המידות לחקר ההלכה, חלק א, ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין י״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VII 13
א׳ואמנם גם בזכיה אע"פ, שכאמור, הזכות זהו היסוד לה"זכין לאדם שלא בפניו", הנה לא בעינן את הזכות רק בעצם הדבר, אבל בנוגע להדברים המסתעפים מזה, הנה אפילו אם באלה כרוכה כבר לא זכות אלא חובה ג"כ לא איכפת לן.
1
ב׳ודבר זה אנו למדים מדברי הר"ן בגיטין (ל"ז ע"א) שאמרינן שם "אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהוא, שכתב על זה "ומסתברא דמאי דאמרינן מזכהו בשדהו כל שהוא, שאם היה שם וצוח ולא מהני שאין אדם זוכה בעל כרחו, ומיהו אם לא היה שם משמע דמהני ומכאן נ"ל דמאי דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו כל שהדבר בעצמו זכות, אע"פ שנמשך ממנו חוב שהוא יותר על הזכות זכה וקנה דהא ודאי כשמזכהו בקרקע כל שהוא מתחייב הוא בכך שאין שביעית משמטת חובו אפ"ה אמרינן דמהני", והדברים ברורים כנ"ל612לכאורה אינו מובן דאם זכיה היא מטעם שליחות ובמקום המינוי, וכלשון התוס' בכמה דוכתי שאנן סהדי שהוא רוצה להיות שליח, איך אפשר לומר כן בעומד וצווח, ובפרט כאן שאין זה דבר המתחדש אלא אדרבה אנן סהדי שאינו רוצה לזכות בקרקע כל שהו כיון שעל ידי זה מפסיד את החוב. אמנם יעויין בערוך השולחן חו"מ סי' סז שכתב שיש אנן סהדי שרוצה הלוה לזכות מקרקע שאם לא כן תנעל דלת בפני לווים, עיין בק"נ על הרא"ש גיטין שם אות ט שכתב כן בדברי הרא"ש הסובר דהקילו לזכות לו אפילו שהוא חוב (ולפי"ז יש לבאר אולי החילוק בין עומד וצווח בשעת ההקנאה דלא מהני גם לר"ן לבין צווח אחר כך), אולם אם כן אין זה מטעם שהחוב נמשך אחר כך אלא משום שזכות הוא, ובר"ן מבואר שטעמא דמלתא הוא משום שעצם הדבר זכות לא אכפת לן בחוב שנמשך אחר כך. ויעויין במחלוקת הש"ך בנקה"כ והט"ז ביו"ד סי' קסב אימתי מקרי זכות בעצם ואימתי נקרא שיש חוב בעצם הזכות, עיי"ש לענין רבית..
2