונים נאמנים, ממילא נופל הספק אם החידוש הוא בהסבה, שהתורה חדשה שאנו שהראשונים העידו שקר, וממילא למפרע הם נפסלים, או שהחידוש הוא רק בהמסובב, במה שהאחרונים נאמנים, וממילא מתחיל הפסול של הראשונים רק משעת נאמנות האחרונים שזהו מכאן ולהבא הוא נפסל557הנה גם לאחר שנקבל את סברת הגאון המחבר שהחידוש הוא במסובב ולא מחמת שהעידו שקר, הלא עתה יהפך המסובב לסיבה שהרי אנו פוסלים את העדים מכאן ולהבא כיון שעידי שקר הם, ואם הם עידי שקר כיצד ניתן לחלק בין העדויות של קודם שנפסלו ללאחר שנפסלו (וזוהי לכאורה זוהי סברת התוס' בב"ק שם דלא הימניהו רחמנא לחצאין, עיין בדברות משה דלעיל). ויעויין באורים ותומים סי' כח סק"ג וסי' פז סקכ"ז שרשע שלא נודע פסולו אינו פסול כלל ויכול לכתחילה להצטרף להעיד עם אחר. וביאר בטעם השני שבעינן שיהיה חלות פסול בבית דין לאשויי עליו שם רשע, ולפי זה אדרבה, מה שאנו פוסלים כל עדות למפרע הוא דזהו גופא הדין שהפסול שמחיל הב"ד יחול למפרע, ואולם באופן של חידוש אמרינן אין לך בו אלא משעת חידושו. ויש שנקטו שהוא מטעם פלכגינן, ודנו אם כה"ג מקרי פלגינן בחד גופא, וראה חידושי הרי"מ סי' לג, אמרי בינה עדות סימן מ..
1
ב׳אכן כל זה אם נימא, דשניהם סוברים דעד זומם חידוש הוא, אבל לאלה הסוברים, דבזה גופא היא המחלוקת אי עד זומם חידוש הוא, ואביי דסובר דלמפרע הוא נפסל סובר, דעד זומם לאו חידוש הוא כדמוכח מהטור558ראה כסף משנה על הרמב"ם הלכות עדות פי"ח ה"ג שביאר בדעת הרמב"ם שלכולי עלמא עד זומם חידוש הוא, והמחלוקת אם באופן של חידוש נפסל מכאן ולהבא או למפרע. ובלחם משנה שם הביא את דברי הטור שכתב טעם לדבר, שכשם שאין חידוש במה שפוסלים שני עדים בגזלנות או בחילול שבת, כיון שאין הם מעידים על גוף המעשה אלא על דבר אחר, ועל זה אין הראשונים נאמנים, כמו כן העדות של עמנו הייתם (ומה דהרמב"ם חולק על טעם זה עיין נתה"מ סי' לח, חת"ס ב"ב לא, ב, קוב"ש ב"ק אות מג), ולפי זה אכן אם היה זה חידוש לכו"ע היה נפסל רק מכאן ולהבא, אלא שלדעת הטור אין זה חידוש.
ובהגהות רעק"א לחושן משפט סו"ס לח ציין לקונטורס ר' חיים יונה (הו"ד בעין הגליון שם) שגם הטור מודה דהוי חידוש אליבא דאביי וכל כוונת הטור היא רק לתת טעם לגזירת הכתוב. עיין גם זכרון שמואל סי' מ. ובאמת שהרמב"ן עה"ת דברים יט, יח שהביאוהו האחרונים שגם הוא סובר כהטור וכתב טעם זה, הביא שם להלן פסוק יט שהוא חידוש וגזירת הכתוב, ומאידך הרמב"ם בפירוש המשניות ב"ק שם כתב את טעם הטור. ועיין להלן מדה ח אות יח בהערות.
ולפי דברי הג"ר חיים יונה יש לבאר שחקירת הגאון המחבר אם בחידוש הולכים בתר הסיבה או המסובב, תלוי בסוג החידוש, שחידוש שיש לו טעם אמרינן שהחידוש הוא בסיבה עצמה, מה שאין כן בגזירת הכתוב ללא טעם יש לומר שאזלינן רק בתר המסובב., הנה נראה דשניהם סוברים, דכל חידוש הוא רק בהמסובב ולא בהסבה559את לשון הגמרא חידוש הוא אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך, כתב הר"ן חולין לג, ב מדפי הרי"ף לבאר שיטת הרא"ה דלא אמרינן קבוע קודם שנולד הספק. וכתב בקובץ שיעורים ב"ק שם שהר"ן על כרחך סבירא ליה כהטור בעד זומם, דאי כהרמב"ם הלא להלכה קיי"ל כאביי שנפסל למפרע (ולפמש"כ שיש לחלק בין חידוש שיש בו טעם, יש לומר דקבוע הוי חידוש בלא טעם, ודו"ק). ובאמת שבמנחת פתים יו"ד סי' קט סעיף ג הקשה מכאן על הש"ך שם שהביא את דברי הר"ן הנ"ל להלכה, ושהוא לכאורה כנגד סברת אביי. וע"ע קובץ ביאורים לש"ש אות כ שכתב גם כן שספק טומאה ברה"י אינו אלא מכאן ולהבא דאין לך בו אלא משעת חידושו ואילך. ובדברות משה ב"ק ביאר שבכל מקום שהוא חידוש אין להקשות מצד הסברא כיצד נחלק, ורק במקום שבעצם אי אפשר לחלק וכסברת התוס' לענין חיוב תשלומין ופסול דלא הימנוה תורה לחצאין אז אמרינן שגם באופן של חידוש אינו יכול להתחלק., ולהיפך להטעם בגמרא "משום פסידא דלקוחות", כלומר, שכל הדין של רבא שמכאן ולהבא הוא נפסל הוא רק מתקנתא דרבנן, ומדאורייתא "למפרע הוא נפסל" נראה, דכו"ע מודים דהחידוש הוא בעיקר, בהסבה.
ובהגהות רעק"א לחושן משפט סו"ס לח ציין לקונטורס ר' חיים יונה (הו"ד בעין הגליון שם) שגם הטור מודה דהוי חידוש אליבא דאביי וכל כוונת הטור היא רק לתת טעם לגזירת הכתוב. עיין גם זכרון שמואל סי' מ. ובאמת שהרמב"ן עה"ת דברים יט, יח שהביאוהו האחרונים שגם הוא סובר כהטור וכתב טעם זה, הביא שם להלן פסוק יט שהוא חידוש וגזירת הכתוב, ומאידך הרמב"ם בפירוש המשניות ב"ק שם כתב את טעם הטור. ועיין להלן מדה ח אות יח בהערות.
ולפי דברי הג"ר חיים יונה יש לבאר שחקירת הגאון המחבר אם בחידוש הולכים בתר הסיבה או המסובב, תלוי בסוג החידוש, שחידוש שיש לו טעם אמרינן שהחידוש הוא בסיבה עצמה, מה שאין כן בגזירת הכתוב ללא טעם יש לומר שאזלינן רק בתר המסובב., הנה נראה דשניהם סוברים, דכל חידוש הוא רק בהמסובב ולא בהסבה559את לשון הגמרא חידוש הוא אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך, כתב הר"ן חולין לג, ב מדפי הרי"ף לבאר שיטת הרא"ה דלא אמרינן קבוע קודם שנולד הספק. וכתב בקובץ שיעורים ב"ק שם שהר"ן על כרחך סבירא ליה כהטור בעד זומם, דאי כהרמב"ם הלא להלכה קיי"ל כאביי שנפסל למפרע (ולפמש"כ שיש לחלק בין חידוש שיש בו טעם, יש לומר דקבוע הוי חידוש בלא טעם, ודו"ק). ובאמת שבמנחת פתים יו"ד סי' קט סעיף ג הקשה מכאן על הש"ך שם שהביא את דברי הר"ן הנ"ל להלכה, ושהוא לכאורה כנגד סברת אביי. וע"ע קובץ ביאורים לש"ש אות כ שכתב גם כן שספק טומאה ברה"י אינו אלא מכאן ולהבא דאין לך בו אלא משעת חידושו ואילך. ובדברות משה ב"ק ביאר שבכל מקום שהוא חידוש אין להקשות מצד הסברא כיצד נחלק, ורק במקום שבעצם אי אפשר לחלק וכסברת התוס' לענין חיוב תשלומין ופסול דלא הימנוה תורה לחצאין אז אמרינן שגם באופן של חידוש אינו יכול להתחלק., ולהיפך להטעם בגמרא "משום פסידא דלקוחות", כלומר, שכל הדין של רבא שמכאן ולהבא הוא נפסל הוא רק מתקנתא דרבנן, ומדאורייתא "למפרע הוא נפסל" נראה, דכו"ע מודים דהחידוש הוא בעיקר, בהסבה.
2