המידות לחקר ההלכה, חלק א, ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין ט״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method VII 15
א׳ועי' ברמב"ם פ"א מהל' תרומות (הלכה י'), "נכרי שקנה קרקע בא"י לא
1
ב׳הופקעה מן המצוות, אלא הרי היא בקדושתה, לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו, אינה כבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא בכורים והכל מן התורה - וכו' - ויש קנין לנכרי בסוריא להפקיע מן המעשרות", וכתב על זה הראב"ד614נראה כוונתו להשגת הראב"ד בהלכות ביכורים פ"ב הט"ו שם כתב הרמב"ם המוכר שדהו לנכרי וחזר ולקחה ממנו הרי זה מביא ממנה בכורים מן התורה לפי שאינה נפקעת מן המצות בקנין הנכרי, ובהשגות שם ז"ל א"א אע"פ שבכרו ברשות הנכרי. דברי הגאון המחבר כאן הם דברי הגר"ח הלוי על הרמב"ם בהלכות תרומות שם, וראה בהערות להלן. "א"א, אע"פ שבכרו ברשות הנכרי".
2
ג׳והנה בודאי, שגם הרמב"ם מודה, דהגדר אין קנין הוא גם לענין הפירות שבכרו ברשות הנכרי615עיין להלן אות יז מה שנכתב בדעת הרמב"ם אם בזמן היותה ביד העכו"ם יש קנין להפקיע., כמו שאומר בעצמו תיכף אח"ז (בהלכה י"א), "פירות הנכרי שגדלו בקרקע שקנה בא"י - וכו' - ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבין", וע"כ דהמחלוקת היא בזה שמשמע מהרמב"ם, דהמחלוקת אי יש קנין לנכרי או אין קנין לנכרי היא, לא רק לענין הפירות, אלא גם לענין עצם קדושת א"י, דלמאן דסובר יש קנין, הנה כל חלק קרקע שנמכר לעכו"ם פקע ממנו קדושת א"י לעולם, ואפילו אם אנחנו לוקחים מעכו"ם אח"כ בחזרה, זה כבר נקרא כבוש יחיד, ובשביל כך הוא מדגיש "לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה כבוש יחיד", ומכלל הן אתה שומע לאו, דלמדס"ל יש קנין עצם הקדושה נפקע מן הקרקע לעולם, וע"ז חולק הראב"ד, דלדידיה המחלוקת יש קנין או אין קנין לא נוגע לעצם הקדושה של א"י ונוגעת רק לענין הפירות שגדלו ברשות הנכרי616הדברים הנ"ל מבוארים יותר בדברי הגר"ח שם, זה לשונו, אלא די"ל עוד בביאור ההשגה, דהיא על מה שכתב הרמב"ם לפי שאינה נפקעת מן המצות בקנין הנכרי, דמבואר בזה דאם אך היה הדין דיש קנין לנכרי בארץ ישראל עצם הקרקע היתה נפקעת מקדושתה, אף לאחר שחזר ישראל ולקחה הימנו, וכאשר כן מבואר להדיא בדבריו בהל' תרומות שהבאנו, דהא דאינה חשובה ככיבוש יחיד אח"כ כשחזר ישראל ולקחה ממנו הוא משום דאין קנין לנכרי בארץ ישראל, ועל זה הוא שהשיג דלענין הפקעת הקרקע גופה מן המצות שתהא ככיבוש יחיד ואין זה שייך כלל לענין קנין נכרי, ולא נאמר קנין נכרי אלא לענין תרומות ומעשרות דאיכא מיעוטא דדגנך ולא דגן נכרי, וכן לענין בכורים דאיכא מיעוטא דאדמתך ולא אדמת נכרי בבבא בתרא (דף פא, א), והדין בהו דשל נכרי פטור, וע"כ תלוי זאת בדין אם יש קנין לנכרי בארץ ישראל, דאם יש קנין מקרי של נכרי ופטורין מהנך מיעוטי, ואם אין קנין דינם כשל ישראל וחייבין בכל מן התורה, אבל לענין לאשוויי להארץ חו"ל לא איכפת לן גם אם יש קנין, דאף אם היא של נכרי מ"מ היא ארץ ישראל לכל דיניה כל שנתקדשה בקדושת הארץ. ולפי"ז פליגי הרמב"ם והראב"ד בהא, דלדעת הרמב"ם גם זה שהארץ נשארת בקדושתה הוא ג"כ מטעמא דאין קנין לנכרי בארץ ישראל, ולדעת הראב"ד קדושת הארץ עצמה אינה נוגעת כלל לדין קנין נכרי, וכל הך דינא דאין קנין לנכרי בארץ ישראל צריכינן רק לענין הפירות שגדלו ברשות הנכרי שיהיו חייבין בתרומות ומעשרות ובכורים.
עיי"ש בגר"ח שהקשה כמה קושיות על הרמב"ם והוסיף להקשות בסברא דמאי שייכות הוא קנין נכרי לאשוויי להקרקע חו"ל, והרי לא מצינו רק דשל נכרי פטור, אבל הא מהיכי תיתי לן דשל נכרי הוי חו"ל, וכי יש קרא דשל נכרי הוי חו"ל. והביא מה שמבואר בבא מציעא קא, א שהטעם דהחוכר שדה מהנכרי מעשר ונותן לו הוא מטעם דאין קדושה, הרי דלמ"ד יש קנין פטורין הפירות מתרו"מ משום הקנין בקרקע אף שהפירות עצמם הם של ישראל, הרי מוכרח שאינו רק דין בבעלות על הפירות אלא שהוא מדין הפקעת הקדושה בקרקע ועל כן כשהקרקע של נכרי מופקעים פירותיה מתרו"מ..
עיי"ש בגר"ח שהקשה כמה קושיות על הרמב"ם והוסיף להקשות בסברא דמאי שייכות הוא קנין נכרי לאשוויי להקרקע חו"ל, והרי לא מצינו רק דשל נכרי פטור, אבל הא מהיכי תיתי לן דשל נכרי הוי חו"ל, וכי יש קרא דשל נכרי הוי חו"ל. והביא מה שמבואר בבא מציעא קא, א שהטעם דהחוכר שדה מהנכרי מעשר ונותן לו הוא מטעם דאין קדושה, הרי דלמ"ד יש קנין פטורין הפירות מתרו"מ משום הקנין בקרקע אף שהפירות עצמם הם של ישראל, הרי מוכרח שאינו רק דין בבעלות על הפירות אלא שהוא מדין הפקעת הקדושה בקרקע ועל כן כשהקרקע של נכרי מופקעים פירותיה מתרו"מ..
3
ד׳ואי אפשר להסביר מחלוקתם רק ג"כ עפ"י המדה הנ"ל, דבאמת קדושת א"י גם קדושה ראשונה ושניה של א"י, הנה עיקרן באו ע"י ירושת ישראל, כדאיתא ביבמות (פ"ב ע"ב) ובעירובין (ל"ב ב'). אך יש להסתפק, אם עלינו להביט על זה מנקודת יסוד ובנין או מנקודת סבה ומסובב, כלומר, דזהו ודאי שהיא ארץ הקדושה משום שהיא ארץ ישראל, אבל הספק הוא, אם הא"י הוא בתור יסוד לארץ הקדושה, וממילא אם איזה חלק ממנה חדל מלהיות א"י, ממילא נפקעה ממנה גם הקדושה, או שזהו רק בתור סבה, שסבת הקדושה היא מה שהיא ארץ ישראל, וממילא גם אם נתבטלה הסבה לא נתבטל המסובב, והרמב"ם סובר כהצד הראשון, ולדעתו אם היה הדין דיש קנין לעכו"ם, הנה על ידי הקנין נעשה זה לחו"ל ממש ונתבטלה הקדושה לגמרי, ואז אפילו אם הישראל ולקחה ממנו נחשב לכבוש יחיד617הגר"ח שם ביאר את דבריו בתוספת ביאור, וזה לשונו, ובעיקר טעמו של הרמב"ם דקנין נכרי מועיל לאשוויי את הקרקע חו"ל, מה דלא מצינו זאת בשום מקום דשל נכרי הוי חו"ל, נראה דהוא משום דהרי עיקר קדושת הארץ הא הויא ע"י ירושה וישיבה, וכדילפינן ביבמות (דף פב, א) ובערכין (דף לב, א) מקרא דאשר ירשו אבותיך וירשתה דהיינו קדושה ראשונה ושניה, והיינו משום דעיקר הקדושה נעשית ע"י זה שירשוה ישראל, ואע"ג דהך ירושה דקרא פירושה קידוש מה שמקדשים אותה שתהא ארץ ישראל, אבל מ"מ גם זה הקידוש הוא נעשה ע"י זה שהיא ירושת ישראל, ומשום דזהו עיקר דין ארץ ישראל ומתנאי הקדושה שבה שדינה שהיא ירושת ישראל, וכדכתיב אשר ירשו אבותיך וירשתה, וע"כ ס"ל להרמב"ם שדין זה הוא דבר הנוהג בה לעולם, דלעולם בעינן שתהא בכלל ירושת ישראל, שזהו גם חלות קדושת ארץ ישראל שבה. אשר ע"כ ממילא דשייך דין קנין נכרי בארץ ישראל גם לענין הפקעת עצם קדושת הארץ למישוה כחו"ל, ומשום דהקנין נכרי מועיל להפקיע ממנה דין ירושת ישראל, שזה שייך גם לחלות קדושתה, ולהכי הוא שתלה למניעת הפקעת קדושתה בטעמא דאין קנין לנכרי בארץ ישראל, ומיושבים היטב דברי הרמב"ם, וכמו שכתבנו., והראב"ד סובר כהצד השני, ולדידיה אין לזה כלל ענין אם יש קנין או אין קנין, דאפילו ע"י קנין לא נעשה זאת לחו"ל618בדעת הראב"ד כתב הגר"ח בשלוש אופנים א. בדרכו של הגאון המחבר וז"ל הגר"ח, דהשגתו [דהראב"ד] היא משום דס"ל דדין קנין נכרי לא שייך כלל להפקיע עצם קדושת הארץ להחשב על ידי זה ח"ל, ואם גם דתחלת הקדושה נצטרף לזה מה דהיא ירושת ישראל, אבל מ"מ אחרי שכבר נתקדשה שוב אין הדבר תלוי בזה, והרי היא קיימת בקדושתה אף כשהיא של הנכרי. ב. גם יש לומר דאע"ג דצריכינן בה לעולם שתהא ירושת ישראל, אבל מ"מ אין זה שייך כלל לדין קנין נכרי שיפקיע זאת, דלאו בקנין תליא מילתא, ורק דכל שהיא קדושה בקדושת ארץ ישראל ממילא הרי היא ירושת ישראל גם בעודה ברשות הנכרי. ולפי זה גם להראב"ד הוא בדרך של יסוד ובנין אלא שאין קנין הממון מפקיע את דין הירושה. ג. דהשגתו היא מטעם אחר, והוא, דנהי דדין קנין נכרי שייך גם להפקיע עצם קדושת הארץ ודין ירושת ישראל שבה, אבל לזה הרי בעינן דוקא קנין חלוט לצמיתות, וכיון דאיכא דין יובל וגזירת הכתוב דוהארץ לא תמכר לצמיתות, א"כ ממילא אין להנכרי בה קנין של צמיתות, וממילא דלא משכחת לה כלל שקנין נכרי יפקיע קדושת הארץ, אף בלאו הך טעמא דאין קנין לנכרי בארץ ישראל, ועיין שם האריך בטעם זה..
4
ה׳ואמנם אפשר לומר, דהרמב"ם סובר דבזה גופא היא המחלוקת: אי יש קנין לעכו"ם או אין קנין לעכו"ם, דמ"ד דיש קנין סובר דזהו בגדר יסוד ובנין, ומ"ד דאין קנין סובר דזהו בגדר סבה ומסובב.
5
ו׳ואמנם הדבר מוכרח לכאורה לפ"מ שאנו מוצאים בגיטין (מ"ז ע"א) "אמר רבה, אע"פ שאין קנין לנכרי בא"י להפקיע מידי מעשר כי לי הארץ לי קדושת הארץ, אבל יש קנין לנכרי בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות", הרי דבעצם הקרקע אין מחלוקת לדידיה שאף גוף הקרקע נעשה לקנין ממונו של העכו"ם, אלא שכל המחלוקת היא אם ע"י קנין הממון שע"י כך האדמה הזו כבר אינה אדמת ישראל, אם ע"י כך נתפקעה גם קדושת האדמה, והכוונה במה שאמר "כי לי הארץ לי קדושת הארץ", הוא, שאע"פ שסבת הקדושה באה מחמת הקדושה ראשונה ושניה, אבל ס"ס ע"י כך כבר נחלטה קדושת הארץ באופי עצמותי, ואע"פ שנתבטלה הסבה לא נתבטל המסובב619עיין שם בדברי הגר"ח דר' אבא החולק שם וסובר שאף למ"ד יש קנין מכל מקום אין לו קנין לחפור בה בורות שיחין ומערות נחלק בזה גופא דרבה סובר דהקרא דכי לי הארץ אתי לאורויי לן דאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע קדושתה בין לענין גוף הקרקע ובין לענין הפירות, ולענין ממונא יש קנין לנכרי אף לענין גוף הקרקע כמו לחפור בה בורות, ור"א פליג וסובר דלענין גוף הקרקע אין לנכרי בה קנין אף לענין ממונא וכמו לחפור בה בורות, ומכל שכן לענין הפקעת קדושה מגוף הקרקע, ולענין פירות יש לנכרי בה קנין אפילו להפקעת קדושתה, וע"כ שפיר ממועט מקרא דדגנך, ופלוגתת רבה ור"א היא בהא, דרבה מחלק בין קדושה לממונא, וגוף ופירות שוין הן, ור"א מחלק בין גוף לפירות, וקדושה וממונא שוין הן..
6